דברים, פרק טז',
רוב הפרק עוסק במצוות העלייה לרגל למקום שבו על האדם להראות את עצמו לאלוהים ולקיים את מצוות העלייה לרגל.
שלוש פעמים בשנה (פסח, שבועות וסוכות) על האדם לקיים את המצווה הזו:
טז)שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה אֱלהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָֹה רֵיקָם:
יז)אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ כְּבִרְכַּת יְהוָֹה אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ:
גם בפרק הזה, כמו בפרקים קודמים, משה אינו מגדיר איפה הוא המקום שאליו צריך לעלות בחגים האלה. כבר כתבתי אז, שלדעתי לא סתם אלוהים ומשה לא מגדירים את המקום הזה. הסיבה היא, לדעתי, שאין כלל כוונה להגדיר את המקום הזה כדי למנוע הפיכתו לקדוש– ברגע שמקום הופך לקדוש הרי שהוא עצמו הופך למקור לעבודת אלילים. פעמיים בעבר בנה עם ישראל את המקום הזה בירושלים, ופעמיים נחרב המקום והעם יצא לגלות.
בהמשך הפרק מעלה משה נושא אחר לחלוטין – שלושה פסוקים שמהדהדים עד היום:
יח)שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָֹה אֱלהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק:
יט)לא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לא תַכִּיר פָּנִים וְלא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם:
כ)צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יְהוָֹה אֱלהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
משה מצווה להקים מערך אכיפה ושפיטה (שוטרים ושופטים) שישפוט את העם משפט צדק. כל כך רלוונטי עד היום – משפט צדק לא שווה הרבה אם אין בצדו אכיפה צודקת. אני מאוד מקווה ששוטרי ושופטי ישראל יודעים ומכירים את הפסוק הזה, ובייחוד את זה שאחריו – צדק צדק תרדוף!
מדוע יש לרדוף את הצדק פעמיים? למה כתוב "צדק צדק תרדוף" ולא הסתפק משה "בצדק תרדוף"?
אני חושב שמשה רצה לומר לשוטרים, לשופטים ולשאר בני ישראל, שהצדק הוא מאוד חמקמק ואינו חד – משמעי. גם אם אתה חושב שהגעת למשפט צדק, הרי שעליך להמשיך ולבדוק כדי למצוא צדק שיהיה גם צודק.
רק צדק שהוא גם צודק, יאפשר את המשך הפסוק "למען תחיה". כלומר – לנגד עיני משה עומד הכורח לחיות לפני הדרישה לצדק! אם הצדק מוביל למוות, יש להמשיך ולחפש צדק שיהיה צודק במובן שיאפשר חיים.
