דברים, פרק ח'

משה חושש מאוד מההתנהגות המוסרית של עם ישראל ברגע שיקבלו את המתנה הגדולה מאלוהים: ארץ ישראל.

נתחיל מהסוף:
יז)וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָֹה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה:
יח)וְזָכַרְתָּ אֶת-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשֹוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
יט)וְהָיָה אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן:
כ)כַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְהוָֹה מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן תֹּאבֵדוּן עֵקֶב לא תִשְׁמְעוּן בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלהֵיכֶם:

אם תחשוב שכל הטוב שיש לך הוא כתוצאה מהכוח שלך ולא תזכור שאלוהים הוא זה שנותן לך את הכוח, אזי יבואו עליך דברים רעים ולמעשה אלוהים "יתהפך" עליך וישמיד אותך.

למעשה משה אומר דברים נחרצים נגד חטא היוהרה ושכרון הכוח.

מעניין שמשה מתייחס בדבריו גם לכל אחד באופן פרטי וגם לעם כולו כיחידה לאומית אחת.

כמה פסוקים קודם מתאר משה את המתנה עצמה ועד כמה היא טובה:
ז)כִּי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר:
ח)אֶרֶץ חִטָּה וּשְֹעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:
ט)אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת:

המתנה כוללת:

– מים
– שבעה מיני מאכל: חיטה, שעורה, גפן (ענבים), רימון, זייתים, שמן, דבש
– מחצבים – נחושת (ומסתבר שעוד כמה דברים, כמו גז למשל….)

נפלא. באמת תיאור נהדר של ארץ מקסימה.

ובצמוד לתיאור הזה:
למַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל-כָּל-מוֹצָא פִי-יְהוָֹה יִחְיֶה הָאָדָם:

הפסוק הזה מפורש בדרך כלל באופן הבא: האדם לא חי רק על מה שהוא מצליח לייצר (לחם) אלא הוא חי על פי מה שאלוהים רוצה (על כל מוצא פי אלוהים יחיה האדם).

ומה יחשוב אדם כמוני, שלא מאמין שיש אלוהים ובוודאי שאינו מאמין שאלוהים מחליט איך אנשים או עמים יחיו?

אני מציע את המחשבה הבאה:

האדם חי לא רק על-פי מה שהוא מייצר וצורך (זה הלחם) אלא בעיקר על פי שהוא מייצר ונותן לאחרים (זה מוצא פי אלוהים).
בראייה הזו:

–           מי שמוצא גז לוקח לעצמו במידה ונותן את הרוב לחברה
–           מי שמנהל בנק לוקח לעצמו במידה ואת השאר מחלק לעובדים
–           מי שמקבל זיכיון על מחצבי ים המלח לוקח לעצמו במידה ולא מפטר עובדים שמשכורתם נמוכה
–           מי שנבחר לראש ממשלה חי בצניעות ומשתמש בבחירה כדי לשרת את הבוחרים

נחזור להתחלה – כל הפרק הזה, והרבה פרקים אחרים בספר דברים, נכתב כאזהרה לבני ישראל מהתנהגותם מרגע שייכנסו לארץ ישראל ויהיו "אדונים" על ארצם.

אפשר לסכם את זה במשפט אחד – חטא היוהרה והכוח יובילו את הפרט והציבור לאבדון.

כל כך מתאים לימים בהם אנחנו חיים היום ונכתב לפני 3000 שנה.