משעבוד עם ישראל ויציאת מצרים, דרך גזירות המן, ועד חורבן בית שני והשתקפותו במגילת איכה, ניתן לפגוש במספר יצירות שניסו לתאר את מאורעות הדמים של אותם הזמנים, ושנכתבו במהלך מלחמת העולם השנייה במרוקו. ההיסטוריון דוד גדג', שחוקר בשנים האחרונות לעומק את התרבות העברית שהתפתחה במגרב, ובעיקר במרוקו במחצית הראשונה של המאה ה-20, הביא בפנינו השוואה מרתקת בין מבחר יצירות שונות שנכתבו בעברית וערבית-יהודית בין השנים 45-43 במרוקו על ידי יהודים שישבו בה באותה העת, וששופכות אור על החוויה הנפשית העמוקה של הקהילות היהודיות בשנים הקשות של חורבן יהדות אירופה.

"איכה נעשתה בימנו הרעה הגדולה
של כל ימי האדם על האדמה.
ואיכה גבר הכעס בעם גדול,
להכרית את גזע עם היהודים בכל אירופה
מנער ועד זקן טף ונשים,
על ידי מיתות משונות ועִנּוּיִם קשים."

"מגילת איכה על חורבן יהודי אירופה" נכתבה על ידי פנחס יוסף תאומים, יליד גליציה שגורש על ידי אביו מעיירתו בשל פעילותו הציונית ויצר לעצמו חיים חדשים בוינה שבאוסטריה. עם פרוץ המלחמה התגלגל בין מדינות ובסופו של דבר מצא את עצמו כפליט במרוקו קרוב לחמש שנים, לפני שעלה לארץ.

"הפליטים הראשונים הגיעו באמצע 1940. רובם מגיעים ממערב אירופה. יהודים צרפתים, גרמנים, אוסטרים ובלגים. עם כיבוש צרפת ועליית משטר וישי הם יורדים דרומה למרסיי ושם הם מכוונים את עצמם לאמריקה, לדרום ולצפון. והם נשארים באזור, ואחר כך במרוקו, לפעמים גם חודשים ושנים, מחכים שיוציאו להם ויזות," סיפר גדג'. "במרוקו כל מי שרצה לפרסם טקסטים בזמן מלחמת העולם השנייה, היה צריך להעביר אותם דרך צנזורה, איך אנחנו יודעים את זה? כי חלק מהמגילות שפורסמו, כמו מגילת היטלר, מופיע בתחתית המגילה האישור של הצנזורה. מגילת היטלר היא מוכרת יחסית כי היא מוצגת במוזיאון היהודי במרוקו – אבל יש עוד יצירות."

תאומים עצמו נשאר במרוקו במשך חמש שנים ואז עלה לישראל לאחר שהגיש את יצירתו לצנזורה שפסלה לו את כל הקינה השלישית. לדעת גדג', ככל הנראה כי יש בה האשמות כלפי הצרפתים על אחריותם על השואה וגם כי בקינה עוסק תאומים בלאומיות יהודית ובהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל וזאת בתקופה בה אסור היה לדבר במרוקו על לאומיות. "בסופו של דבר הוא עולה לארץ אבל לא עושה עם המגילה כלום. הוא נפטר בגיל צעיר בסוף שנות החמישים ומאוחר יותר הבן שלו נוסע לארה"ב עם כל הטקסטים של אביו." לפני שנתיים פרסם גדג' מאמר בעיתון הארץ על תחרות ספרותית שנערכה במרוקו ובעקבות הפרסום, יצר הבן קשר מארה"ב עם גדג' וזאת בגלל איזכור קצר של אביו במאמר. "קיבלתי ממנו את הטקסט ואז הבנתי שיש כאן משהו מאוד משמעותי. תאומים יוצר קשר מאוד הדוק עם הקהילה היהודית ובעיקר עם הקהילה העברית בקזבלנקה."

מגילת המלחמה וישראל (צילום: דוד גדג').

כאשר בחן גדג' את היצירות השונות, הוא הבחין בין שלוש תבניות עיקריות: שיר הלל, קינה ואוטופיה. אחת המפורסמות ביניהן, אולי המפורסמת מכולן, היא מגילת היטלר שהתבססה על התבנית של מגילת אסתר ונכתבה על ידי פרוספר אשר חסין, ועד היום ההעתק המקורי שלה נמצא במוזיאון היהודי במרוקו.

"ויבואו האמריקאים בשמונה לנובמבר ויכנסו לערים ביום רביעי אחת עשר לנובמבר וליהודים היתה אורה והשמחה וששון ויקר ובהגיע היום אשר קוו האכזרים לשלוט ביהודים היום אשר נהפך לנו מיגון לשמחה כי האמריקאים שלטו עליהם" – מגילת היטלר, פרוספר אשר חסין

מדוע לקרוא למגילה על שם הצורר הנורא?

"הם רוצים להראות את התבוסה של היטלר, שזה החלק המהותי של המגילות הללו. מגילת היטלר בנויה על בסיס מגילת אסתר. אם קוראים אותה היא נשמעת כמוה. היא מגילה יחסית קצרה והיא מספרת את הסיפור של מלחמת העולם השנייה בראייה של הכותב שלה, אשר חסין, שמאוחר יותר היה חבר כנסת מטעם מפלגת מפא"י. במרוקו הוא היה דמות מאוד מעניינת. בחור צעיר, ציוני אמיתי שכתב הרבה טקסטים מעניינים ולקח חלק מרכזי במרוקו בכל הקשור לפעילות העברית."

הקסידא על היטלר

במחקרו המעמיק של גדג' ביצירות, הוא ניסה לצייר את המפה של האישים היהודים שפעלו במרוקו, בעיקר בקזבלנקה, שחשבו וכתבו בעברית: "מדובר בחבורה של אינטלקטואליים שניהלו קשרים עם גורמים באירופה ובארץ ישראל, לכן הייתה להם גם את היכולת הזו לכתוב את הטקסטים הללו. הם היו בקשר עם פליטים, קראו עיתונים והיו מאוד מעורים במתרחש. צריך לקרוא את אחת היצירות הללו כדי להבין את עומק הידע שלהם על כל מה שהתרחש באירופה. הם היו בקשר עם פליטים, קראו עיתונים והיו מאוד מעורים במתרחש לעומק ולרוחב.

"תאומים ממש מפרט את הגטאות ומחנות ההשמדה, ולפני זה את כל הדחיקה היהודית. מה שמעניין ביצירה שלו זה שב-1945 הוא כותב לנו היסטוגרפיה ראשונה על השואה, הוא רוצה לספר את זה לקהילה היהודית במרוקו, לדעתי, וזו השערה שלי, הוא לוקח חלק במעגל שוחרי העברית בקזבלנקה שכותבים על שמתרחש באירופה. דוחפים אותם לזה, ב-45-44 מועדון 'מגן דוד', מועדון שוחרי העברית בקזבלנקה, מעודד אותם לכתוב על מה שקורה באירופה."

גדג' סיפר על הקסידא, ז'אנר מיוחד של שירה שנכתב במרוקו שהכיל בתוכו נרטיב סיפורי. "במרוקו היה מאז ומתמיד עולם שלם ועשיר של שירה, והשירה תמיד התחלקה לשניים, פיוט בעברית ושירה בערבית יהודית, כמו הקסידא על היטלר. שיר-סיפור על היטלר. לרוב הקסידות נכתבו ביהודית מרוקאית ותיאור אירועים היסטוריים בתוך הקהילות היהודיות במרוקו, אבל פה יש לנו תופעה מעניינת שמתחילים לכתוב קסידות בעברית. זה קורה כי נוצרת אליטה חדשה שהיא לא רבנית, יש להם שליטה מאוד גבוה בעברית והם מתחילים לייצר יצירות היסטוריות.

"אחד הדברים המעניינים שרואים שכשמסתכלים על כל היצירות, גם הקינה, גם ההלל וגם האוטופיה, כולן כתובות על בסיס של איזשהו טקסט יהודי. רוב שירי ההלל כתובים על בסיס מגילת אסתר, הגדת פסח וגם אחד השירים כתוב על בסיס הפיוט 'מי כמוך' של רבי יהודה הלוי," מספר גדג'. "כשבוחנים את היצירות הללו מבינים שלכולן יש נרטיב זהה – נרטיב של הצלה. על מגילת אסתר אנחנו יודעים, אבל גם 'מי כמוך' נכתב על בסיס מגילת אסתר וקוראים אותו בשבת 'זכור' שלפני פורים בכל בתי הכנסת של יהדות ארצות האיסלאם. הלוי מביא את סיפור המגילה באופן לירי וביחד עם זה הוא מביא את כל ההלכות של כל חג פורים. זה טקסט חינוכי שבא להנגיש את סיפור המגילה וגם מביא את ההלכה.

דוד גדג' (צילום: דבר ראשון).

"המגילות הן ז'אנר ספרותי. הסופרים בוחרים להמשיך מסורת יהודית ארוכה, יש כזה דבר שקוראים לו 'פורים שני' . לאורך כל ההיסטוריה היהודית כשיהודים ניצלו, וזה משהו שהוא כלל יהודי, כל פעם שהייתה איזו הצלה בקהילה שלהם, הם ציינו את יום ההצלה כפורים נוסף לקהילתם. חוקר הפולקלור, יום טוב לוינסקי איתר כ-700 'פורים שני' בקרב מאות קהילות בארצות האסלאם ואירופה. מבחינת יהודי מרוקו, סיום מלחמת העולם השנייה נתפסה כהצלה, ולכן בסיום המלחמה הם ממשיכים את המסורת של כתיבה בפורמט יהודי על פורענות שלא התממשה, ועל כן הם באים לכתוב את אותו ז'אנר היסטורי אותו הם יודעים לכתוב – זו בחירה לא מקרית."

כנראה שיצירתו של חסין, שלא הייתה לו סמכות רבנית, לא היתה מוכרת מחוץ לחוג של קזבלנקה, אך קיבלה מעמד משמעותי מאוד בקרב הקהילה העברית המקומית. חסין הקריא את המגילה בבית הכנסת שבו התפלל ב-1945 והסביר למתפללים כי הפיוטים נכתבו במשקל המתאים כך שאפשר יהיה לשיר אותה בבית הכנסת. חסין פרסם את היצירה כמגילה במטרה להפוך את מנהג הקריאה במגילה לטקס וכך פתח אותה:

"זמן רב חיפשתי למצוא ולראות כדי שכל מי שהוא מישראל יוכל להגות במגילה זו כדי להכיר את ערכה ולדעת ממה ניצלנו, מה עובר על אחינו הפזורים… חושב אני כי חובה עלינו לקרוא מגילה זו בשנה משנה ב-11 בנובמבר (יום כניסת האמריקאים למרוקו, ד.ט) ולחוג חג פורים קטן כשהרי כשתיגמר המלחמה נקבע אותו לפורים גדול. המגילה הזו היא לא למגילת היתולין וצחוק תחשב כי אם למגילה רצינית, מגילה ממש, כי על פי סגנונה יכולים אתם להכיר שהיא מושפעת ממגילת אסתר ולכן צריך לקרוא אותה בניגון של מגילת אסתר."

בהמשך הזכיר חסין את עלייתו של היטלר לשלטון וניתן להתרשם מהכתיבה והמשקל המתקשר ישירות למגילת אסתר, למשל: "לאחר הדברים האלו גידל המושל היטלר את הימלר ההגגי וינשאו וירם את כסאו מעל כל שרי הגסטפו שהרי לו, וכל הנאצים קורים ומשתחווים להימלר כי על כן ציווה היטלר ויהודים אינם שומעים בקולו."

בקינה, בחר תאומים בתבנית ספרותית יהודית וזו מגילת איכה, וזאת בשונה מהמשוררים המרוקאים האחרים ובדומה למרבית היצירות על תקופת מלחמת העולם השנייה שנכתבו על ידי כותבים אירופים. הבחירה באיכה היא מכוונת. היה ברצונו להשוות את חורבן בית המקדש לחורבן יהדות אירופה בשואה. אביטאן, שבחר להתבסס על הז'אנר האוטופי וכתב מספר יצירות שנאספו על ידי גדג' באסופה "אוטופיה מקזבלנקה" התבסס על מורה נבוכים של רמב"ם.

"בכל היצירות מוצגים אירועי המלחמה בשלושה שלבים – הראשון הוא התדרדרות במצב היהודים,  שמתרחש גם במרוקו בתקופת וישי, צו מאוקטובר 1940 במסגרתו פוטרו יהודים ממשרות ציבור, מקצועות חופשיים ועוד וצו מאוגוסט 1941 שהורה על גירוש היהודים מהרובעים האירופים בערים במרוקו. השלב השני הוא  החשש לחיי היהודים, עם השמועות הראשונות על המתרחש באירופה והחשש להתממשותן במרוקו. השלב השלישי הוא ההצלה. ביצירות שנכתבו על ידי יהודים מאירופה וזאת אנו רואים  גם  בקינה של תאומים: שלב ראשון: תחיקה אנטי יהודית, שלב שני: החשש לאבדון, ושלב שלישי: החורבן. למרות שתאומים מתגורר במרוקו, מבחינתו, הוא לא לוקח חלק בשמחה של יהודי מרוקו. ביצירה שלו אנחנו רואים תפיסה אירופית, של אובדן. והוא גם לא יודע מה עלה בגורל משפחתו. לכן, בניגוד ליהודי מרוקו, הוא אינו משבח את כוחות הברית על הניצחון אלא אפילו להפך, אפילו בין כוחות הברית הוא מחפש מה יכלו לעשות יותר ומה לא עשו. כשתאומים כותב הוא רואה לנגד עיניו רק חורבן יהדות אירופה, זה מאוד ממוקד."

כריכת בניין העולם של אביטאן (צילום: דוד גדג').

גדג' סיפר שעד היום ישנם ויכוחים רבים על עוצמת אירועי הזמנים ההם ועל האם אפשר לדבר או אי אפשר לדבר 'על שואת יהודי מרוקו'. בשנים האחרונות קיבלו מספר משפחות פיצויים מכספי השילומים הגרמנים. "נכון שליהודי מרוקו לא הגיעה בסוף השואה. אך היצירות הללו מכניסות אותנו לתקופה ומציגות את הפחד והחשש הממשי בקרב יהודי מרוקו וצפון אפריקה כי לא ידעו בדיוק מה התרחש. כי עד הרגע שהגיעו האמריקאים והצילו אותם ועד שהם השתלטו על מה שקרה, רק אז היהודים הגיעו לרגיעה ופה היצירות מבטאות את זה בצורה מאוד משמעותית – השמחה מבטאת באופן עמוק את החשש שלפני זה.

"ניסיתי להסתכל על איזשהו קו שכן ניתן לראות שחוזר אצל כולם וזה מאוד מעניין, וגם מאוד יהודי, אם מסתכלים על כתיבת יהודי מרוקו, אבל גם תאומים וגם יצירות אחרות שנכתבו על ידי יהודים אירופאים, אצל כולם הגרמנים מושווים לעמלק, וזה דבר מאוד מעניין. כי זו מסורת מראשית הזמנים עד היום וזה דברים שחוצים את התרבות היהודית לא משנה איפה תהיה. הרשעים הם עמלק.

לעצב עתיד ולא רק לספר עבר

"היצירות הללו גם מעצבות, או מנסות לפחות, לצייר ולעצב עתיד. זה מחזיר אותי למכלוף אביטאן, שהוא, בעצם כתיבת אוטופיה, רוצה לעצב עתיד ולא רק לספר עבר. הוא מזכיר את העבר והמלחמה והיא הבסיס לכתיבה שלו. אוטופיה תמיד נכתבת על מצע טראומתי שמתרחש. העתיד של מכלוף הוא אוניברסאלי. תאומים גם בונה עתיד, אבל אצלו העתיד הוא לאומי, יהודי, ציוני, מודרני בארץ ישראל, להקים בית יהודי, להעלות את כל היהודים. אבל אצל יהודי מרוקו התפיסה לא ברורה והדברים לא אחידים. מצד אחד אלו שיש להם אורינטציה ציונית מבקשים להקים בית יהודי בישראל, אבל הם לא עושים את זה באופן ברור כמו תאומים, אולי מהסיבה שהם ידעו שהם צריכים לעבור את הצנזורה, לכן הן העדיפו לפעול לפי כללי המשחק, אבל אצל חלקם, שהציונות לא הייתה חלק משמעותי בחיים שלהם, כן מדברים על אותה גאולה מסורתית, דתית בארץ ישראל. ויש כאלו, בתוך היצירות, שאומרים שמבחינתם העתיד של יהודי מרוקו הוא במרוקו, כי עכשיו הם ניצלו והם במרחב בטוח, ואף יותר מזה, הם במרוקו, כי מבחינתם הציונות עדיין לא לוקחת חלק משמעותי בחיים שלהם כמו בחיי יהודי אירופה לפני המלחמה. אנחנו מדברים על קבוצה מאוד מצומצמת שלקחה חלק בפעילות ציונית. על כן, בית יהודי לאומי, זה דבר לא ברור מאליו, וגם אחרי הקמת המדינה הדברים לא בהכרח ברורים מאליו ויהודי מרוקו לא עולים בהמוניהם, כי יש אופציה לחיות תחת שלטון קולוניאלי."

בסופו של דבר, יצירתו של תאומים נפסלה ולא עלתה לדפוס במרוקו. היצירות האחרות הודפסו והתקבלו "לפי כתיבתו של חסין אפשר לראות שהוא יתקבל בברכה, קראו אותו וחגגו את הפורים שהוא יצר. אנחנו יודעים שהנרטיב האוניברסלי של אביטאן לא התקבל במרוקו בברכה והוא נדחק לשוליים" הוסיף גדג'.

מגילת איכה על חורבן יהדות אירופה (צילום: דוד גדג').

"אחד הדברים החשובים שלמדים מהיצירות זו הסולידריות. ליהודי מרוקו היה קשר בלתי אמצעי באותה תקופה עם פליטים אירופאיים שהגיעו למרוקו. סיפורו של תאומים ממש מאפשר ללמוד על  המפגש בין יהודי מרוקו ליהודי אירופה. היום אני מנסה לאתר את הסיפורים האישיים של המפגשים האלו. צריך לאתר ספרי זיכרונות, אוטוביוגרפיות, מכתבים ואחת הבעיות היא שרוב הניצולים שהגיעו למרוקו מצאו את עצמם בדרום וצפון אמריקה."

גדג' נתן כדוגמא את הסיפור של אסתי דרוקר, אשתו של הבן בהכור של זיגמונד פרויד, ששהתה מספר חודשים במרוקו עם בתה, סופי פרויד. סופי כתבה אוטוביוגרפיה ארוכה על חייה בה היא סיפרה, בין היתר, על פועלה של אמה במרוקו שהקימה ביחד עם רופאים יהודים מרוקאיים שפוטרו בעקבות עליית משטר וישי, מרפאה למען היהודים בקזבלנקה ושבין היתר לימדה ילדים חירשים. "צריך לעשות חיפוש מאסיבי בצפון ובדרום אמריקה מצד אחד ומצד שני לבחון אם יהודים מרוקאים כתבו דברים כשהגיעו לארץ. הבעיה היא, כמו שהזכרתי על אביטאן, שיהודי מרוקו נדחקו לסְפָר וביחד איתם נדחק הסיפור והקול שלהם. הסיפור של השואה ומלחמת העולם לא הגיעה לכלל היהודים במרוקו, כל אחד הכיר וידע חלקים מאוד מסויימים מהסיפור השלם. אנחנו צריכים להבין שאת הסיפור שאני מביא הכירו חבורה של אינטלקטואלים, מרבית הקהילה לא ידעה את כל הפרטים, הם ידעו שקרה משהו נורא, ולכן כשהם הגיעו לישראל הם למדו לראשונה על הטראומה של השואה. אבל כשהם הגיעו לפריפריה הסיפור האישי שלהם נדחק ועל כן היום אני רוצה לצאת בקריאה לאנשים שאם הם מכירים יומנים כאלה, נוכל לייצר קורפוס שלם של סיפורים." מסכם גדג'.