ב-1 בינואר 2015 נפל דבר בגרמניה, היא קבעה לראשונה בתולדותיה שכר מינימום בגובה של 8.5 יורו לשעה (בינואר 2017 הוא עלה ל-8.84 יורו לשעה).
"המפלגה הסוציאל-דמוקרטית" קדמה קמפיין למען קביעת שכר מינימום בגרמניה, וניצלה הזדמנות בה אנגלה מרקל ו"הנוצרים-דמוקרטים" נאלצו להיכנס לקואליציה איתם אחרי הבחירות של שנת 2013, משום שבעלי בריתם מהימין איבדו את כל המנדטים שלהם, כדי לדרוש שכר מינימום ממרקל שנאלצה להסכים לכך בלית ברירה.
מקדמי החוק בגרמניה התמודדו גם הפעם, כמו בכל פעם שנחקק חוק שכר מינימום או ששכר המינימום עולה (ולא משנה מה שיעור העליה) בכל רחבי העולם, עם תחזיות יום הדין אותם פרסמו אנשי הימין הכלכלי והממסד הכלכלי, ארגוני המעסיקים, התעשיינים וכו' שהתנגדו לחוק. כמו תמיד, הם התנבאו בבטחה ובנחרצות, שחוק זה יגרום לקריסה כלכלית. מסמך רשמי מאת "דויטשה בנק" קבע באופן שלא משתמע לשתי פנים שגרמניה תאבד בין חצי מיליון למיליון משרות. העיתון הכלכלי Financial Times, פרסם כתבה על בעלי עסקים שיתמוטטו לו רק החוק יעבור. נבואות יום דין אלו התבדו, ושיעור האבטלה ירד ולא עלה.
אולם כיצד קרה שבגרמניה שנודעת במדיניות הרווחה שלה ובמדיניותה למען שוויון וזכויות עובדים לא היה עד עתה שכר מינימום? ומדוע הוא נחקק דווקא עכשיו? האם היא הפכה תחת מרקל הנוצרית-דמוקרטית ליותר סוציאליסטית ממה שהייתה בעבר תחת שלטון רב שנים של קנצלרים סוציאל-דמוקרטים?
התשובות לשאלות אלו הן שברור שלא. שכר המינימום בגרמניה נקבע עד כה בהסכמים קולקטיביים בין האיגוד המקצועי לאיגוד המעסיקים כמו בכל מדינה סוציאל-דמוקרטית. אלא שמדיניותה הכלכלית של גרמניה התקרבה יותר ויותר לימין הכלכלי הקפיטליסטי, ומדיניות זו אותתה למעסיקים שאין טעם יותר מצדם לחתום על הסכמים אלו. יותר ויותר עסקים סירבו לחתום על ההסכם הקולקטיבי, מצב שהוחמר ע"י קביעת איגוד המעסיקים שחברות ופירמות שיישארו חברות במסגרתו לא מחויבות לחתום על הסכם קולקטיבי (קביעה שנעשתה בעקבות נטישתם של עסקים את איגוד המעסיקים בעטיו של חוסר רצון לחתום על הסכמים קולקטיביים). עד שנת 2015 שיעור העובדים המכוסים בהסכם קולקטיבי בגרמניה ירד ל-58%, ושיעור העובדים שהרוויחו פחות מ-8.5 יורו לשעה בגרמניה עמד על 15-16%. העיתונות הגרמנית דיווחה מפעם לפעם דיווחי זוועה על עובדים ובעיקר עובדות שהשתכרו שכר זעום ועלוב. אחד הדיווחים הללו סיפר על חדרנית שהשתכרה פחות מיורו אחד לשעה!במצב בו נמצאה גרמניה בפתחה של שנת 2015, לא היה כל ספק, הליברליזציה והדה-רגולציה שגרמניה עברה בשנים האחרונות גרמו לאיגודים להיחלש ויצרו משרות בהם המשכורות נמוכות במיוחד. הניסיון לקדם שכר מינימום וולונטרי באמצעות ההסכמים הקולקטיביים נכשל. האיגודים המקצועיים שבעבר התנגדו לשכר מינימום שינו את דעתם בעקבות הבנתם שהמעסיקים לא מוכנים להסכמים שקובעים שכר ראוי לכל, ולכן ניצבו הפעם בקדמת הבמה של המאבק למען שכר מינימום, ובכך נטשו את עמדתם המסורתית. יחד עמם הובילה את המאבק המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, אשר גם היא בעבר תמכה בשכר מינימום באמצעות ההסכמים הקולקטיביים, אולם הבינה שהאיגודים חלשים ויש לעבור לשיטה חדשה.
למעשה, שכר מינימום נפוץ לרוב במדינות בהן האיגודים חלשים מדי ולא מסוגלים להפחיד את המעסיקים ולאיים עליהם באופן אפקטיבי מספיק כדי שיסכימו לחתום על הסכמים קולקטיביים בהם יוסדר גם שכר מינימום ראוי. לרוב יהיה מדובר במדינות בהן שיעור ההתאגדות לא גבוה מספיק, ושיעור גבוה מדי של עובדים לא יהיו מכוסים בהסכמים קולקטיביים, אלא רק בחוזים אישיים בהם יש פערים ביחסי הכוחות וביכולת ההתמקחות בין המעסיקים לעובדים שאינם נמנים על הצמרת של שוק העבודה או שייכים למקצועות מבוקשים.
מקרה כזה הוא הונג-קונג. בשנת 2011, נחקק במדינה זו חוק לשכר מינימום (והוא עולה בעקביות מדי שנתיים: ב-2013, 2015 ו-2017), זאת לאחר קמפיין בן עשור של האיגודים המקצועיים. אפשר לשאול בפליאה, כיצד במדינה שנחשבת למדינה הקפיטליסטית ביותר ושמדורגת ראשונה בכל מדדי החופש הכלכלי בעקביות, המדינה החליטה לקבוע שכר מינימום? התשובה היא שדווקא בגלל היותה קפיטליסטית מאוד, לממשלה אין ברירה אלא לחוקק חוק זה. במשך עשור ממשלת הונג-קונג ניסתה להימנע מחקיקה ולקדם שכר מינימום וולונטרי בהסכמים בין האיגודים למעסיקים, אולם עקב חולשת האיגודים, וחוסר נכונותם של המעסיקים לחתום על הסכמים כאלו, ולתת לאיגודים לפקח עליהם, לא נותרה לה ברירה אלא לחוקק חוק זה, בתמיכתם הנלהבת של איגודי העובדים של הונג-קונג שערכו קמפיין למען חוק זה. ממשלת הונג-קונג נאלצה לחוקק את חוק שכר המינימום במיוחד בעקבות העובדה ששיעורי העוני והפערים הכלכליים הגבוהים במיוחד במדינה זו גרמו לכעס וזעם בקרב התושבים.
ישראל ובריטניה הן דוגמאות נוספות לתהליך זה. בישראל נחקק חוק שכר מינימום רק בסוף שנות ה-80. האם ישראל הפכה ליותר סוציאליסטית ממה שהייתה בתקופת מפא"י? ברור שלא, אלא שעד סוף שנות ה-80 ההסתדרות נחלשה, והיא לא יכלה לאיים ולהפחיד את המגזר הפרטי כמו שיכלה לעשות בעבר, וחלקים נרחבים ממנו לא חתמו על הסכמים קולקטיביים עם ההסתדרות יותר, או שהסכימו לחתום על הסכמים בהם השכר המינימלי היה נמוך מאוד. בנוסף, שיעור העובדים המאוגדים הלך וירד, ויותר ויותר עובדים לא היו מאוגדים ולא היו מכוסים בהסכמים קולקטיביים יותר. במצב הזה אליו נקלעה ההסתדרות בסוף שנות ה-80, היא שינתה את עמדתה המסורתית שהייתה עוינת לחוק שכר מינימום, ועברה לתמוך בחקיקה של שכר מינימום, יחד עם מפלגות השמאל. בבריטניה, חוק שכר המינימום עבר רק אחרי שנות שלטונם של תאצ'ר ומייג'ור ממפלגת השמרנים שפגעו קשות באיגודי העובדים ובמנגנון ההסכמים הקולקטיביים. בגרמניה, בישראל ובבריטניה שכר מינימום נחקק לאחר שמנגנון ההסכמים הקולקטיביים כבר לא היה אפקטיבי יותר. בהונג-קונג הוא נחקק מכיוון שמנגנון זה לא היה אפקטיבי מעולם.
רק שנתיים וחצי עברו מאז שנחקק בגרמניה חוק שכר המינימום, אולם עד עתה, התברר שנבואות יום הדין של אנשי הימין הכלכלי התבדו. בניגוד לנבואות שלהם, למעשה שיעור האבטלה ירד בגרמניה באופן דרסטי, והוא בשיעור הנמוך ביותר שלו מאז תחילת שנות ה-90 (וראוי לציין שבניגוד לטענה ששכר מינימום לא מזיק רק אם הוא לא גבוה מהשכר המינימלי שהעובדים השתכרו גם לפניו, הרי ש-15-16% מהעובדים בגרמניה לא השתכרו 8.5 יורו לשעה לפני שהחוק נחקק, וחלקם השתכרו שכר נמוך בהרבה). העליה בשכרם של עובדים לא מיומנים או מיומנים למחצה עלתה יותר מהעליה הכללית בשכר. שיעורי התעסוקה בענפים בהם עובדים רבים שמרוויחים שכר מינימום כגון מסעדנות, מלונאות וכו', עלו באופן דרסטי. שיעור האבטלה בקרב צעירים ששכר המינימום נפוץ יותר בקרבם ירד פלאים. שיעור האבטלה במזרח גרמניה הענייה יותר ירד במיוחד ועמו עלה שיעור התעסוקה. בנוסף, בדיקה שנערכה בתקופה לאחר שהחוק נחקק גילתה שלראשונה זה זמן רב שהמגמה של התרחבות הפערים בשכר בגרמניה השתנתה, והפערים הצטמצמו. אפילו האיגודים הרוויחו מחוק זה, ובזכותו הם הצליחו להשיג עבור עובדיהם הסכמים קולקטיביים משופרים והעלאות שכר.
השוואה בין תוצאות חקיקת חוק שכר המינימום בגרמניה ובהונג-קונג מלמדת על תוצאות דומות למדי. בשתיהן שיעורי האבטלה והתעסוקה השתפרו גם בציבור הרחב, וגם בקרב הסקטורים והעובדים שרלוונטיים לשכר המינימום והעלאתו. בשתיהן שכרם של מקבלי השכר הנמוך גדל באופן דרסטי, ובשתיהן כתוצאה משכר המינימום פערי השכר הצטמצמו.
חוק שכר המינימום, הועיל לפי הבדיקות השונות בגרמניה ובהונג-קונג לנשים במיוחד, שכרן עלה יותר ואפילו שיעורי האבטלה בקרבן ירד יותר. הסיבה ששכרן עלה בשיעור גבוה יותר נבע מכך ששיעור הנשים שהרוויחו שכר נמוך יותר משכר המינימום שנקבע היה גבוה הרבה יותר מהשיעור הגברי המקביל, כך ששכר מינימום הוא כלי בהקטנת הפער המגדרי.
לבסוף, חייבים לציין ששכר המינימום נחשב לרפורמה מאוד פופולרית ואהודה בגרמניה. הוא זוכה לתמיכה רחבה כיום מכל הקשת הפוליטית ואין מפלגה אחת שרוצה כיום לבטלו. מאז שחוק זה נחקק, "המפלגה הסוציאל-דמוקרטית" שהייתה האחראית על חקיקתו עלתה בסקרים, והתמיכה בה נסקה. בסקרים אחדים יושב-ראשה פופולרי יותר מאנגלה מרקל. כמובן שישנן סיבות רבות לכך, אולם אני בטוח שהחוק לא הזיק. למעשה, שכר המינימום הוא חוק פופולרי בכל מקום בו הוא נחקק, כולל בהונג-קונג בה הוא זוכה לפופולריות עצומה. אין אף מפלגה רצינית אחת בשום מקום בו הוא קיים ששואפת לבטלו, ושתסתכן בזעם ההמונים, ומעולם, למיטב ידיעתי, לא הייתה מדינה שביטלה אותו אחרי שהוא נחקק. הציבור בכללותו ברחבי העולם רוצה ותומך בשכר מינימום.
