הבחירות הכלליות בצרפת עומדות לצאת לדרך. בעוד שלושה ימים יפתחו הקלפיות, ו-66 מיליון אזרחי המדינה יתייצבו לבחור את נשיא, או נשיאת, המדינה. המועמדים המובילים, במה שעשויה להיות מערכת הבחירות הגורלית ביותר בצרפת בשנים האחרונות, מייצגים קשת רחבה של עמדות פוליטיות. תוצאות הבחירות יקבעו במידה רבה את עתידה של מערכת היחסים בין צרפת והאיחוד האירופי, ועשויות להוות מפנה במדיניות הכלכלית הפנימית של צרפת.

בחירות בצרפת הן תמיד עניין גורלי באירופה, אך המערכה הנוכחית מושכת תשומת לב יוצאת דופן. צרפת, לצד גרמניה, מהווה את מוקד הכוח המרכזי של האיחוד. עם עזיבתה של בריטניה, מדיניות הממשלה הצרפתית הבאה תשפיע במידה רבה על עתידה של היבשת כולה.

מערכת הבחירות הצרפתית תתקיים בשני סבבים. בסבב הראשון, שייצא לדרך ביום ראשון הקרוב, יעמדו לבחירה 13 מועמדים. כדי לנצח בסיבוב הראשון צריך לזכות ב-40% מהקולות, תרחיש שאינו סביר. שני המועמדים המובילים בתום הסיבוב הראשון יתמודדו ביניהם בסבב השני והמכריע, שיתקיים ב-7.5.

הקשרים של צרפת לאיחוד האירופי ומעמדה בו מהווים את מרכז הדיון בבחירות אלו, יחד עם קבלתה של מסגרת התקציב המצומצמת הנדרשת מכלל המדינות החברות. מרבית המועמדים המובילים בשלב זה מתנגדים להמשך קבלת מסגרת התקציב המוכתבת על ידי האיחוד, אך חלוקים בנוגע לשאלה כיצד יש להתמודד עם כך, ואיך לעצב את הקשר העתידי של צרפת לשאר מדינות אירופה.

בשבועות האחרונים הולכים ומסתמנים שלושה מועמדים שעשויים לעלות לסבב השני. מארין לה פן, מועמדת החזית הלאומית (ימין-קיצוני); עמנואל מקרון (מרכז); ז'אן-פול מלנשון, שרץ מטעם מפלגת שמאל חדשה.

בפינה השמאלית – מלנשון

ז'אן-לוק מלנשון נולד במרוקו בשנת 1951, והצטרף כנער למפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ה-PS. עד לשנת 2008 התמודד מלנשון מטעם המפלגה לתפקידים שונים, וב-2008 פרש ממנה, יחד עם חברים נוספים שהתנגדו להמשך הקבלה של המפלגה הסוציאליסטית את ההגבלות הפיסקליות של האיחוד האירופי. ב-2012 התמודד לנשיאות מטעם איחוד מפלגות שמאל וזכה ב-10% מהקולות. כעת הוא רץ שוב עם מפלגה בשם "צרפת בלתי מתפשרת" – איחוד של המפלגה הקומוניסטית עם מספר מפלגות וארגוני שמאל.

ז'אן לוק מלנשון (צילום: AP Photo/Jean-Francois Badias).

מלנשון הצהיר כי יבטל את הרפורמות בשוק העבודה, שצמצמו את הפיקוח על המעסיקים והקלו על פיטורי עובדים. עוד הבטיח כי יקצר את שבוע העבודה מ-35 שעות ל-32, יוריד את גיל הפנסיה ל-60, ויעלה את שכר המינימום ב-14%. לגבי מיסוי, הבטיח מלנשון להגדיל משמעותית את המיסוי על ההון, ולהפחית את נטל המס על מרבית אזרחי צרפת. המועמד מבטיח להגדיל את ההוצאה הציבורית במסגרת תכנית השקעה ממשלתית של כ-173 מיליארד אירו לאורך חמש שנים. מלבד זאת הוא קורא להלאים חברות שהיו שהופרטו בעשורים האחרונים ולהרחיב את שירותי הרווחה הניתנים על ידי המדינה.

אחת מעמדותיו השנויות במחלוקת של מלנשון היא ההבטחה לשבור את תקרת הגירעון הנקבעת לצרפת מעצם היותה חברה באיחוד –  שעומדת על 3% מהתמ"ג. במצע עליו מתמודד מלנשון, קובע כי במידה ויבחר, ידרוש שינויים מהותיים בהסכמי האיחוד, שיבטלו את ההגבלות הפיסקליות. במידה ושינויים אלה יתקבלו על ידי האיחוד, יעלה הנושא למשאל עם, בו העם הצרפתי יידרש לקבוע אם ברצונו להמשיך בחברות באיחוד תחת התנאים החדשים. במידה ולא יתקבלו השינויים שידרוש, הצהיר כי יבטל את השתתפותה של צרפת בשורה של הסכמים. מה שעשוי להיות, הלכה ולמעשה, פירוק של האיחוד.

על נושא זה חלוק השמאל הצרפתי. בנואה המון, מועמד המפלגה הסוציאליסטית השולטת בצרפת מאז 2012, טוען כי מלנשון נוהג בחוסר אחריות ביחס לעתידה של הכלכלה הצרפתית ומציע להצהיר כי צרפת תקפיא את ההגבלות על הגירעון, ותיכנס במקביל למו"מ עם האיחוד במטרה להגיע בסופו של דבר להסכם הוגן יותר, ומבלי לוותר על המשך האיחוד הפוליטי והכלכלי.

הכלכלן הצרפתי הנודע תומאס פיקטי הצהיר כי יסכים להצעה להיות יועצו הכלכלי של המון, אך במידה ולא יעלה לסיבוב השני, יתמוך במלנשון. עם זאת, הכלכלן אמר כי יהיה זהיר בתמיכתו, היות והוא מתנגד לקו האנטי אירופאי של מלנשון.

בציבור הרחב, הוכחו עמדותיו של מלנשון כפופולריות מאוד. אחוזי התמיכה במלנשון זינקו לאחרונה מ-5% ל-17%, ולפי חלק מהסקרים אף ל-20%. זאת על על חשבון מועמד מפלגתו לשעבר, המון.

בפינה הימנית – מארין לה פן

מארין לה פן, היא המועמדת מטעם מפלגת הימין הקיצוני, אותה הקים אביה ז'אן מרי לה פן – "החזית הלאומית". מפלגה זו הייתה, לאורך שנים רבות, מפלגת ימין שולית בפוליטיקה הצרפתית, אך בעשור האחרון היא מתחזקת בכל מערכת בחירות, ונכון להיום היא מובילה בסקרים. אלא אם יתרחש שינוי דרמטי ביום הבחירות, לה פן צפויה לעלות לסבב השני במאי.

המועמדת לנשיאות צרפת, מארין לה-פן, מנופפת לקהל בכנס בחירות. (צילום: AP Photo/Thibault Camus).

החזית הלאומית הוקמה כבר ב-1972, ועד 2010 עמד בראשה ז'אן מרי לה פן שלא הביא להישגים משמעותיים בבחירות. מארין לה פן, שהדיחה את אביה השנוי במחלוקת משורות המפלגה שהקים, קידמה שינוי בעמדות החזית הלאומית – שתמכה בעבר בהפרטות ובצמצום נוכחות הממשלה במשק – וכיום היא מציעה תכנית כלכלית המכוונת לתמיכה במעמד העובדים הצרפתי הלבן העני, שמתקשה להתקיים אחרי עשורים של מדיניות צנע. בשפתה של לה פן, מדובר ב"צרפתים שנשכחו".

לה פן מציגה את עצמה כאלטרנטיבה לפוליטיקה המסורתית בצרפת, ומתארת את אויביה כ"עשירים מימין ועשירים משמאל". ססמת הבחירות שלה "אנחנו בבית שלנו" רומזת על האיום שחווים צרפתים רבים על ביתם. את מפלגתה היא מתארת כמושיעת צרפת מפני שני האיומים המרכזיים לטענתה: האיסלאם והגלובליזציה. "האיסלאם והגלובליזציה עשו יד אחת כדי להכניע את צרפת", היא אומרת.

בשונה מעמדות העבר, מציעה מפלגת הימין הלאומנית מדיניות שאפשר לתאר כמעט כמדיניות רווחה, ולמעשה מזכירות מאוד את זו שמציג מועמד השמאל – מלנשון. לה פן הבטיחה לתומכיה מספר רב של צעדים שיבטיחו להם רשת ביטחון רחבה כגון ביטול הרפורמות האחרונות בשוק העבודה, הורדת גיל הפרישה, הלאמה של חברות שהופרטו בשנים האחרונות ותכנית השקעה ציבורית מרחיבה, שתשבור את ההגבלות הפיסקליות של האיחוד האירופי.

חלק ניכר מהבטחותיה של לה פן עוסקות באיחוד האירופי, השנוא על תומכיה במיוחד. החזית הלאומית מתנגדת בחריפות להמשך קיומו של האיחוד תחת התנאים הנוכחיים, ובייחוד לחופש התנועה המאפשר לאזרחים זרים כניסה חופשית לצרפת. לטענתה, חופש תנועה זה יביא ל"חורבנה של צרפת". לה פן מרבה לבקר את האיחוד האירופי כגוף הפוגם בצביונה הלאומי של צרפת בשם ערכים ליברליים. בנוסף, לה פן מבקרת את המדיניות הכלכלית של האיחוד האירופי כפוגעת בחוסנה של צרפת.

"האיחוד הוא גוף אולטרה-ליברלי, הכופה עלינו גלובליזם אכזרי ומורכב מצירוף מלאכותי של עמים. אני מאמינה שהעולם הזה מת", אמרה על האיחוד. לה פן הציעה לחרוג מההגבלות הפיסקליות של האיחוד, ללחוץ על חברות צרפתיות להשקיע בצרפת ולא בשאר אירופה, ולכפות על בנקים צרפתיים לרכוש אג"ח צרפתי. בנוסף, הבטיחה לה פן להשקיע משאבים רבים בגירוש זרים מהמדינה, והורדה משמעותית של מידת ההגירה לצרפת.

לה פן הצהירה כי במידה ותיבחר, היא תציב לאיחוד האירופי את הדרישה לבטל את תהליך האינטגרציה, ואיתה את חופש התנועה וכל ההיבטים של האיחוד הפוליטי והכלכלי בין המדינות. במידה ודרישה זו תידחה, הבטיחה לה פן להוציא את צרפת מהאיחוד, ולהיכנס למו"מ מחודש על תנאי הקשר של צרפת עם המדינות השכנות, שתובא בסופו של דבר להחלטה במשאל עם.

עם זאת, יכולתה של לה פן לבצע את המדיניות המוצעת שלה ביחס לאיחוד קלושה למדי. היותה של צרפת חברה באיחוד היא סעיף בחוקה הצרפתית. כדי לשנותה היא תצטרך רוב בפרלמנט, וגם בסקרים האופטימיים ביותר מפלגתה איננה מגיעה לכך.

הסקרים האחרונים מנבאים לה 22% מהקולות בסיבוב הראשון.

במרכז – עמנואל מקרון

עמנואל מקרון הוא המועמד הליברלי, או ניאו-ליברלי, אם תרצו. הוא מתמודד מטעם מפלגת "קדימה", אותה הקים בשנת 2016. מקרון היה חבר במפלגה הסוציאליסטית, וכיהן כשר הכלכלה והפיננסים בממשלתו של פרנסואה הולנד, וקידם בתפקידו זה צעדים לצמצום ההוצאה הציבורית, וקידום מדיניות ההפרטה.

עמנואל מקרון (צילום: AP Photo/David Vincent).

כנשיא, הבטיח מקרון כי יהיה מחויב להגבלות הפיסקליות של האיחוד האירופי, וכי ישאף לצמצם את הגירעון הציבורי הצרפתי. מקרון הצהיר גם כי ישאף לבטל את כוחם של איגודי העובדים לנהל מו"מ קיבוצי, וישאף למו"מ "ברמת מקום העבודה". בנוסף הציע מקרון קיצוץ במס החברות מ-33.3% ל-25%.

מקרון הוא מועמד ניאו-ליברלי, המציע המשך למדיניות הקיצוצים, ההפרטות ושחיקת כוחם של האיגודים בצרפת. הוא תומך בהמשך חברותה של צרפת באיחוד האירופי, העמקת האינטגרציה בין המדינות החברות וחיזוק השותפות הצרפתית-גרמנית אשר תבצר את מדיניות הצנע באיחוד האירופי.

עם זאת, ראוי לציין כי הוא התבטא פעמים רבות נגד הגזענות הגלויה של מפלגתה של לה פן, והצהיר כי יבטל את החוק האוסר על נשים מוסלמיות לחבוש כיסוי ראש. בסקרים, עקף לאחרונה מקרון, גם אם במעט, את לה פן, וכעת מנבאים לו 24% מהקולות. נראה שצרפתים רבים שוקלים לבחור בו, בוודאי בסיבוב השני, רק כדי להבטיח שלה פן לא תזכה בנשיאות.