המורים בארגנטינה שובתים כבר 5 שבועות בדרישה לעלות את שכרם שנשחק עקב אינפלציה גבוהה. השבוע הצטרפו לשביתה כלל המשק הארגנטינאי במחאה על המדיניות של הנשיא מארסי לטובת השוק החופשי שכולל הגברת הייבוא והקטנת הייצוא והסקטור הציבורי. השובתים מוחים על גל רפורמות פרו חברות ועסקים הכוללת סובסידיות של קיצוצים שהובילו לעלייה במימדי העוני במדינה. האינפלציה בשנת 2016 עמדה על 40% ובשנת 2017 היא צפויה לעמוד על 20%. במקביל השכר הראלי נשחק והנתונים מדברים על כך ש-1 מתוך 3 ארגנטינאים הוא עני.

המורים הם חלק מציבור העובדים שנפגע מהרפורמות הכלכליות והוביל לשביתה הכללית. במשך כחמישה שבועות המורים בארנגנטינה שובתים כמעט ברצף. בימים שהם כן הולכים לבית הספר הם מסבירים לתלמידים ולהוריהם על הסיבות לקונפליקט עם הממשלה. ביום חמישי האחרון הצטרפו שאר העובדים במשק לשביתה כללית לאות סולידאריות עם המורים. זוהי השביתה הכללית הראשונה בארגנטינה מאז נבחר הנשיא מאוריציו מארסי בדצמבר 2015.

ב-22.3.2017 יותר מ-400 אלף מורים הגיעו לכיכר דה מאיו בבואנס איירס כדי להשתתף בצעדה ארצית למען החינוך. זוהי אכן נקודת ציון ביכולת הסולידאריות של המבנה הארגוני של האיגודים המקצועים שמונים יותר מ-50 איגודים של מורים ברמה המקומית והארצית. בצעדה נשמעו קריאות כמו "מארסי עצור כאן" ו"משא ומתן ארצי משותף עכשיו".

ב-2016 ירד כח הקנייה של משכורות המורים בארגנטינה ב-11% והאיגודים המקצועיים של המורים התאגדו בכדי לדרוש העלאה של 35% בשכר. אבל ממשלתו של מארסי לא מוכנה להעניק העלאה של למעלה מ-18%.

ממשלת הפרובינציה של בואנס איירס, מאריה יוגניה וידאל, חברה במפלגתו של מארסי, ניסתה לנכות משכר המורים על כל יום שהם בשביתה אך בית המשפט עצר אותה כשפסק שזכות השביתה מגינה על העובדים. לעובדים בארגנטינה יש את הזכות לשבות מבלי ששכרם ינוכה וזאת למרות שמעסיקים מסרבים לעיתים לציית לחוק זה.

אלפי מורים יצאו לרחובות בואנוס איירס במחאה על גובה משכורתם. (צילום: (AP Photo/Victor R. Caivano).

האסטרטגיה של מארסי במאבקו נגד המורים היא להפוך את המאבק לפרובינציאלי ובכך לתת בעצם לכל פרובינציה לשלם את מה שהיא יכולה לשלם. אבל את ההחלטה הזאת, טוענים באיגודים המקצועיים, סותרים שני חוקים שהונהגו בקונגרס הלאומי ב-2006 אשר מחייבים את הממשלה לנהל משא ומתן עם האיגודים ברמה הלאומית כדי לקבוע רצפת שכר זהה עבור כל המורים. התהליך של משא ומתן לאומי משותף המעוגן בחוק מחייב את הממשלה הלאומית לשלוח תקציב חינוך לפרובינציות בתחילת כל שנה כפי שסוכם במשא ומתן עם האיגודים. לאחר מכן יכולים המורים לנהל משא ומתן על משכורת גבוהה יותר עם כל פרובינציה. המורים טוענים שגם עם העלאה של 19% כפי שמוצעת על ידי הפרובינציה של בואנס איירס, המשכורת של מורה מתחיל לא תכסה אפילו את ההוצאה של סל האוכל הבסיסי שמעמיד משפחה מחוץ לעוני.

היסטוריה של הפרטה

משנות ה-90 עוברת ארגנטינה תהליך של הורדת התערבות הממשלה במשק ופתיחה לשוק החופשי. המדינה נקלעה לחובות לנושים חיצויים כמו קרן המטבע העולמית והפריטה את רוב הנכסים הלאומיים שלה אשר עברו לידיים פרטיות. בתוך כך גם הקטינה המדינה את הייצור המקומי והגדילה את הייבוא והפכה את שוק העבודה ל"גמיש" יותר. מנהל החינוך עבר מהרמה הלאומית לרמת הפרובינציות אך ללא התאמה של מקורות המימון לשינוי. התוצאות היו הרסניות. בפרובנציות העשירות שילמו למורים שכר בגובה של פי 15 מהפרובינציות העניות ובכך שברו את העיקרון החוקתי של שכר שווה עבור עבודה שווה. המשבר הכלכלי שהכה במדינה ב-2001-2002 פגע ביכולת הפרובינציות לשלם שכר וחלקן אף הפסיקו לשלם. ב-2003 הנשיא נסטור קירשנר העביר כסף לפרובינציות שבהם פגע המשבר הכי חזק כדי להקפיץ את שכר המורים. שלוש שנים מאוחר יותר הקונגרס ביסס מערכת חוקית שלפיה הממשלה הלאומית שולחת כסף ייעודי לתשלום שכר הבסיס של המורים. ההתארגנות המוסדית מכילה את הממשלה הלאומית, את ארגוני המורים, ומועצה המורכבת מנציגי משרד החינוך בכל פרובינציה.

בשנתו הראשונה בתפקיד בתחילת 2016 מארסי עקב אחרי המכניזם הממסדי שהבטיח תקצוב לפרובנציות שמשמש לתשלום שכר המורים. בתחילת השנה הנוכחית החליט הנשיא להתעלם מן ההליך המקובל. שר החינוך אסטבן בולריץ, הצהיר כי "כל פרובינציה צריכה לנהל משא ומתן בשביל עצמה יחד עם האיגודים והיא חייבת להבטיח עליה בשכר שהיא יכולה לעמוד בה". המשמעות של צעד זה הוא חזרה למצב של שנות ה-90 אך הפעם בניגוד לחוק קיים.

תחת האוירה הגוברת של קונפליקט חברתי, הממשל הנוכחי נוקט אסטרטגיה של דה לגיטימציה של האיגודים המקצועים על ידי איום על מנהיגיהם, ואיום מנהלי על אופן הפעולה שלהם. התקשורת גויסה כדי להפוך את מאבק המורים ללא לגיטימי ולהשמיץ את מנהיגי ארגוני המורים. כמו כן מתקבלים איומים על חיי המנהיגים בעקבות מסע ההשמצות.

פירוק החינוך הציבורי

הנשיא מארסי אף השמיע התבטאויות נגד החינוך הציבורי ובעד החינוך הפרטי.  בהתבסס על מבחנים שנעשו באופן לא רציף המשווים בין השניים אמר "יש חוסר שוויון עצום בין אלו היכולים ללכת לבית ספר פרטי לבין אלו שנופלים לבית ספר ציבורי". ההגדרה הנפילה לבית ספר ציבורי מורידה בערכם של 70% מתלמידי ארגנטינה לעומת 30% בבתי ספר פרטיים. האיגודים המקצועיים טוענים כי התבטאויות אלו הם חלק ממגמה להוריד את המימון לבתי הספר הציבוריים אשר המערכת שלהם נבנתה בין השנים 2003 ל-2015. כחלק מהפיכת החינוך לסחורה. מארסי בעצמו לא למד בחינוך הציבורי. בהפגנת הענק ניכתבו בבאנרים "לא נפלנו לחינוך הציבורי אלה בחרנו בו", או "מארסי: הדבר היחיד שנופל במערכת החינוך זה הגגות כי הממשלה לא נותנת תקציב" ושלט שלישי על רוח המאבק:"מורה שנלחם הוא גם מלמד".

הממשלה הניו ליברלית של מארסי שואפת להפחית את ההוצאה על החינוך הציבורי, לקצץ בשכר העובדים, שלפני מארסי החזיקו בשכר המורים הגבוה באמריקה הלטינית, להפר זכויות עובדים על ידי פגיעה במשא ומתן קיבוצי ארצי והחלשת האיגודים המקצועיים. עתיד המאבק עוד לא הוכרע אבל ללא כל ספק הוא יהיה משמעותי לשאר הסקטור הציבורי בארגנטינה שהחליט להצטרף לשביתה הכללית.

"המצב דרמטי" אמר ג'וליו פיומטו, הדובר של ארגון הגג של האיגודים cgt, בראיון לרויטרס "העושר הולך ומתרכז בידי בודדים באותו הקצב שבו העוני גדל" הוא אמר. "אמצעים דחופים נדרשים כדי ליצור תעסוקה. אחד מתוך שלוש ארגנטינאים הוא עני."