ג'ים ריד, האסטרטג הפיננסי הראשי של דויטשה בנק, העניק לאחרונה ראיון לעיתון כלכליסט, ממנו אפשר היה ללמוד שהעולם נמצא היום בתחילתו, הלא-ברורה, של עידן כלכלי, שלישי מאז תום מלחמת העולם השנייה.

בעידן הראשון, בין 1945 ל-1980, אירופה הייתה עסוקה בשיקום ההרס, ובהתאוששות מההלם, שגרמה המלחמה. הרצון העז שלא לחזור לתקופה של שפל כלכלי, שהייתה רקע לעליית היטלר לשלטון, הביא את המדיניות הקיינסיאנית, הדוגלת במעורבות ממשלתית גבוהה, לשלוט בכיפה. באותה עת, חלקה היחסי של ה"עבודה" כגורם ייצור ירד בהדרגה, שוב פועל יוצא מצער של המלחמה, אך לצד זאת הגיעה עלייה בשכר הריאלי. במקביל, הביקושים למוצרים גדלו וכך גם האינפלציה והריבית. ועם ירידת חלקה וכוחה היחסי של ה"עבודה", גדל  חלקו היחסי של ה"הון" בכלכלה העולמית.

מאפייניו של העידן השני, 2015-1980, היו הפוכים – התבגרות דור "הבייבי בום" (אלו שנולדו מיד אחרי מלמת העולם השנייה) והשתלבות סין בכלכלה העולמית הגדילו מאד את חלקה של ה"עבודה", אבל יחד עם גידול זה החל תהליך עקבי של שחיקה בשכר הריאלי. במקביל, חלקו היחסי של ה"הון" ירד, התשואות בשוק ההון עלו והשוק הפך ל"שורי" (שוק מניות הנמצא במגמת עלייה לאורך פרק זמן ממושך).

האינפלציה, שהרימה ראש כבר בשנות השבעים והשמונים, הביאה לשינוי חד במדיניות הכלכלית עם עלייתם לשלטון, במהלך שנות השמונים, של המנהיגים השמרנים רונלד רייגן (ארה"ב) ומרגרט ת'אצ'ר (בריטניה) שראו במלחמה באינפלציה, לא באבטלה, יעד המדיניות העיקרי שלהם. עידן זה התאפיין, בראשיתו, בהעמקת הגלובליזציה ובאיחודים כלכליים בין מדינות ואזורים. אולם תהליך מואץ של עלייה בפערי ההכנסות, במיוחד עם התחזקותו של ענף ההייטק, גרם לשינוי דעת הקהל ביחס לגלובליזציה וגם ביחס לממסד הפוליטי בכללותו, אותו היא סימנה כגורם הראשי לגידול בשיעורי האבטלה ובפערים הכלכליים והחברתיים שהלכו וגדלו. כל זאת התבטא לא מזמן בברקזיט ובעליית דונלד טראמפ ועמנואל מקרון לשלטון.

בפתח העידן הבא

העידן השלישי, בפתחו אנו עומדים כיום, עלול להתבטא, לדעתי, בהתחזקות המאבק בין שני גורמי הייצור הללו. גורם ה"עבודה" ימשיך בדרישותיו לגידול בשיעורי התעסוקה, לעלייה בשכר ולהקטנת הפערים הגדולים בהתחלקות ההכנסות. גורם ייצור זה יהווה מרכיב מרכזי במדיניות הכלכלית והחברתית של כל ממשלה שתרצה לשרוד. יתכן שחלקה היחסי של "ה"עבודה" יקטן בשל הירידה בשיעורי הילודה בעולם אולם משקלו הסגולי כגורם פוליטי רק יעצים.

מאידך, המשך התחזקותן של חברות הטכנולוגיה, האינטרנט, הרובוטיקה וכו' יתבטא, מחד, בתשלומי שכר ותנאים נלווים משופרים לעובדים עם הכישורים המתאימים, אך מאידך יגרום לפיטורי עובדים אחרים נטולי הכישורים המתאימים, לתהליך מואץ של החלפת קריירה ומקצועות ולהרחבה גדולה עוד יותר של הפערים בהתחלקות ההכנסות. הגידול המשמעותי בעסקי החברות הגדולות: אפל, אלפאבית (חברת החזקות טכנולוגית מקליפורניה, שחברת הבת העיקרית שלה היא גוגל), פייסבוק, מייקרוסופט, אמזון וכו', שיגדיל את חלק ה"הון" בכלכלה העולמית עקב העלייה בשוויין הכלכלי והשפעתן הכוללת על תושבי הגלובוס, רק יעמיק את האנטגוניזם כלפיהן, הן מצד גורם ה"עבודה" והן מצד הממשלות הרואות בהן גורם המפריע להן לשלוט כראוי.

אין "טובים" ואין "רעים" במאבק הזה. ל"עבודה" יהיה כוח פוליטי יותר חזק ואילו ל"הון" יהיה כוח פיננסי ובנוסף השפעה גוברת והולכת, כלכלית וחברתית, על גורם ה"עבודה". אם בעבר שני גורמי ייצור אלה פעלו במקביל , האחד גדל והשני ירד כאילו ללא קשר ביניהם, הרי כיום הזיקה ביניהם חזקה מתמיד. זיקה כזאת, שבה גורם ייצור אחד מכתיב וגורם ייצור אחר נגרר אחריו, עלולה להתבטא בהחרפת המאבק בין שני הגושים הכלכליים-חברתיים הללו. אינני משוכנע עד כמה לממשלות תהיה עוצמה חזקה דיה להתמודד עם תופעה גלובלית מסוג זה.


ד"ר איתן יניב הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים – מל"א