החלק המעודד בסיכום שאליו הגיעו משתתפי הדיון עם ראש הממשלה ב- 18.6.17 הוא ההשלמה עם המציאות שמכל האמוניה סיים את חייו ודינו להסגר לפי החלטת בג"ץ. אבל אימוץ הרעיון לייבא אמוניה נוזלית באוניות קטנות, ולהזרימה באופן ישיר לחיפה כימיקלים, מהווה פרק נוסף במצעד האיוולת ועדות נוספת לאופן הבעייתי של קבלת החלטות בממשלה.

קשה להאמין כי אף אחד ממשתתפי הדיון לא ראה את שלל הכשלים הסטטוטוריים וההנדסיים שהופכים את התכנית הזאת לדמיונית. נזכיר כאן שני מוקשים בלבד, אשר כל אחד מהם מנפצה לרסיסים. המוקש הראשון הוא עצם המחשבה שניתן להזרים אמוניה בצינור ישירות למתקני ייצור, דבר שקיים רק באגדות. האניות הללו בנויות לפריקה מהירה מאד, כדי שיוכלו להסתלק מהנמל במהירות, כדי למזער סיכונים. לכן, לא ברור איך ניתן לצמצם את ספיקת המשאבות מ- 500 ל- 12 טון לשעה, שזהו קצב צריכת האמוניה במפעל. זאת הסיבה לכך שנחוץ מכל תפעולי כדי לקבל את האמוניה. אבל כל מה שיש לחיפה כימיקלים הם שני מכלים זערוריים של 45 טון כל אחד. אף אחד לא ייתן לחברה לבנות מכל חדש, לא בשטח המפעל ולא מחוצה לו.

אדריכלי התכנית מספרים לנו כי ניתן לפתור את הבעיה ע"י מילוי ישיר לאיזוטנקים שיוצבו בשטח המפעל. הרעיון מקסים, אלא שכדי לקלוט 2500 טון באמצעות מילוי ישיר מהאנייה נחוצים 200 איזוטנקים. אפילו בקצבי זרימה נמוכים של 200 טון לשעה, זמן המילוי של איזוטנק אחד יהיה 4 דקות. כנראה שהמהנדס אשר הגה את התכנית הזאת, עבד לפני כן באתר מילוי הבקבוקים של חברת קוקה קולה.

יתר על כן, לא ברור מי ישלוט במערכת המשאבות ומי יתקשר עם אנשי הצוות הרב-לאומי שעל האנייה ובאיזו שפה. מי שמסוגל להשיב על השאלות הללו אולי יוכל להסביר איך ניתן למנוע פיגוע באניות שעובי הדופן שלהן הוא 19 מילימטר והן עוגנות בנמל 365 יום בשנה. אם על מכל האמוניה הפיצו אגדות כאילו הוא הממוגן ביותר בעולם, כדי לכתוב סיפורים על האנייה יהיה צורך להזעיק מקברו את הברון מינכהאוזן.

השוואה בין החלופות למיכל האמוניה ועמדת הממשלה העדכנית (גרפיקה: אידאה. נתונים: דו״ח אריאב, תצהיר המשרד להגנת הסביבה לביהמ״ש)

המוקש השני הוא צינור ההובלה. יש לזכור כי צינור האמוניה נבנה עוד לפני קום המדינה ולא ברור אם הוא מסוגל לעמוד בספיקות גבוהות. לא ברור אם יש לו רישיון עסק והיתר בנייה. לא ברורה רמת המיגון שלו, ולכן, קרבתו המדאיגה למיכלי הדלק של בז"ן מציבה אתגרים בטיחותיים ופוטנציאל לתאונות שרשרת. לא ברור איך יבנו צנרת עוקפת מכל, ומי יעניק לבנייתה את האישורים התכנוניים והסטטוטוריים. מכיוון שזהו פרויקט שאין לו תקדים בכל העולם, קבלת היתרי הבניה לכל חלקי המערכת ידרשו חודשים ואולי שנים. זאת כמובן בתנאי שהוועדות השונות בחיפה יביעו את הסכמתן, שיהיה שיתוף פעולה מלא של הרשויות ושלא תהיינה התנגדויות של הציבור. זה כמובן לא יקרה במציאות של עימות ופערי אמון בין חיפה כימיקלים לבין כל השאר: הרשויות, כל בתי המשפט וכל הציבור במפרץ חיפה.

כפי שלתכנית המקשר הימי אין סיכוי להתממש, גם התוכנית הזאת תישאר במחוזות הדמיון, כפי שהבין גם פרקליט מחוז חיפה, עו"ד איתן לדרר. זהו מצעד איוולת קלאסי שתוצאותיו ידועות מראש. הציבור בישראל כבר איננו פסיבי ואדיש כפי שהיה בעבר. לכן, החלטתו של פורום השרים להצטרף לצד הלא נכון, יעמיק עוד יותר את משבר האמון שבין הציבור לממשלתו. עבור מי שעדיין מתקשה להבין, אפשר לחזור על תקציר הפרקים הקודמים, שבהם סופר על להיטותה של הממשלה לפגוע במשק כדי לשמר את מונופול ייבוא האמוניה. עדיף להציץ בתקציר הפרקים הבאים:

פרק א'. כמי שטובת העובדים וטובת המדינה יקרים לליבו, יכנס רוה"מ את הממשלה כוועדת שרים לרגולציה על מנת לפתור את משבר האמוניה במסלול עוקף בג"ץ. הוא יודיע כי זהו מהלך חיוני למניעת השלכתם של עובדים מסורים לרחוב (לפני פסח או לפני חג תורן אחר) ולהצלתה של תעשייה מפוארת בישראל. רוה״מ יחמיא לאנשי המשרד שעשו עבודת קודש ועבדו לילות כימים. התאחדות התעשיינים, ההסתדרות ועיריית דימונה יברכו את רוה״מ על שהתעלם מהרעשים הפופוליסטיים, גילה מנהיגות ואחריות ומצא את האיזונים הדרושים בין שיקולי הבטיחות לבין ההגנה על התעשייה. פיקוד העורף והמל"ל יאשרו שהחלופה הזאת בסדר.

פרק ב'. כחלוף שבועיים, יסביר המשרד להגנת הסביבה כי התגלו קשיים טכניים ביישום התכנית ולכן יש לבצע התאמות קלות וחסרות משמעות, כלומר להחזיר בינתיים את מיכל האמוניה לשימוש, כמובן רק בהיקפים מוגבלים ורק לזמן קצר מאוד. פיקוד העורף והמל"ל יאשרו שזה בסדר.

פרק ג'. כחלוף חודש, יסביר המשרד להגנת הסביבה כי הערכת הזמניות לא הייתה מדויקת ולכן יש להאריך את תקופת ההתארגנות למספר חודשים, עד שתיפתרנה הבעיות הלוגיסטיות. פיקוד העורף והמל"ל יאשרו שזה בסדר.

פרק ד'. על פי נתוני שוק האמוניה העולמי ולפי חוות דעת של מומחים מקצועיים מהולנד בשיתוף צוות מומחים מטעם המנחה הלאומי, יסתבר שהאניות הקטנות אינן זמינות ולכן אין ברירה, אלא להביא אניות גדולות, אבל רק עם מטענים קטנים. פיקוד העורף והמל"ל יאשרו שזה בסדר.

פרקים ה', ו', ז', ח'. יסתבר שזה לא כלכלי ואפילו לא בטיחותי להביא מטענים קטנים, ולכן יעברו למטענים גדולים יותר, כמובן בהדרגה. פיקוד העורף והמל"ל יאשרו שזה בסדר. יקרו במדינה דברים חשובים יותר ואף אחד כבר לא יזכור מה סוכם ועל מה בעצם יש לפקח וגם לא ברור מי אמור לפקח ובאיזה אופן. לא יזכרו על מה בעצם היה הוויכוח ולאף אחד כבר לא יהיה כוח לדוש בנושא הזה. יסתבר שכל הוויכוח היה מיותר מלכתחילה, והראייה לכך היא שמיכל האמוניה חזר לפעילות מלאה ושום דבר לא קרה. שוב הוכח כי רואי השחורות למיניהם זרעו פחד בציבור ממניעים פוליטיים ומרדיפת פרסום. שוב הסתבר כי במדינה הזאת ישנם יותר מדי פרופסורים ולכן ראוי להגביל את חירותם להתערב בנושאים שאינם בתחום הכשרתם המקצועית.

פרק ת'. וועדת החקירה לאסון האמוניה במפרץ חיפה בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס, הגישה את מסקנותיה לנשיא המדינה. וועדות החקירה מטעם האו"ם והאיחוד האירופאי פעלו במקביל, באופן עצמאי. הכנסת קבעה את תאריך האסון כיום אבל רשמי של מדינת ישראל.