נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, נשא לפני ימים אחדים נאום ארוך, שרבים פירשוהו כנאום ניצחון. האומנם אסד ניצח? האם נאומו מעיד כי למד לקח מן המלחמה הקשה?
לזכותו יש לומר כי הוא עצמו נמנע מלומר כי "ניצח", אלא רק כי "הכשיל את מזימות המערב", אבל רוח הדברים הייתה של מנצח.
אין ספק כי היו לו הישגים חשובים באחרונה, לא מעט מכיוון שהמערב, בטעות, שם את המלחמה בדאעש בראש סדר העדיפות, ומכאן שהחלשת אוייביו, והסיוע המסיבי שקיבל מרוסיה מאיראן ומחיזבאללה היטו את הכף לטובתו – אבל המלחמה רחוקה מלהסתיים, ודי להציץ במפת סוריה כדי לראות כי המדינה האיסלאמית והקבוצות החמושות האחרות עדיין שולטות בשטחים נרחבים שמהם יקל עליהם להעביר את מלחמה לפסים של טרור בוטה בדמשק עצמה.
אבל הנאום עצמו מלמד כי אסד לא שכח כלום ולא למד כלום. הוא לא מוותר על כלום – ורוצה להילחם עד "שיאחד את סוריה". הוא נשבע לסיסמאות הישנות של הפן ערביות, התמיכה בפלסטינים המלחמה בישראל, כאילו שמזכוכית שבורה אפשר להחזיר כוס מנופצת.
רוסיה נחלצה לעזרתו מפאת האמינות שלה להגן על בעלי בריתה, וכדי לשמור על בסיסיה בחוף הסורי. האם תמשיך לסייע לו גם במימוש הסיסמאות הישנות של הפן ערביות? תמהני.
***
לבלוג שלי בוורדפרס – כאן
לרכישת הספר שומר השאול – כאן
