שני אירועים סוערים התרחשו בירושלים ביום שלישי האחרון: בבוקר התקיים בבית המשפט העליון דיון מלא יצרים בעתירה שהגישו משפחות הילדים מהמחלקה ההמטו-אונקולוגית מהדסה; אחר הצהריים נאספו הנכים מול בית ראש הממשלה בהפגנה שהפכה לחסימת כבישים ונמשכה שעות ארוכות. האם יש קשר בין מאבק הנכים למשבר בהדסה?

ההבדל בין השניים מתחיל במושגים. למה שמתרחש בהדסה קוראים "משבר". משבר זה דבר שצריך לטפל בו באופן דחוף, לפתור אותו, לנהל אותו ולסיים אותו. הנכים נמצאים ב"מאבק", משהו עם טווח זמן ארוך יותר, היכול להתפרש על פני חיים שלמים. אבל האמת היא שמאבק הנכים הוא המשבר הגדול של החברה הישראלית והמשבר הזה קורה עכשיו. זה היה משבר גם ב-15 שנים האחרונות אבל עכשיו הם יוצאים להפגין ולדרוש את המינימום שמגיע לכל אדם, ואם לא נבין את המצב הזה, את המשבר החברתי-כלכלי הגדול שנוצר פה אנחנו נראה עוד ועוד "משברי-הדסה" שיצוצו להם בכל פינה.

ויש עוד הבדלים. משבר הדסה מלווה בקמפיינים משומנים של כל הצדדים, ליווי צמוד של ידיעות אחרונות ואנשים שיודעים לדבר למצלמה. בבית המשפט, בכל פעם שנדלקה מצלמה נעמדו מולה הורים, רופאים ומנהלי בתי חולים, בוכים וזועקים את מצוקתם בבהירות ובחדות, עם העיניים למצלמה ומבלי להתבלבל. נחישותם וישירותם מעוררת הערכה. הם אינם מוותרים על מה שהם דורשים וחושבים שראוי וצודק עבורם.

מנגד, מאבק הנכים הוא בלגן אחד גדול. האווירה בהפגנות קשה ובעיקר מייאשת. הצעקות של הנכים, שנשברות באמצע כי הם מתחילים לבכות, ההתעקשות שלהם להזכיר את מי שלא יכול להגיע והם מפגינים בשמו. כמובן שיש ויכוחים בין הארגונים השונים אבל אף אחד מהם לא מתקרב לאגו של פרופסור רוטשטיין מהדסה. והם דורשים משהו מינימלי שמגיע לכל אזרח, חיים בכבוד.

הכל קשור

הקמפיין שרץ בשבועיים האחרונים בכל הנוגע להדסה הוא ההפרד ומשול הידוע והישן. במשרד הבריאות הבינו שצריך לחצוץ בין המשפחות ובין הרופאים. ביחד הם חזקים מדי, הם עלולים להשיג את מה שהם רוצים. זו הסיבה שהנשיא נפגש עם המשפחות, והעביר את דרישת המשפחות, לכן כותבים על הרופאים שהם "נטשו", ומתייחסים ל"חוסר האחריות" שלהם (בית המשפט קבע שההתפטרות שלהם חוקית), ואתמול אחרי הדיון בבג"צ ליצמן שוב יצא בפניה נרגשת ל"משפחות". למסע ההכפשות נגד הרופאים יש מטרה אחת, והיא להפריד בינם ובין המשפחות.

ההפרד ומשול האהוב כל כך על ביבי, וגם על ליצמן מסתבר, נראה בבירור במתווה שהציג ראש הממשלה לשיפור מצבם של הנכים. העלאה בקצבה, אבל רק לנכים קשים. יש שיקבלו ויש שלא. ראש הממשלה חושב שכך, על בסיס יצירת אינטרסים מנוגדים של הנכים בינם ובין עצמם, הוא יוכל להם, הוא ימסמס את המחאה. ביטול עיקרון האוניברסליות של הקצבאות מסוכן ולא רק עבור הנכים. הוא עלולה לגרור דיפרצניאליות בקצבאות אוניברסליות נוספות, כי אם זה "עבד" לנכים למה שזה לא יעבוד בקצבאות נוספות?