זהו החלק השני בסדרת הפוסטים המובאת כאן, מתוך מאמר שכתבתי על רשתות לחדשנות חינוכית ככלי לשינוי עומק חברתי. המאמר המלא יופיע בימים הקרובים.

לחלקו הראשון של המאמר: 

קן רובינסון ושינוי הפרדיגמה בחינוך

כולם מכירים את סר קן רובינסון, אולי מומחה החינוך המפורסם ביותר כיום. ההרצאה שלו ב-TED: 'כיצד בתי הספר הורסים יצירתיות?' הפכה להרצאה הנצפית ביותר באינטרנט נכון להיום (בסביבות 12 מיליון צפיות). בסרטון פחות מוכר שלו (אך עדיין נצפה למדי) הנקרא  'changing education paradigms'עוסק רובינסון בשאלה: מהי הפרדיגמה שעליה מבוססת מערכת החינוך, כפי שהיא מוכרת לנו ברובה המכריע, ומדוע עלינו לשנות אותהולהציב במקומה פרדיגמה חלופית. רובינסון טוען כי מערכת החינוך הממלכתית-ציבורית, שנוצרה בשיאה של המהפכה התעשייתית באמצע המאה ה-19, לא יכולה להתאים למאה ה-21. מדוע? מהסיבה הפשוטה שהיא נוצרה לתקופה אחרת, ומבוססת על שני עקרונות העומדים כיום למבחן רציני ועברו טלטלה משמעותית במהלך ההיסטוריה: ההיגיון התרבותי-רעיוני של הנאורות וההיגיון הכלכלי של המהפכה התעשייתית- שניהם השתנו באופן מכריע במהלך העשורים האחרונים מאז התפתחותם. רובינסון מיטיב לתאר את הפרדיגמה החינוכית עליה מבוססת מערכת החינוך כיום, שאולי תואמת את הצורך המסיבי של אותה תקופה בידיים עובדות שיניעו את גלגלי התעשייה, אך בוודאי לא את זו של דור האינטרנט בו אנו חיים. כמו כן, היא מבוססת גם על הקשר אינטלקטואלי המגדיר מהו ידע בצורה מאוד מסוימת: שליטה בתחומי דעת אקדמיים, כפי שנטבע בתרבות המערבית מאז ימי יוון העתיקה והלאה. ההנחה הנלווית לתפישה זו, לטענתו, היא שישנה הבחנה ברורה בין אנשים 'אקדמיים' ל-'לא אקדמיים' אשר מקבילה לאנשים 'אינטילגנטים' ו-'לא אינטליגנטיים'.

בנוסף, מתאר רובינסון את הנזקים האדירים הכרוכים בפרדיגמה זו, ואשר קשורים בראש ובראשונה בקיבוע ההנחה של רוב התלמידים שהם 'לא שווים' כי הם 'לא מספיק חכמים' (מאחר ולא עומדים ביעדי הלמידה האקדמית) ולכן גם 'לא יוצלחים' או 'חסרי עתיד'. כמו המהפכה התעשייתית עצמה, יסודות מערכת החינוך מבוססים על רעיון של 'פס ייצור', הנשען על ההנחות הבאות:

• הפרדה פיזית בין גילאים וסדר יום אחיד.
• חלוקה ברורה וקשיחה לדיסיפלינות נפרדות.
• ניתן (וצריך) למדוד למידה באופן כמותי ועל פי סטנדרטים אחידים.
• כולם צריכים ללמוד אותם דברים, באותה צורה, זמן ומקום.

כפי שמתאר רובינסון (ואחרים רבים), כל הגורמים הנ"ל אינם מקריים, אלא מהווים חלק מפרדיגמה שלימה, הנשענת על שני יסודות קשיחים (המהפכה התעשייתית והאקדמיזציה של הידע) ובאה לידי ביטוי מבחינה חינוכית באופן הנתפש עבורנו כמובן מאליו וכדרך האפשרית היחידה לנהל את מערכת החינוך שלנו. לטענתו, אין זה קורה משום שהמורים רוצים בכך, אלא בגלל שתפישה זו מוטמעת כה עמוק בקודים התרבותיים שלנו: החלוקה שבין למידה אקדמית ללא אקדמית, בין ידע תיאורטי ומעשי, בין מדע לאומנות וכ'ו והמחשבה שלמידה היא תהליך אינדיבידואלי לחלוטין, המתנהל במקרה בקבוצות מאורגנות (כיתות) מתוך שיקולי נוחות של המערכת אך בפועל מתרחש בראשו של התלמיד באופן המנותק מסביבתו. על כן, שינוי מערכת החינוך חייב לעבור דרך שינוי הפרדיגמה החינוכית, ולא להתחיל מהשינוי המבני או הארגוני. כל ניסיון לעשות 'רפורמה' ממשית בחינוך חייב לעבור דרך השאלה: כיצד שינוי זה מבטא את הניסיון ליצור פרדיגמה חלופית למערכת החינוך, כזו שתואמת את שני התנאים הבאים:

• עידן בו ידע אינו מרוכז במקומות ואצל אנשים ספציפיים (ולכן לא מתיישב עם הנחות היסוד של התפישה האקדמיסטית), אלא זמין וקיים בכל מכשיר המחובר לאינטרנט.
• חוסר ודאות הולך וגובר לגבי עולם התעסוקה המוביל לכך שאין שום דרך לדעת בוודאות מה יהיו דרישות השוק או המקצועות הנצרכים בעוד 10-20 שנה ויותר[1].

מכאן ואילך, רובינסון לא מציע אלטרנטיבה ברורה המתרגמת את עיקרון שינוי הפרדיגמה לכיוון מעשי מסוים, אלא משאיר את הצורך בשינוי פרדיגמה כולל לפרשנות שלנו: אנשי החינוך, ההורים והתלמידים הנמצאים בשטח וחווים אותו מדי יום ומודעים באופן ישיר לנזקים שמערכת החינוך, והאופן שבו היא פועלת, גורמים לחלק גדול מאיתנו (אם לא לרובנו). אחת התשובות שניתן לתת לאתגר הזה, כמענה לשאלה הכפולה: מהי הפרדיגמה החלופית שצריכה להוות בסיס למערכת חינוך חדשה, וכיצד ניתן ליישם אותה, קשורה למעבר ממודל של פירמידה למודל הרשת שמציע ד"ר יעקב הכט.

[1]מומחים טוענים כי חלק גדול מהאנשים הלומדים בבתי הספר כיום יאלצו להשתלב בשוק עבודה שבו חלק גדול מהמקצועות (כ-20%) בהם יעסקו בעוד 20 שנה כלל לא קיימים כיום, וכי כמות דומה של אנשים (ואף יותר) תמצא את עצמה מחוסרת תעסוקה ו-'מיותרת' מבחינה כלכלית בדיוק בשל אותה סיבה (העובדה כי לא יהיה יותר צורך בידע ובניסיון אותו הם רכשו, שיהפוך במהרה ללא רלבנטי, כמו גם כוח העבודה שלהם שיוכל להיות מוחלף בידי רובוטים, בשל התפתחות הטכנולוגיה והידע המדעי.

לחלקו השלישי של המאמר: