השער הצהוב המשולט ב"שטח צבאי סגור" בכניסה לחוף זיקים נפתח הבוקר (חמישי) ב-07:05. החוף שהיה אחד ממוקדי טבח 7 באוקטובר נפתח רשמית לציבור, לראשונה זה שנתיים.

הצדפים בקו החוף מרשרשים ומצלצלים כפעמונים קטנים, בקצב הגלים השקטים. חיילי סדיר במדים עומדים ומסתכלים לעבר האופק הכחול. הגדוד שלהם תופס את הגזרה. הם ערכו בבוקר תרגיל, "לכל מקרה שלא יהיה", אבל אומרים בחיוך: "לא היו פותחים פה את החוף אם באמת היה חשש שמשהו יקרה". שתי צעירות בבגדי ספורט מגיעות בריצה, גם הן חיילות מבסיס סמוך, שבאו לסיים פה את המד"ס שלהן.

זוג קיבוצניקים משכימי קום יושב בפינה נסתרת עם פק"ל קפה ועוגיות. הם באווירת שאנטי, ופחות מתאים להם לדבר. שני המצילים גוררים את החסקה עם המשוט לקו המים. המים שקטים, אך הדגל בשלב זה עוד שחור, בהמתנה לבדיקות של איכות וניקיון המים. בהמשך הבוקר הדגל הלבן הונף, והחוף נפתח רשמית לרחצה.

עובד של המועצה האזורית חוף אשקלון מסיר ממגדל ההצלה את השלט שעליו כתוב: "אין שירותי הצלה בחוף". שני מילואימניקים מחיל הרפואה, נושאים נשק ולבושים וסט מבצעי, עושים סלפי בקו החוף ומאחלים למצילים עונת רחצה שקטה ונעימה. העונה, שאמורה הייתה להסתיים כבר בשבוע הבא, הוארכה בחוף זיקים בשבוע נוסף עד 31 באוקטובר.

"זה חנק אותנו שסגרו את הים"

סביב השעה 08:00 מתחילים להגיע מבקרים לחוף. רובם עוצרים בכניסה, ואומרים בחיוך גדול 'וואו' או 'בשעה טובה'. מברכים את המצילים: "בוקר טוב", "התגעגענו".

יניב גואטה מקיבוץ כרמיה מחזיק כוס קפה חד פעמית, ומברך: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". לפני המלחמה היה מגיע לפה להליכה בבקרים ובשבתות. "למזלי באותה שבת לא הלכתי. כבר אתמול באתי לכאן, כי חשבתי שנגמרה המלחמה, אבל החייל בכניסה אמר לי שעוד סגור. בערב ראיתי את הפרסומים שהבוקר ייפתח, ובאתי לפה לשתות את הקפה של הבוקר לפני העבודה. הייתי עם דמעות בדרך לכאן".

עמרי נגב, גם הוא מכרמיה, הוא הראשון לצאת מהחוף רטוב. "מרגש מאוד, תחושה של לחזור הביתה. שנמשיך לקבל בשורות טובות, שכולם יחזרו עד האחרון ואני מקווה שישאר פה שקט ונמשיך ליהנות מגן העדן הזה". בסביבות השעה 10:00 נפתח גם הקיוסק בחוף, ובו ברד, קפה ובירה, כורסאות חוף ושמשיות של גולדסטאר.

רון ויהודית ממושב נתיב העשרה עשו הליכה קצרה לאורך החוף. "זה שסגרו לנו את הים בשנתיים האחרונות ממש חנק אותנו. זו השגרה שהייתה לנו לפני שבעה באוקטובר, המרפסת האחורית שלנו, והיא חָסְרָה לנו בבקרים ובשקיעות". הם התפנו לאשקלון, וגם הלכו לחופים שם, אבל חוף זיקים – זה אחרת. זה בית.

"הייתה לנו כאן מין קהילה של החוף. אנשים שהיו מגיעים לכאן קבוע, גם באופניים, מבארי ומהקיבוצים בסביבה. היו לוקחים אוכל ומגיעים לכאן לאכול ארוחת ערב. זה היה ממש מוקד משיכה כאן בעוטף, שאין בו הרבה לאן לצאת. לצערנו איבדנו כאן את טל קרן ואת אור תעסה מנתיב העשרה, שנרצחו בחוף".

גם דוד כהן ממושב מבקיעים נזכר במה שאבד במלחמה. "היינו נפגשים כאן כל שבת עם חברים מבארי, כרמיה וזיקים. שותים, אוכלים ושוחים יחד. קשה לבוא לכאן כשחברים טובים כבר לא איתנו. אני מתגעגע". החברים שלו מבארי עדיין מפונים בקיבוץ חצרים. "יש לי הרבה זיכרונות כמאן: השלווה, רוגע. ייקח זמן עד שהכאב יעבור".

"החוף חזר לעם, זה עושה משהו בלב, ומצד שני אני יודע מה היה במיגונית"

על מגדל המציל שלט של פיקוד העורף. "ברוכים הבאים לחוף זיקים!", השלט מברך, אך מתעקש להזכיר: "זמן ההתגוננות העומד לרשותכם – 15 שניות!" מדרום אפשר לראות עדיין את גדר המערכת החודרת אל הים, ומאחוריה את קווי המתאר של בנייני ג'באליה. מצפון ארובות תחנת הכוח רוטנברג באשקלון. בתחנת הכוח הזו עגורן קרס במרץ 2023, ונהרגו עובד חברת החשמל ניר דקל, וגמלאי החברה נפתלי אדרי שדג במקום.

אמנון זיו, קב"ט המועצה, מעיד על תחושות מעורבות. "מצד החוף פתוח, חזר לעם ישראל, זה עושה משהו בלב. מצד שני, אנחנו שנתיים ויומיים מהשבת הנוראה ההיא, ונרצחו כאן אנשים. אני מסתכל על המיגונית ויודע מה היה בה".

ראש המועצה איתמר רביבו משוכנע שלמרות הכול "החוף הזה, היפה בישראל, יחזור להיות אטרקציה. אנחנו זוכרים מה שהיה פה, אבל זוקפים קומה". הוא אומר שבשיפוצו הושקעו כ-20 מיליון שקלים. "אנחנו שמחים לראות את התושבים שמגיעים לחוף, והארכנו גם את עונת הרחצה עד סוף החודש".

לדבריו, שני מיזמי הנצחה צפויים לקום בחוף. מיזם שעליו עמלו במועצה עם משפחות ההרוגים, בכיכר בכניסה, ועבודת פסיפס הצפויה לעטר את המיגונית. במיגונית, שהועברה לתחילת הטיילת, עדיין נמצאים זרי פרחים ונרות נשמה לזכר מי שנרצחו בה.

טקס פתיחת החוף, שהיה אמור להתקיים בשלישי, נדחה לבקשת המשפחות השכולות.

במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר נרצחו בחוף זיקים 19 אזרחים. שתי סירות גומי מעזה נחתו בחוף, ועליהן 18 מחבלים מהקומנדו הימי של החמאס, לאחר שחיל הים הצליח להטביע חמש סירות גומי נוספות. כוח קטן של גולני קפץ ממחנה זיקים לחוף ניהל קרב יריות, אך לבסוף נסוג. המחבלים רצחו אזרחים שהסתתרו במיגונית ובמבנה השירותים של החוף. תחקיר צה"ל שפורסם במאי קבע כי הכוח לא חתר למגע וכשל במשימתו.

המחבלים המשיכו מהחוף לקיבוץ זיקים ולבסיס הטירונים זיקים, ארבעה מהם ברכב צה"לי שננטש בחוף. כיתת הכוננות של הקיבוץ הצליחה לבלום אותם. בבסיס הטירונים, 14 חברי הסגל של הבסיס נלחמו במחבלים והצליחו למנוע את כיבושו, אך שישה מהלוחמים נהרגו בקרב.

בחוף זיקים נספו:

בני גניש, בן 70, אשקלון

רוברט שאולוב, בן 70, אשדוד

סבטלנה ליסובוי, בת 61, אשדוד

יורי ליסובוי, בן 63, אשדוד

דז'ון אסנוב, בן 71, אשדוד

נדב יוסף חי טויב, בן 17, בית שקמה

יוליה צבן, בת 24, באר שבע

אלינה וייסברג, בת 17, באר שבע

ולדימיר ז'וקוב, בן 64, אשקלון

דניל קינפלד, בן 64, אשקלון

אור תעסה, בן 17, נתיב העשרה

טל קרן, בן 17, נתיב העשרה

שחף קריוף, בן 17, גילת

אליהו (אליקו) אוזן, בן 42, גילת

אריה אוזן, בן 68, גילת

דביר לישה, בן 21, ניצן

אבי חסדאי, בן 53, רמת גן

אלרחמן עטאף עבד אלעזיזנה, בן 29, רהט