רוגל אלפר פירסם היום (ראשון) בהארץ מאמר דעה נוראי תחת הכותרת מלחמת האזרחים היא בלתי נמנעת. המאמר מפרט את הקיטוב הקשה בעם, מגיע למסקנה ש"זה יום עצמאות לא שמח", וצופה שחורות בעקבות המאבק על דמותה של הארץ.
איני מסכים עם הכותב. נולדתי שש שנים אחרי הכרזת מדינת ישראל. אני זוכר היטב את דבריה של אמא "ב-48 כשעמדנו בשמירה בקיבוץ לא האמנו שנצליח לעמוד מול שבעת צבאות ערב". היום, 69 שנים אחרי נס תקומת בית שלישי יש בתוכנו אנשים המנבאים את חורבן הבית בגלל שנאת חינם בין ימין לשמאל.
כואב לי בעיניים ובלב לקרוא שורות אלו.
גם אם התכוון הכותב להתריע מפני חורבן בגלל שלטון אפרטהייד של העם היושב בציון על הערבים בשטחים, וגם אם הוא מבוהל כי לדעתו לא ניתן להגיע להסכמה בין פלגי העם, הייאוש אינו הדרך!
האם לא הספיקו לנו שנאות החינם בחורבן בית ראשון ושני, עד שאנו מוכנים לצאת איש באחיו למען צדקת ליטרת הבשר שבמאבק על השלטון?
אני איש שמאל דמוקרט ציוני ואוהב את המדינה בכל ליבי.
אני מאמין שניתן למצוא את הדרך ליישוב המחלוקות בעם, שמח בחגנו ביום העצמאות ה-69 של מדינת ישראל, תולה דגל על הבית ביום זה, בשמחה ותקווה לאריכות ימיה של המדינה!
מאחל לכולנו מדינת שלום מאוחדת שמנהיגיה ידעו למצוא את הדרך לשנים רבות של תקומה בלא ריב, שנאה ומדון לתועלתם הפוליטית.
חג עצמאות שמח.
