ביום שישי האחרון, החמישי במאי 2017, הלך לעולמו רועי יבין, בגיל 56.
רועי היה איש תאטרון מאז ומעולם והתחבר לתחום הבמה מכל מיני כיוונים. בצעירותו כיכב בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, יחד עם צעירים אנונימיים, כמו מודי בר-און וטל פרידמן.
במהלך שירותו הצבאי השתתף במלחמת לבנון הראשונה, שם גיבש דעה מוצקה בענייני מלחמה והמניעים לתחילתה וסיומה. ב"שיר הקפה והסוכר" הוא מתאר קרבות אדירים בין עמים הנובעים כולם מהסכסוך בשאלה החשובה, מה שמים בכוס קודם, את הקפה או הסוכר.
בשנים האחרונות, לפני שאובחנה אצלו מחלת ה-ALS, עבד רועי באגף השיקום של משרד הביטחון, ועסק בעבודת תאטרון עם הלומי קרב כחלק מהשיקום שלהם. את בעלי השריטות מהמלחמות, ייתכן שזה כולל אותו עצמו, הוא היטיב לתאר ב"שיר השרוט" – בו מנסה השרוט לטפל בעצמו בניתוח למילוי השריטה אצל מוסכניק בשטחים. אחרי הטיפול, השריטה מתעדנת אבל מקבלת גוון לאומני…
לפני כשש שנים איבד רועי את היכולת להפעיל את הקרסול והחל לגרור רגל. אף אחד לא תיאר לעצמו ששנתיים לאחר מכן הוא יאובחן כחולה ALS. לפני שלוש שנים חובר למכונת הנשמה ורותק למיטה.
זה הפריע לו בהרבה מובנים, כמובן, אך לא הפריע לו להמשיך ליצור. שיריו זכו לביצועים של מיטב הזמרים בארץ ופורסמו בדיסק "שירים מהמיטה". את עצמו, ואת ידידו הפייסבוק, תיאר בשיר "הסלב והפרופסור":
בדירה שממול, פרופסור שאול לס
לא יוצא מהבית, חולה איי אל אס
מחובר לפייס, מונשם בחמצן
איש גדול שהפך קטן
הוא פרסם ספר בשם "צונאמי", שתיאר את הרפתקאותיו של גיבור גברי מאוד ברחבי היקום. בעיקר כיבושי נשים, בכל מיני צורות, מכל מיני כוכבים. הוא אף כתב ויזם סדרת סרטונים בהם הוא מארח סלבריטיז וגורם לצופים לצחוק ולבכות מהנכים ומהנכות.
בפרק אחד הוא אירח את הדר לוי שמנסה לבדוק איזה איבר בגופו עדיין זז כדי שיוכל להמשיך לכתוב ולתקשר. נשאיר לכם לנחש איזה איבר יהיה הפעיל האחרון.
בפרק אחר הוא אירח מיכאלה ברקו, זוכה ממנה לטיפול מרומם גוף ונפש וכמעט מצליח לשכנע אותה להישאר לגור איתו.
עבודת התאטרון של רועי עדיין לא הסתיימה. שני סרטונים אחרונים שהספיק לצלם נמצאים בשלבי עריכה אחרונים לפני פרסום. הצגה שכתב, בשם "נצורות", המתארת יום יום של חיילים בשטחים מזווית מצחיקה וחדשנית, זכתה למימון המונים ונמצאת בשלבי חזרות מתקדמים.
רועי היה נשוי לאשה יקרה ואב לשלושה ילדים מקסימים. הוא אושפז בבית החולים לפני כשבוע בגלל חשש לדלקת ריאות, חובר להזנה ולעירויים, וכנראה חטף זיהום קשה שממנו לא התאושש.
נזכור את האיש המצחיק והמריר, את אהבת האדם שבו ואת יצירותיו המרתקות.
יהי זכרו ברוך.
