להטוטים משפטיים של 'חיפה כימיקלים' הצליחו אתמול (חמישי) שוב למנוע פסיקה חד משמעית כנגד החברה, אך הדרך לחידוש השימוש במיכל האמוניה עדיין חסומה. שופטת בית המשפט המחוזי נזפה במשרד להגנת הסביבה על היערכות לקויה. בפסיקתה, נקבע כי תהליך ריקון המיכל יחל לכל המאוחר בעוד 54 ימים, אך הוראת עיכוב הביצוע של בית המשפט העליון דוחה גם ספירה זו. המדינה כבר הודיעה כי בהיעדר פתרון מיידי אחר, היא שואפת למלא את המיכל שוב.
השופטת נזפה במשרד להגנת הסביבה שוב ושוב
בדיון שהתקיים אתמול בבית המשפט המחוזי, העבירה השופטת תמר שרון נתנאל ביקורת חריפה על 'המשרד להגנת הסביבה'. הנזיפה הראשונה הייתה לגבי ההיערכות הלקויה בעבר – לפיה המשרד לא נערך לאפשרות (שהתרחשה) של כשלון במכרז להקמת מפעל אמוניה. למעשה, גם אם הייתה הצעה זוכה, מדובר במכרז שהתעכב בכשנתיים. הקמת המפעל לוקחת בעצמה מספר שנים, והחלטת הממשלה משנת 2013 חייבה את סגירת המיכל בתאריך 1 במרץ 2017, כך שבכל מקרה המשרד לא נערך לחלופת ביניים. 'חיפה כימיקלים' אכן הוזהרה לאחר כשלון המכרז בנובמבר 2016, על כך שספק אם היתר הרעלים שלה יוארך מעבר ל-1 במרץ השנה ושעליה להגיש חלופות. השופטת קיבלה את הטענה, שזה לא מתפקידו של המשרד להמציא חלופות, אלא לאשר בקשות כאלו, אך לדעתה הוא היה יכול להתריע מוקדם יותר, ככל שמסתבר שהליך הריקון אורך בעצמו זמן רב. על אף ההתרעה, לחלופות נקבע מועד הגשה קרוב מדי ל-1 במרץ, והמשרד לא בחן אותן במהירות שמאפשרת למנוע משבר באספקת אמוניה למשק. רומי אבן דנן, ראש אגף החומ"ס במשרד להגנת הסביבה השתתפה בדיון והסבירה כי "האחריות שלי היא לא רק על המיכל הזה, ואנו תחת עומס בשל הצורך לבחון את החלופות, לצד העיסוק המורכב בריקון שלו".
הנזיפה השניה של השופטת נגעה בכך שלמרות שהמשרד קיווה ששלושה חודשי הסתגלות – מ-1.3 עד ה-1.6 יספיקו גם למציאת חלופות וגם לריקון המיכל, נראה ששני היעדים הללו יוחמצו. הנזיפה השלישית נגעה לכך שהמשרד לא נקט בסנקציות נגד חיפה כימיקלים, שלא הגישה לו תכנית ריקון מפורטת בזמן. לאחר שהמשרד בחן את דרכי ריקון המיכל המהירות שהציע פרופסור קינן ופסל אותן, נותרה החלופה המועדפת על ידו – ריקון באמצעות משאבה טבולה. קינן אמר עליה שזו: "חלופה חסרת תקדים, ואם זה יצליח נצטרך להכניס אותה לחומר הלימוד בטכניון". עמיחי זיידר, סמנכ"ל התפעול של חיפה כימיקלים אמר לשופטת כי לא מדובר במוצר מדף, אלא במוצר שיש לייצרו במיוחד, אך הזמנתו כבר בוצעה, ואילו הליכי התכנון המפורט של הריקון ימשכו במקביל. זיידר אף הציע שקינן יקח על עצמו לרוקן את המיכל, ובתנאי שיהיה חתום על היתר הרעלים, וישא באחריות מול המשרד להגנת הסביבה. "זו הצעה רצינית, אנחנו מוכנים לשלם לו על כך", אמר. איש לא הגיב להצעה.
המדינה גיבשה עמדה בלי לבדוק את מלאי האמוניה
ביום שלישי השבוע הטיח שופט בית המשפט העליון חנן מלצר דברים חריפים כלפי עו"ד יוסי בנקל, המייצג את חיפה כימיקלים: "הייתה החלטה לפני שנתיים, שעד ה-1.3.17 עליכם להיערך לאלטרנטיבות: או (להקמת) מתקן חליפי, שלא הגשתם הצעות (לגביו) או לפתרונות אחרים. בכל מקרה ב- 1.3.17 הפעילות שלכם הייתה אמורה להיפסק". בנקל השיב: "כעת אין אמוניה במדינת ישראל", מלצר ענה – "יש תשובה לצרכים הבטחוניים והאחרים של המדינה לטווח בוודאי שאחרי ה1.6". לאחר מכן אמר עו"ד קראוס מטעם המדינה: "אין אנו מצהירים על מה שיש, אלא על מה שדרוש". תוך כדי התפתלויות שונות, הסביר קראוס שלמדינה אין פתרונות לצורך העכשווי באמוניה, פרט לכוונה להביא עוד אניית מילוי, למרות שעמדת המדינה שהוגשה בכתב אינה כוללת את המילה "אניה", הוא הבהיר שזו הכוונה. לטענת 'חיפה כימיקלים', גם אם תאושר כניסת האניה, היא לא תגיע לפני ה-15 לאפריל, וייתכן שרק ב-20 לחודש. פרופסר קינן טען לעומתם שהאניה כבר בדרך, והיא עתידה להגיע ביום ראשון הקרוב, 9 באפריל.
רק לאחרונה העבירה הממשלה החלטה לגבי מצב חירום במשק הגז הטבעי, לפיה כשהאספקה יורדת מתחת לרף מסויים, למדינה תהיה הזכות להתערב ולתעדף אילו צרכנים יקבלו גז וכמה. לאור המשבר המתחולל בקרב צרכני אמוניה – ממנו יפגעו לא רק יצרני דשנים, אלא חברת החשמל, בתי קירור, מפעלי מתכת ואחרים – המדינה לא נקטה שום צעד של ויסות הצריכה. השופטים עמדו על כך, וגם פרופסור קינן, שהשיב כמומחה מטעם עירית חיפה, כשאמר – "ב-8.2 היו במיכל 12,000 טון. הייתה במיכל אספקה לצרכי המשק (למעט ייצור דשנים, א.ר.) לארבע שנים. חיפה כימיקלים שרפו את כל האמוניה הזו עד שלא נותר מה לשאוב".
'חיפה כימיקלים' לא מנעה את האמוניה בכוונה מאף אחד, וצרכה ככל הנראה את הנתח הרגיל של קרוב ל70% מתפוקת המיכל, אלא שהשופטים בכל הערכאות עד היום זעמו על מדיניות ה"עסקים כרגיל". הן מצד החברה, והן מצד המדינה, על שלא דאגה לשמור אמוניה לצרכים משקיים חשובים אחרים. לכן פסק בית המשפט העליון למסור לידיו נתונים מדוייקים, לא רק על צרכי המשק, אלא גם על המלאים הקיימים אצל הצרכנים – פעולה שלא נעשתה במדינה ולא בהתאחדות התעשיינים עד למועד הדיון, ולכן לא הייתה יכולת להעדיף צרכים, ולהגביל את המשבר לתחום אחד שמרכז כ90% מהצריכה בישראל – ייצור דשנים.
המחדל הזה עלול להסתכם לא רק בפיטורי עובדים, אלא גם לגרום לקשיים בייצור ושימור מזון ולשיבושים ברוב מפעלי המתכת, שלא זקוקים לאמוניה בעצמם, אך נשענים על הליך עיבוד במפעל ספציפי, שכן מחייב אמוניה, בכללם תעשיות בטחוניות ואף למחסור בחברת החשמל. בניגוד לטענת חיפה כימיקלים, בחברת החשמל מסבירים שאת האמוניה להפחתת פליטות הם מייצרים בעצמם ומדובר בצורך אחר. פרופסור קינן ניסה לטעון שהמשבר פחות חמור, בכך שציין כושר תכולה של מיכלים שונים הפזורים ברחבי הארץ, אך בדיקת 'דבר ראשון' העלתה כי ישנו רק אתר אחד שבו מותר כיום לנפק אמוניה לצרכנים, והוא במפעל דשנים במפרץ חיפה. הכשרת כל מיכל אחר לשימוש חדש, מחייב עריכת בדיקת סיכונים ומתן והיתרים, שלא תתרחש במהירות וגם אם כן, אין לה כעת מקור אמוניה זמין.
התרגיל המבריק של עו"ד בנקל
בפסיקתה, הקציבה השופטת הקציבה 14 יום להגשת תכנית מפורטת, 30 יום לאנשי הגנת הסביבה לבדוק ולאשר אותה, והיערכות להתחלת ביצוע תוך 10 ימים נוספים, 54 ימים בסך הכל. לאורך הדיון ניסה עו"ד בנקל להסתמך על עמדת המדינה, אך לא שש לשלול חלקים ממנה מכל וכל. הוא טען, שהחלטת המשרד להגנת הסביבה, להגביל את היתר הרעלים ל-1.3.2017 באופן סופי ניתנה בחוסר סמכות, לא פחות. לטענתו "לפי החוק, מותר לי להגיש בקשה להיתר רעלים והמשרד חייב לדון בה", זאת, על אף החלטת הממשלה מ 2013 בה נקבע התאריך הנ"ל.
לקראת סיום הדיון, לאחר שרוב טענותיו לא הותירו רושם שהשופטת תקבל אותן, שלף בנקל את הקלף המנצח – לשופטת אין סמכות לקבוע תאריך ריקון, מפני שבית המשפט העליון קבע עיכוב ביצוע, והורה לקיים את הדיון במחוזי, כאשר עיכוב הביצוע עוד בתוקף. עורכי הדין של העירייה ועמותת 'צלול' מחו כנגד הבחירה של חיפה כימיקלים ללהטט בין ערכאות משפטיות ומנהליות שונות, ולנסות להגביל כל אחת מהן ע"י רעותה. נציג המשרד להגנת הסביבה דווקא תמך בעמדה זו, ורק העיר כי "אנו לא מקבלים את טענת חוסר הסמכות". בפועל, השופטת הודתה שהטענה הפתיעה אותה, ודווקא טענה זו של בנקל התקבלה. כלומר, ספירת 54 הימים תכנס לתוקף רק כאשר בית המשפט העליון יאשר להתחיל אותה. בינתיים, מתקיים המצב המוזר שבו המיכל ימשיך לאחסן מאות טונות שלא ניתן לשאוב, כאשר אסור לרוקן אותו וגם אסור למלא אותו.
בסיום הדיון אמרו אנשי עמותת 'צלול', שמטרת חיפה כימיקלים, בתמיכת המדינה, היא להתמיד בשימוש במיכל ככל שיצליחו, ושום תאריך אינו תאריך אחרון מבחינתם. מהדיון בעליון עולה שבניגוד למפעל הדרומי, היכול לאחסן כמה מאות טונות אמוניה, למפעל הצפוני אין חלופה והאחסון התפעולי שלו כולל כ-90 טון בלבד, והוא יתקשה לפעול ללא אמוניה, למעט בתסריטים מסובכים וממושכים בהם המיכל הענק הקיים יאחסן חומצה חנקתית במקום אמוניה או שייבנה מיכל אמוניה תפעולי בן מאות טונות בשטח המפעל. עו"ד בנקל נשאל ע"י 'דבר ראשון' כמה שנים יוכל המפעל להמשיך להתקיים, כאשר קרקעותיו שייכות בכלל לבז"ן, והוא נתבע להשיבן ב-2015. בנקל ענה: "בשביל זה משלמים לי, זה תיק שאני מחזיק עוד מ 2009 והוא יכול להימשך גם עוד 15 שנה".
