דברים שאמרתי בעצרת לציון 102 שנים לרצח העם הארמני.
העצרת התקיימה בתאריך 24/04/2017 ברובע הארמני בירושלים העתיקה בסמוך לאנדרטה לזכר הקורבנות.

ירון וייס נואם בעצרת לזכר קורבנות רצח העם הארמני (צילום: דיקראן טורוסיאן)

היום מציינים הארמנים בכל העולם את אחת הטרגדיות הנוראות ביותר במאה העשרים ובתולדות האנושות כולה. נסיון כושל של אימפריה גוססת לחסל עם ותרבות בני אלפי שנים.
האימפריה העות'מנית גוועה ונעלמה מהעולם. אך העם הארמני ממשיך להתפתח ולשגשג. בניו ובנותיו מוסיפים להאדיר את האנושות כולה. בתרבות, בכלכלה, באקדמיה ואף בספורט.
לוח השנה קבע בצירוף מקרים סימבולי כי יום הזיכרון לשואת העם היהודי יחול ממש היום במקביל ליום הזיכרון לרצח העם הארמני. סימבוליות זו משקפת את הדמיון בקורות עמינו.
העם הארמני והעם היהודי שידעו אלפי שנים של רדיפות, גזירות והשמדה, הצליחו לאחר קשיים עצומים לזכות בתקומה לאומית במולדתם ההיסטורית.
העם היהודי והעם הארמני ממשיכים גם כיום להתמודד עם אתגרים וקשיים המאיימים על עתידם, כאשר מטרתם המשותפת נותרה השגת השלום הנכסף.

סבי וסבתי עליהם השלום, שהיו אזרחים הונגריים נאמנים, נכלאו על ידי ממשלתם בגטו. לקראת סוף מלחמת העולם השניה גורשו למחנה המוות אוושויץ ושרדו אודות, ההשגחה עליונה, מזל ובזכות היותם צעירים, בריאים ובעלי מקצוע: אופה ותופרת.
כאשר חזרו להונגריה עם סיום המלחמה, גילו כי רוב בני משפחתם נספו. בצר להם החליטו לפתוח דף חדש כאן בארץ הקודש.
סיפורים מצמררים זהים כמעט, התרחשו רק שלושה עשורים קודם לכן. אזרחים עות'מניים ממוצא ארמני שישבו על אדמת אבותיהם זה מאות ואלפי שנים נטבחו וגורשו רק בשל אמונתם ומוצאם. קהילות שלמות נעלמו מן העולם, ערים, עיירות וכפרים נשרפו עד אפר. שארית הפליטה של העם הארמני נאלצה לגלות ממולדתה ההיסטורית.
המפגש הראשון בין העמים היהודי והארמני התרחש עוד לפני הספירה הנוצרית כאשר המלך דיקראן הגדול הגיע עם צבאותיו לארץ הקודש במהלך מאבקו בשליטים ההלניים. המשיך עם השליחים האפוסטולים ממוצא יהודי, ברתולומיאו, דאדי ושמעון הקנאי שנשאו עימם את הבשורה אל ארמניה. בימיהם החלה הנוכחות הארמנית בארץ הקודש הקיימת עד עצם היום הזה.
בתקופת ימי הביניים עת ידעו היהודים רדיפות והתנכלויות ביבשת אירופה, דווקא יהודי ארמניה זכו לשגשוג ועדנה. נסיכי בית אורבליאן ששלטו בואיוץ דזור, לקחו תחת חסותם את בני הקהילה היהודית שפרחה ושגשגה. עדות לכך אנו יכולים לראות בבית העלמין היהודי שנחשף בשנים האחרונות ביר'גיס אשר שוקם על ידי ממשלת ארמניה המכירה ומוקירה בקשר הבל יינתק בין העמים. מוסד יד ושם הכיר ב- 24 חסידי אומות העולם ממוצא ארמני שסיכנו חייהם במהלך שואת העם היהודי כדי להציל חפים מפשע מהשמדה. מספר זה שאין לו אח ורע בקרב אזרחי מדינה שכלל לא היתה מעורבת באירועים הללו, מצביע על אותו קשר עתיק ומתמשך המבוסס על סולידריות, אחווה וכבוד הדדי.

ההיסטוריה מלמדת כי במאבקנו כנגד הרוע והשנאה, ידנו (בדרך כלל) על העליונה. עמינו זכו לתחייה מחודשת וממשיכים להתקיים על אפם וחמתם של הזוממים להשמידם.
אך בקרב שלנו כנגד האדישות איננו זוכים להצלחה מרובה. גם בימים אלו בעודנו עומדים כאן, מותקפים ארמנים, קופטים, יזידים, מוסלמים ובני עדות אחרות, בסוריה, עיראק, טנטה, אלכסנדריה…. ובמקומות אחרים. אפשר לעצור את התוקפנות, אפשר להפסיק את שפיכות הדמים. אפשר לגדוע את הרוע והשנאה. יש לנו (לכלל העמים בני התרבות) את היכולת לעשות זאת. אך איננו מצליחים לגבור על האדישות. איננו מצליחים לפצח את מערכת האינטרסים הגלובלית אשר חיי אדם אינם בראש מעייניה.
התמונות של רבבות הפליטים (אשר רבים מאיתנו פגשו אותם הן בארמניה והן בבתי החולים בגליל), אינן מצליחות להניע אותנו, את כלל האנושות, להפסיק את הטבח וההרג. העולם נוהג כמנהגו. מכאן, עיר הקודש עלינו להעביר את המסר לכלל האנושות: לא עוד !
עם אציל נבחן בתרבותו, בעברו ובגיבוריו. גיבורי האומה הארמנית הם הלפיד אשר מאיר את המחנה לאורך שנות ההיסטוריה. גריגור לוסאבוריץ' שבזכותו נפתחה הדלת לעולם הנוצרי כולו, מסרופ משטוץ אשר פועלו ויצירתיותו הביאו את הבשורה הכתובה אל כל רחבי ארמניה. משה מחורן שבזכותו אנו מכירים ומוקירים כל כך את תרבותם ועברם של בני האיק.
אנשי העט, המכחול, הפזמון, השירה והמדעים: סייאט נובה, קומיטאס וארדאפֶט, מארטירוס סאריאן, חצ'אטור אבוביאן, הובאנס תומניאן, ויליאם סארויאן, טיגראן פטרוסיאן, אראם חצ'אטוריאן, שארל אזנאבור ואחרים, רבים וטובים שקצרה היריעה מלהזכירם.
וכן המצביאים האלמותיים שבזכות מסירותם, בחייהם ובמותם הביאו את החופש והקיום לדורות הבאים: ורדאן מאמיקויאן, אנדראניק אוזאניאן, מארשאל בר'ארמיאן ואזגֶן סרקסיאן ומונטה (אבו) מלקוניאן.

בעודנו עומדים כאן היום, ממשלתה של המדינה היהודית, מדינת ישראל אשר קמה על חורבות העם היהודי שכמעט והוכחד בשואה, טרם השכילה לגלות את האמפטיה אותה מבקשת שיגלו כלפיה, כלפי עם אחר, העם הארמני אשר מיטב בניו ובנותיו חיים כאן בקרבנו. כיהודי, כישראלי, כאדם, חש אני בושה ועלבון צורב. אני סמוך ובטוח שרוב אזרחי המדינה מכירים ומזדהים עם הטרגדיה הנוראה שעבר העם הארמני לפני למעלה מ- 100 שנים.
מֶצֵרים אנו שרק בשל אינטרסים זרים וצרים בחרו הפוליטיקאים להתעלם מרצון העם, מן הצדק ומן האמת.

לצערי, גם היום כבעבר רשת האינטרסים הצרים, קצרי הרואי, שולטת בעולמנו. נשק ישראלי זורם אל אזרבייג'אן המאיימת השכם והערב לחסל ולהשמיד את רפובליקת ארצאך (הלא היא נגורנו קרבאך) ולפגוע פגיעה אנושה בארמניה. הדיקטטור מבאקו מצהיר על תוקפנותו בריש גלי ובאוזני כל. בשל סיבה זו, רוב מדינות העולם נמנעות מלחמש את אזרבייג'אן, למעט מספר מועט של מדינות ביניהן ישראל. מכאן אני יוצא בקריאה אל ממשלת ישראל ואל קברניטי התעשיות הבטחוניות. אל תתנו ידכם לתוקפנות !!! שמרו על טוהר הנשק.
אנו מחוייבים להמשיך לפעול ללא לאות, לא לוותר, לזכור ולא לשכוח את שאירע לעם הארמני שכמעט והוכחד רק כי בחר לשמור על אמונתו ואורחות חייו במולדתו ההיסטורית. לא נוותר ולא נתייאש עד להכרה מלאה בג'נוסייד, עד להכנסת התכנים המתאימים לספרי הלימוד. כאן במדינת ישראל ובקרב כל העמים בני התרבות.
כולי תקווה שבשנה הבאה כשנעמוד כאן, יישא דברים יחד איתנו נציג ממשלת ישראל המכירה, מזדהה, מכבדת את רצון עמה, את עקרון הצדק, המוסר והאמת.