הכנסת אישרה ב-20 במרץ את חוק ההוקרה לאזרחים במערכות ישראל שיזם ח"כ איל בן ראובן (המחנה ציוני). על פי החוק, גם אזרחים שהיו תחת צווי חרום וגופים אזרחיים יוכלו לקבל תעודת הערכה על תפקודם במערכה, כמו חיילי צה"ל ושאר אנשי כוחות הביטחון.

כאמור בתחילת מערכה, בידיו של שר הכלכלה להורות לאזרחים להמשיך להגיע למקום עבודתם כי הוא נחשב חיוני. במדינת ישראל יש כ-200 אלף עובדים הנושאים בתפקידים שכאלו, כמו עובדי חברת החשמל, בתי החולים, מד"א, שירותי הכבאות, חברות הובלה ועוד. על פי החוק החדש כל עובד שהשתתף במערכה ולקח בה חלק פעיל יקבל תעודת הוקרה רשמית מאחד ממשרדי הממשלה. לדוגמא, לאחות בית חולים שתעבוד בזמן מלחמה תוענק תעודת הערכה ממשרד הבריאות.

בן ראובן סיפר שהמחשבה שהמחשבה מאחורי החוק הגיעה בעקבות אסון הרכבת בחיפה שהתרחש ב-16 ביולי 2006, בזמן מלחמת לבנון השנייה ובו נהרגו שמונה עובדים לאחר שקטיושה פגעה במוסך הרכבת בו עבדו. "המשפחות הרגישו לא טוב. קיבלו כסף אבל הוקרה לא הייתה. הבנתי שיש פה בעיה".

בן ראובן הוסיף כי "יש הבנה שבמערכות היום משתתפים לא רק הצבא והשב"כ. הרבה אזרחים בעורף לוקחים חלק מאוד משמעותי במערכה, אני מקווה מאוד שאנשים ישמחו לקבל את התעודה. בסוף זה דבר משמעותי ואנשים שמים את זה בסלון הבית."

ח"כ איל בן ראובן בועדה בכנסת (צילום: הדס פרוש/ פלאש 90).

"החברה שלנו הופכת לאינדיבידואלית"

רווית אמיתי מרטינז (38) מקיבוץ ארז שבשער הנגב, פארמדיקית במד"א, היא אחת מהגיבורות והגיבורים שצפויים לקבל תעודת הערכה שכזאת. מרטינז עברה להתגורר בעוטף ב-2004 ומילאה את תפקידה בכל שלושת המבצעים שהיו מאז. יש לה שני ילדים בני 9 ו-14 ובתקופות של לחימה היא שולחת אותם לאימה שמתגוררת בצפון, בעוד היא נשארת בקיבוץ. "אני לא חייבת להגיע כי אני אמא, אבל תמיד נשארתי לעבוד. העבודה שלי זו שליחות. השכר זה לא מה שמשאיר אותי. מבחינתי להישאר זו הגנה על הבית. אם צריך לטפל בחיילים או באזרחים, אפילו באזרחים מהצד השני. חשוב לי להישאר במד"א כי אין הרבה אנשים. הרבה או מגוייסים או נשארים בבית עם הילדים. אני פה כדי להמשיך לעבוד".

מרטינז נזכרה במבצע 'צוק איתן', בו שימשה כפארמדיקית וסיפרה כי "הקיבוץ הפך להיות אזור מלחמה, חוץ מכמה אזרחים חיוניים. משאירים רק את האנשים שצריך. הצבא נכנס לקיבוץ. יש טנקים, חיילים וג'יפים בכל מקום. הקיבוץ הופך להיות בסיס מלחמה כולל הרעש, פיצוצים ויריות. היו משמרות של 16 שעות, יש פעמים שנשארתי לישון בתחנות בשדרות או אשדוד או אשקלון וגם לא במשמרת זה להיות בכוננות 24/7."

מרטינז סיפרה על אירוע בו כמעט נפגעה "היתה פעם אחת שקמתי ב-6:00 למשמרת. קיבלתי טלפון מהמוקד שיש אירוע ירי ליד הקיבוץ. בדרך כלל הצבא מקפיץ את הכיתת כוננות אבל משהו קרה והקיבוץ לא קיבל את הדיווח. רצתי לחמ"ל והודעתי שיש חדירה, אחרי כמה דקות הגיעו לחפש ואז מצאו את המנהרה ביננו לניר-עם.

"לא יכולתי לצאת למשמרת, מחכים שיעבור זעם וירגיעו את הכוחות. בדרך החוצה נסעתי עם הרכב שלי, עם חלונות פתוחים לפי הנוהל כדי לשמוע אזעקה, פתאום שמעתי שריקה, עצרתי את הרכב ו-150 מטר ממני נפל פצמ"ר. כל האוטו רעד. ברחתי משם, הגעתי לתחנה והבוס שלי אמר לי 'מעכשיו את נוסעת עם קסדה ו-ווסט ועד עכשיו יש לי קסדה ו-ווסט ברכב".

"זאת החלטה יפה", אמרה מרטינז על החוק החדש והוסיפה, "מעריכים לא רק את החיילים אלא גם אנשים שבוחרים להישאר בבית ולא לברוח. אנחנו נותנים מעצמנו בדיוק כמו אנשים מהצבא זאת החלטה נכונה וחשובה." לדבריה "החברה שלנו הופכת לאינדיבידואלית. כל אחד דואג לעצמו, ואנשים שבוחרים להישאר ולדאוג לחברה זה דבר משמעותי. אני מאמינה באידיאולוגיה ואלחם עליה לטוב ולרע. יש לזה מחיר משפחתי אבל הילדים שלי גדלים בבית שההורים שלהם נלחמים על הבית שלהם, וזה נותן להם הרבה".

רקטות נורות מעזה בצוק איתן (צילום: אלברט סדיקוב / פלאש 90).

חיים כהן (55) מנהל תפעול בחברת החשמל – נפת ב"ש,  עובד בחברה כבר 30 שנה. מבחינתו לקיחת הסיכון היא דבר שקורה לא רק בזמן מבצע צבאי, אלא לאורך כל השנה. "אנחנו כל הזמן נמצאים בגדר המערכת ותמיד נותנים שירות גם כשיש ירי מטחים. יש לנו ציוד מיגון, אפודים וקסדות, ג'יפ ממוגן ובמת הרמה ממוגנת. כשעולים לגובה זה גם מסוכן. כבר ספגנו ירי בגובה."

כהן תיאר את החשיבות בעבודתם השוטפת של אנשי חברת החשמל, בחירום ובשגרה "החיילים חייבים חשמל בשביל מערכות צבאיות. בהקשר הזה בצוק איתן היתה הרבה עבודה. הירי פוגע בחוטי חשמל, הם נופלים ואנחנו צריכים להגיע ולתקן אותם. התיקון הוא לא רק על גדר הגבול, זה כולל את כל הקיבוצים והמושבים כולל ב"ש והנגב המערבי. השטח הכי מסוכן זה לאורך הקיבוצים".

"זה דבר חשוב" אמר כהן על החוק, "זה יעודד אנשים, למרות שאנחנו כעובדי חברת חשמל, גם אם יהיה חוק וגם אם לא, אנחנו נעבוד, אבל זה יכול לעודד ארגונים וגופים אחרים. אנחנו עושים את זה תמיד, יוצאים ומתקנים מה שצריך, אני לא ראיתי אנשים שאומרים לא רוצים לצאת. זה בסוף הדי אן איי של ההתנהלות האירגונית של חברת החשמל. חורף, קיץ, מלחמה, שגרה – אנחנו תמיד שם".