מחאות הגז היו המחאות הגדולות והעקביות ביותר בישראל אחרי סיומה של המחאה החברתית. מחאה זו התמקדה ברגולציה ובפיקוח על חברות הגז כדי שבין השאר יקיימו את התחייבויותיהם, ובסיקול ניסיונן של חברות הגז להבטיח שהמדינה לא תוכל לקבוע רגולציות או להעלות את מיסיהם בעתיד (וודאות רגולטורית).

אולם ישנו מודל אחר שנשכח במחאת הגז והוא המודל הנורבגי של תעשיות הנפט והגז. בשנת 1969 התגלו מאגרי נפט וגז בנורבגיה ותופעלו ע"י חברות אנרגיה זרות. אולם הממשלה הנורבגית החליטה במהרה שהנפט צריך להיות שייך לעם הנורבגי ולא לתאגידים ובעלי הון זרים. אולה אנדרס לינדסט, מנכ"ל משרד האנרגיה בנורבגיה, הסביר בראיון שנערך עמו לאחרונה ש"הבנו כבר מהרגע הראשון שהממשלה, ולא חברות הגז, צריכה להיות זו שתשלוט במשאבים הלאומיים, ולהיות מעורבת כמה שיותר בכל שרשרת הפקת הגז ושיווקו". בשנת 1972 הממשלה הלאימה את הענף, הקימה חברות נפט ממשלתיות, שמאוחר יותר התאחדו לחברת נפט ממשלתית אחת – סטאטאויל, אשר שולטת כיום על בסביבות 70% מהענף.

סקירה של המחלקה לפיקוח תקציבי שבדקה מספר מדינות בקשר לחלקן של הממשלות בשוק הנפט והגז בהשוואה בינ"ל, ביניהן ארה"ב, בריטניה, אוסטרליה, קנדה, הולנד, ניו-זילנד וישראל, מצאה שחלקה של המדינה הנורבגית בשוק זה היה הגבוה ביותר מבין כל המדינות הנסקרות (ועמד על 75%), כשדנמרק שנייה אחריה (69%), ושאר המדינות הרחק מאחוריהן.

בקשר לחברות הפרטיות – הן כפופות לחוקים ורגולציות נוקשות ומגבילות ביותר. המיסוי על חברות אלו נע בין 80% ל-90%. הממשלה מחייבת את חברות הנפט והגז להתחייב להשתמש בכוח אדם מקומי כדי להגדיל את התעסוקה המקומית ולפתח את ההון האנושי, וגם לרכש מתעשיות נורבגיות מקומיות, כדי שענף זה יעזור לפתח את שאר הענפים בנורבגיה. בזכות דרישה זו בעת מתן רישיונות לחיפוש ותפעול מאגרי הנפט והגז, הצליחה ממשלת נורבגיה לקדם תעשיות רבות במדינה ולנתב אותן לאופקים רווחיים. החוק בנורבגיה אף קובע שלבעלי הרישיונות אחריות לנזקי זיהום שיגרמו ללא קשר לשאלת האשמה, בכדי שחברות הנפט לא ינסו להתחמק מאחריות באמצעות משפטים ארוכים ומייגעים, אלא שהן ידעו שעליהן לעשות ככל יכולתן כדי להימנע מפגיעה אקולוגית, כיוון שהיא באחריותן. בעבר כל רישיון שניתן לחברה פרטית חייב אותה להסכים שחברת ממשלתית תהיה שותפה שווה, 50% ברשיון (כלומר, בגילוי, בתפעול, ברווחים ובהכנסות), כיום החוק השתנה, והמדינה יכולה להחליט בהתאם לרישיון שניתן ולתנאים בשטח אם ברצונה להיכנס כשותפה, אולם למדינה יש זכות בלעדית להחליט על כך.

ולבסוף, נורבגיה עוסקת בשנים האחרונות בהלאמה של צנרות ההולכה, האסדות והטרמינלים שהוקמו ע"י חברות פרטיות, כלומר של התשתית. ההלאמה שנעשתה עד כה ייעלה את התפעול וההולכה, והורידה את תעריף ההולכה, והיא מונעת מהחברות הפרטיות לקבוע את מחיר הגז. הצפי הוא שהלאמת התשתית בים וביבשה תסתיים עד שנת 2028.
כמובן שהחברות הפרטיות לא היו מרוצות מהלאמת הענף ע"י הממשלה הנורבגית ומהחוקים והרגולציות הנוקשות שהוטלו עליהן. הן הרבו להתלונן על התנאים "הדרקוניים", וחברת האנרגיה הבינ"ל הגדולה "שברון" אף נטשה בזעם את נורבגיה. אולם הן כולן נכנעו לתנאיה, ואף "שברון" חזרה לפעול בנורבגיה אחרי 5 שנים, עם זנבה בין רגליה

חלק גדול מרווחי הנפט נאגר בקרן הון ממשלתית גדולה, אחת מקרנות ההון הגדולות בעולם, ומטרתה מצד אחד,לממן את מדינת הרווחה הנורבגית הענפה, ומצד שני, לשמור כסף לימים סגריריים בהם כלכלת נורבגיה תיקלע לבעיות כלכליות, בעיקר כיוון שנפט וגז הם משאבים מתכלים ולא מתחדשים שיגמרו יום אחד. באמצעות המודל הנורבגי המדינה שומרת כסף עבור הדורות הבאים, בעוד במודלים אחרים שמתבססים על רווחים לתאגידים פרטיים לא ישתמשו בכסף לטובת הכלל, ולא יחסכו אותו לתקופה בה המשאבים יתכלו, אלא הם יועילו לרווחתם של בעלי הון ספורים, בלא התחשבות ודאגה לעתיד האזרחים. בשנת 2017 קרן ההון הממשלתית הנורבגית הגיע לשווי של טריליון דולר.

קרן ההון הממשלתית בנורבגיה ידועה בהשקעותיה בכל רחבי העולם. היא גם ידועה בכך ששיקולים מוסריים ואתיים מעורבים בהשקעות. לזמן מה, הפילוסוף הנריק סיסה עמד בראש המועצה האתית שקבעה אילו השקעות הן לא אתיות, ולכן על קרן ההון הממשלתית להימנע מלהשקיע בהן. כך לדוגמה, על הקרן נאסר להשקיע בחברות שעוזרות לייצור או פיתוח כלי נשק גרעיניים, חברות שמפתחות או מייצרות שדות מוקשים, תעשיות מזיקות כגון טבק, חברות כרייה בהן התנאים מחפירים או כל פירמה שפוגעת בזכויות אדם. במסגרת עיקרון ההשקעה האתית לא פחדה קרן ההון הנורבגית, בתמיכתה של הממשלה להיאבק נגד תאגידים אמריקנים בולטים וחשובים, למרות הלחץ המסיבי שנעשה מטעם ממשלת ארה"ב כדי לבטל את איסור ההשקעה בהן. בין השאר הקרן מחרימה ונמנעת מהשקעה בבואינג, בגלל עזרתה בפיתוח כלי נשק גרעיניים, ואת וול-מארט בגלל סובלנותה לעבודות ילדים בסדנאות היזע בהם מיוצרים מוצריה, ובגלל פגיעתה בזכות ההתאגדות.

העיקרון של השקעה אתית, הוא בהתאם לרוח הסוציאל-דמוקרטית של התנגדות לדיכוי ולעוולות ופעולה ממשלתית כדי לתקנם, בניגוד לתפיסה של מילטון פרידמן לפיה על הפירמה למקסם את רווחיה ולא להתחשב כלל באלמנטים מוסריים ואתיים. אולם, שליטת המדינה במשק האנרגיה היא שאפשרה למדינה הנורבגית קרן הון משמעותית ועתירת מזומנים שבאמצעותה היא יכולה לממש את עיקרון ההשקעה האתית.

נורבגיה הייתה חלוצה בכך שחוקקה חוק שקבע ש-40% מהדירקטוריון של כל חברה יהיה מכל מין (ו-20% לפי בחירה). חוק זה הקפיץ את נורבגיה להיות המדינה בעלת שיעור הנשים בדירקטוריונים הגבוה בעולם. אומנם החוק חל על חברות פרטיות וממשלתיות כאחד. אבל אין כל ספק שהעובדה שהענף הכלכלי המשמעותי ביותר בנורבגיה שייך ברובו לחברות ממשלתיות, הקל על מימושו של החוק, כיוון שהוא מנע מבעלי הון לאיים בעזיבה שתגרום להרס כלכלי. בנוסף, ענף הנפט והגז הוא ידוע לשמצה בשליטה הגברית עליו. אין כל ספק שבמגזר פרטי עוין ומתנגד מימושו של החוק בענף כל כך גברי היה קשה מאוד. מנהלי החברות היו מסבירים שהם רוצים לשלב נשים, רק שהן לא ששות לעבוד בקידוחי נפט ואינן מיומנות לשמש כדירקטוריונית בחברות כאלו.

המדינה הנורבגית אינה שולטת רק במשק האנרגיה. לפי "קרן המטבע הבינ"ל" בנורבגיה השליטה והבעלות הממשלתית הגבוהים ביותר מבין המדינות המערביות. אומנם מבחינת שליטה ציבורית נטו, נורבגיה מדורגת "רק" שנייה אחרי שבדיה, אולם לטענת המחקר של "קרן המטבע הבינ"ל" אם ניקח בחשבון גם את הרווחים מהחברות שבשליטת המדינות השונות ואת שווי השוק, אזי נורבגיה תדורג ראשונה. כך לדוגמה, המדינה הנורבגית שולטת בחברת הענק לאנרגיות מתחדשות "סטאטקרפט" ובחברת הענק לאלומיניום "נורסק-הידרו", אשר שתיהן מגלגלות מליארדי דולרים. לא פלא, שבנורבגיה, יחד עם דנמרק, שיעור העובדים במגזר הציבורי הגבוה ביותר מבין המדינות המערביות (נורבגיה ודנמרק מחליפות מקומות בהתאם לצורת הבדיקה, ומיד אחריהן שבדיה ופינלנד).

התוצאה של עשרות שנות שליטה של המדינה בכלכלה הנורבגית כולל במשק האנרגיה, עד כה משביעת רצון. התמ"ג לנפש בנורבגיה (בכוח קנייה) הוא הגבוה ביותר ב-OECD. בקשר לתפוקת העובדים, אז אם נתעלם ממדינה פצפונת כמו לוקסמבורג שמשמשת בעיקר מקלט מס, נגלה שבנורבגיה הפריון הגבוה ב-OECD גם לשעת עבודה וגם לעובד עד כה לאורך כל המאה ה-21. שליטת המדינה בכלכלה לא פגעה כלל בתפוקת העובדים, אם כבר אז להפך. אבל חשוב מכל, איכות חייהם של תושבי נורבגיה גבוהה במיוחד. כך למשל, נורבגיה מדורגת ראשונה לאורך כמעט כל המאה ה-21 ב"מדד ההתפתחות האנושית" של האו"ם שבודק איכות חיים (תמ"ג לנפש, תוחלת חיים ורמת החינוך). היא מדורגת פעמים רבות ראשונה במדדי איכות חיים אחרים ("מדד השגשוג", "מדד החיים הטובים" של ה-OECD, "מדד הקדמה החברתית" ועוד). ב"מדד הכלכלה המכלילה" של "הפורום הכלכלי העולמי" לשנת 2017 נורבגיה דורגה ראשונה בעולם. כלומר, לפי המדד בנורבגיה הכלכלה ברת קיימא, מגוונת, ומספקת עבודה ורווחה לכלל האזרחים, יותר מאשר במדינות אחרות. לבסוף, בדו"ח האושר האחרון לשנת 2017 נורבגיה דורגה ראשונה בעולם בתור המדינה המאושרת בעולם.

לבסוף מייקל מור על מודל הגז והנפט הנורבגי (קצת דמגוגי, אבל משעשע ומעניין, מדקה 3:55).