חברת מחקרי הסיכון Verisk Maplecrof, פרסמה בסוף השבוע האחרון את "מדד העבדות המודרנית". נתוני הדוח, שלדברי מחבריו "כולל בתוכו את כל מונחי העבדות לרבות שעבוד, סחר בבני אדם ועבודות כפייה או חובה", מציירים תמונה עגומה ביותר – בשנה האחרונה נרשמה עלייה בסיכון לעבדות בקרוב ל-21 מ-28 המדינות החברות באיחוד האירופי.
המחקר, שהתבסס על ניתוח החקיקה הרלוונטית, האפקטיביות של אכיפתה וחמרת ההפרות שלה ב-198 מדינות, גילה ירידה בציוניהן של 20 ממדינות האיחוד. חמש המדינות בהן הסיכון לעבדות הוא הגבוה ביותר, הן אלו המשמשות גם כנקודות הכניסה המרכזיות ליבשת עבור פליטים: רומניה, יוון, איטליה, קפריסין ובולגריה.
קצב ההידרדרות ברומניה הוא הגבוה בעולם, והיא מדורגת כעת במקום ה-66 ברשימת המדינות בהן יש "סיכון קיצוני לעבדות" – ירידה של 56 שלבים מהשנה שעברה. רומניה ואיטליה, שמדורגת במקום ה-133 (ירידה של 16 שלבים), הן המדינות בהן דווחו ההפרות החמורות ביותר באיחוד האירופי – שכללו צורות חמורות של עבודה בכפייה, שעבוד וסחר בבני אדם.
"משבר המהגרים הגביר את הסיכון של אירועי עבדות
על פי נתוני ארגון ההגירה הבינלאומי, המוצגים בדוח, למעלה ממאה אלף מהגרים נכנסו לאירופה דרך הים בשנת 2017; 85% מהם נחתו באיטליה. לטענת מחברי הדוח, אוכלוסיות מהגרים פגיעות במיוחד למצבי עבדות, ועל כן נוכחותן היא גורם מרכזי לעלייה בניצול מסוג זה במספר ענפי כלכלה כמו חקלאות, בנייה ושירותים.
המעבר הגיאוגרפי של מהגרים דרך הים התיכון, על פי החוקרים, מגביר את הסיכון להחמרת המצב באיטליה גם בשנה הקרובה. ענף החקלאות הוא מוקד דאגה מרכזי בתחום זה.
"משבר המהגרים הגביר את הסיכון של אירועי עבדות המופיעים בשרשרת האספקה של התעשייה ברחבי אירופה" אמר סם היינס, אנליסט בכיר לזכויות אדם ב- Verisk Maplecroft, "אנחנו לא מדברים כבר רק על המוקדים המסורתיים במדינות המתפתחות, להם צריכים העסקים להקדיש תשומת לב בבחינת הספקים וסחורות שלהם".
גם הכלכלות הגדולות של האיחוד האירופי לא חסינות מפני העלייה בסיכון לעבדות. גרמניה ובריטניה רשמו גם הן מגמות שליליות קלות, שהעבירו אותן מדירוג של "סיכון נמוך" לקטגוריה של "סיכון בינוני" לעבדות. נתונים חדשים חשפו פערים בפיקוח העבודה של בריטניה, בעוד שבגרמניה נרשמה עלייה בסחר בבני אדם ובשעבוד.
לא רק באירופה
מחוץ לאיחוד האירופי, טורקיה דורגה לראשונה בקטגוריית "סיכון גבוה", בעיקר עקב גל המהגרים הגבוה שנכנס למדינה מסוריה. זרם של 100 אלף פליטים מהמלחמה בסוריה, בשילוב עם מערכת היתרי העבודה הקפדנית, דחף אלפים לכוח העבודה הבלתי פורמלי. גם סדר העדיפויות של הממשלה הטורקית, המתמקדת כעת יותר בדיכוי פוליטי ופחות בפיקוח על העבודה, תרם לעלייה בסיכון. במהלך השנה האחרונה, כמה מותגים גדולים מתחום הטקסטיל הקשורים בספקים טורקיים, נקשרו עם אירועים של עבודת ילדים ועבדות.
גם באסיה נרשמו מדינות רבות כבעלות "סיכון גבוה" ואף "סיכון קיצוני" לעבדות, בהן בנגלדש, סין, הודו, אינדונזיה, מלזיה, מיאנמר, הפיליפינים ותאילנד. למרות זאת מחברי הדוח מציינים שבחלק מהמדדים ממשלות הודו ותאילנד כן שינו את מקומם בדירוג לחיוב וזאת בעקבות מאמצים של אכיפת חוקי עבודה.
בהודו, צורות חמורות של עבדות נפוצות בבנייה, בהכנת לבנים לבנייה, בייצור בגדים, ייצור בכלל ובחקלאות; בעוד שבתאילנד, ההתעללות הגרועה ביותר מתרחשת לעתים קרובות במגזרים של ייצור, חקלאות, דיג וייצור גומי.
סין מדורגת במקום ה -21 במדד, נשארת איתנה בין המדינות הגרועות ביותר בקטגוריה "סיכון קיצוני". צפון קוריאה, סוריה, דרום סודאן, תימן, קונגו, סודאן, איראן, לוב, אריתריאה וטורקמניסטן מדורגות על ידי מדד העבדות המודרני כגורם הסיכון הגבוה ביותר מבין כל המדינות שנמדדו.
בשינוי אדרת
פירוקו של תהליך הייצור, תחת הגלובליציזה, שיצר שרשרת של ספקים קטנים המפוזרים במקומות שונים בעולם הוא אחד הפקטורים המגדילים את הסיכון ליצירת מצבי עבדות מודרנית. ככל שהייצור מחולק ליותר אתרים, כך גוברת החשיכה שאופפת את תנאי העבודה בהם.
חוסר השקיפות בתהליך הייצור – עבור הצרכנים, אבל גם עבור המותגים עצמם – מגביר את הניצול החמור, או לפחות את הפוטנציאל לניצול חמור, בעיקר בקצוות שלו. עם זאת, העלייה במודעות לנושא, והחשיפה שהוא מקבל במדיות השונות ובעיקר באינטרנט, מגבירות את הלחץ על החברות הגדולות לדאוג ששרשרת האספקה שלהן תהיה נקיה מניצול.
הפנים של תופעת העבדות השתנו, אמנם. סחר העבדים ההמוני, והקולוניאליזם של המאות הקודמות, נעלמו כמעט לגמרי. אך נתוני מדד העבדות המודרנית מראים לנו שגם בשנת 2017, יש לאנושות דרך לעבור על מנת למגר את צורות הניצול החמורות, גם משוכללות ומודרניות למראה, מהעולם.
