חיפה כימיקלים הודיעה היום (שלישי) בצהריים, לעובדיה ולתקשורת, על סגירת המפעל הצפוני של החברה ועל פיטוריהם של כל העובדים בו. החברה מאשימה את עיריית חיפה במניעת החזרת המפעל לפעילות, אך ייתכן כי שיקוליה שונים לחלוטין. ועד העובדים מסר בתגובה להודעה כי יתנגד "ארגונית ומשפטית לכל צעד חד צדדי ולהמשך הניסיון של ההנהלה להשית על העובדים את נזקי ההתנהלות הבלתי אחראית שלה".

התבצרות עובדי חיפה כימיקלים צפון במפעל (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).

לפי הודעת החברה, ההודעה על שימוע לפני פיטורים נדחתה בשלושה שבועות לבקשת ועדת הכספים. עוד נמסר כי "שרי המשפטים, הכלכלה והגנת הסביבה כינסו את כל הגורמים המוסמכים לדיון עם עירית חיפה על מנת להחליט על הפתרון הבטוח והישים ביותר ליבוא אמוניה לתעשיית הדשנים. על אף שמומחי המשרד להגנת הסביבה כמו גם רשויות הביטחון הכריעו כי הפתרון הבטוח ביותר הינו יבוא באמצעות אוניה קטנה והזרמה ישירה למפעל הצפוני, ראש עיריית חיפה יונה יהב מתנגד לפתרון זה באופן מכוון מתוך כוונה לחבל במאמצים לאפשר לחברה להמשיך לפעול".

בשונה מהודעת החברה, בדיון בהובלת שר הכלכלה אלי כהן (כולנו), נציגי עיריית חיפה נדחו כמעט לחלוטין ולבסוף הוכרז כי עדיין לא נמצא פתרון למפעל הצפוני, אך נשקלות שלוש חלופות שיש להשלים את בדיקתן. הבדיקה לא הושלמה, וכעת החברה מודיעה על סגירה, בזמן שמשרדי ממשלה שונים עמלים על פתרונות שיאפשרו את חזרת המפעל לפעולה.

ראש עיריית חיפה, יונה יהב, אכן מתנגד לפתרון האנייה מחשש לבטיחות התושבים במקרה של דליפה או פגיעה מכוונת באנייה, אך תומך בפתרון אחר, יבוא במיכלים קטנים – איזוטנקים. יישומו בשטח המפעל הצפוני מסורבל יותר משימוש באניית אמוניה, אך מסרי ההנהלה לאורך המשבר סותרים אלו את אלו. בעבר הודיעו על סגירת כל הפעילות בישראל ופיטורי כלל העובדים, אך ל"דבר ראשון" נודע כי החברה עדיין שוקלת את אפשרויותיה, הכוללות גם הוצאת העובדים לחופשה ללא תשלום (חל"ת) והעסקתם מחדש כאשר יימצא הפתרון ליבוא האמוניה.

לא הכל מניפולציה

בהמשך ההודעה לתקשורת נכתב כי "החברה הודיעה לוועד העובדים כדין על כוונתה לסגור את המפעל ומכתבי הזמנה לשימוע לפני הפיטורים יישלחו בימים הקרוב. במקביל, לאור תמיכת הרשויות המקומיות בדרום, החברה עושה כל מאמץ להחזיר את המפעל במישור רותם לפעילות באמצעות איזוטנקים, שאושרו לשימוש על-ידי המשרד להגנת הסביבה רק למפעל הדרומי. מדובר בפתרון מורכב היות שאין די איזוטנקים זמינים בעולם ונהיה תלויים במילוי מחדש בקנה מידה גדול בטורקיה ובמצרים. ההערכה היא כי המפעל יוכל לחזור לפעילות חלקית רק לקראת ראשית דצמבר. החברה מקווה שממשלת ישראל תממש את החלטתה ותיישם את פתרון האוניות הקטנות".

מיכלי איזוטנקים לאמוניה (צילום: באדיבות חברת אירטמד בע"מ)

המחסור באיזוטנקים בעולם הוא ממשי. הזמנת ייצור של מיכלים חדשים לוקחת זמן, ובזמן הזה החברה איננה מעוניינת לשאת בתשלומי שכר לעובדיה, כאשר לרובם המוחלט אין עבודה. העובדים, כמו העירייה, והמשרד להגנת הסביבה, ואף בית המשפט העליון – סברו כי התנהלות ההנהלה הייתה חסרת אחריות, ולו הייתה נערכת בזמן לסגירת מיכל האמוניה, לא הייתה נקלעת להשבתה. במציאות, ההנהלה לא נערכה, נכנסה להשבתה, ונאלצה לשאת בתשלומים, אשר לדבריה מצטברים להפסד של כמיליון שקלים בכל יום בו המפעלים מושבתים. העובדים מעריכים את רווחיה השנתיים ב-770 מיליון שקלים לשנה, ולפי הערכות נמוכות יותר מדובר ב-500 מיליון. ייתכן כי קופת המפעל הצפוני באמת ריקה, מפני שהרווחים לא נצברו בה, אלא חולקו לבעלים – האחים אדי וג'ולס טראמפ, מארה"ב. ב

בראייה ארוכת טווח, המפעל יכול לשאת בהשבתה ארוכה בהרבה ולשמור על רווחיות בסופו של תהליך – אך הדבר מחייב בהוצאות שהחברה מעוניינת לחסוך, באמצעות התנערות מעובדיה. העובדה כי עדיין אין פתרון מאושר ליבוא אמוניה עולה לכאורה בקנה אחד עם החלטה לסגור את המפעל, שמנוע מלעבוד, ועתידו לוטה בערפל. למרות נסיבות אלו, הנושא מעט מסובך יותר.

הכוונות האמיתיות של ההנהלה אינן גלויות

ישנם כמה סימנים המעידים על כך שהודעות ההנהלה אינן חושפות את כל האמת לגבי מצבה ולגבי כוונותיה. ראשית, סגירת המפעל איננה עולה בקנה אחד עם פיטורי כל העובדים. סגירת מפעל כימי בסדר הגודל של חיפה כימיקלים, ופינוי קרקעותיו הוא מהלך ממושך, יקר ומצריך העסקה מוגברת של עובדים, לא מופחתת. הגיוני מאוד שבתרחיש כזה חלק מעובדי המפעל יועסקו לתקופת ביניים ממושכת בהליך פירוק ולא יפוטרו, ולכן הודעה על פיטורי כלל העובדים נראית כמו תרגיל ביחסי ציבור.

גם הטלת האשמה על עיריית חיפה מסיתה את תשומת הלב ממחדלי ההנהלה עצמה. כנגד המפעל קיימת תביעת פינוי, מטעם בז"ן, הטוענת לקרקעות המפעל השייכות לה ושהסכם השכירות פג תוקף.

יתרה מכך, משתתפים בדיון שהיה לאחרונה בעיריית חיפה עם נציגי המשרד להגנת הסביבה העידו כי המומחה מטעם המשרד, שתמך בפתרון האנייה, חשף שלא במתכוון כי מדובר בפתרון בלתי ישים בחיפה כימיקלים. מדובר בג'ורג' באומל, שהעיד על הבטיחות העקרונית של שיטת ההזרמה מאנייה. באותו מפגש נשאל באומל על ידי פרופסור אהוד קינן גם על גודל המיכל שצריך לקלוט את האמוניה מהאנייה. לדברי קינן, באומל השיב שיש צורך במיכל של 1,000-500 טון, ואילו לחיפה כימיקלים יש רק שני מיכלים של 45 טון בשטח המפעל, כאשר בעשורים האחרונים האנייה פרקה אלפי טונות אמוניה למיכל האחסון הענק במפרץ, אשר מושבת מאז סוף חודש מרץ ולא ישוב לפעול.

פכישה בין אנשי המשרד להגנת הסביבה ועיריית חיפה בנושא מיכל האמוניה, אוגוסט 2017. (צילום: מאיה יעקובס, עמותת צלול)

מחדלים אלו – היעדר מיכל תפעולי מתאים, היעדר היערכות בזמן לרכש ואף ייצור של איזוטנקים, היעדר היערכות לדרישות הרגולציה בעבור חלופות למיכל האמוניה, והעננה בשל התביעה להשבת הקרקע הם מחדלים של ההנהלה ולא של גורמים אחרים מלבדה. בית המשפט העליון אף כתב בפסיקתו שלעובדים יש ביסוס משפטי לתבוע את ההנהלה בשל כך. אמת היא, שגם במשרד להגנת הסביבה היו כשלים בתחום הפיקוח על המפעל, ושינוי גרסתם לגבי הדירוג הבטיחותי של החלופות והן בעיכוב הרב שבו בדקה את החלופות היבוא. מנגד, גם עיכוב זה נבע מהחלטת חיפה כימיקלים להגיש 12 חלופות לבדיקה, במקום שתי החלופות הנוחות באמת מבחינתם – המשך השימוש במיכל האמוניה בכמויות מופחתות (שנפסל לבסוף בבית הדין), יבוא ישיר באנייה עוגנת במפרץ (שעוד נבחן) וחלופת האיזוטנקים (שישימותה מסובכת וההיערכות לקראתה ארוכה).

עוד מטרידה אמירת החברה לפיה כושר האחסון התפעולי הנמוך של החברה אינו מהווה בעיה, למרות שכעת גם המומחה שתומך בפתרון האניה, לא היה מודע למשמעות של הפתרון הזה בתנאי השטח האמיתיים.

מכאן והלאה

הודעת החברה מעלה שאלות נוספות בשל העיתוי שלה. בעוד בעיריית חיפה ובמשרדי הממשלה משקיעים משאבים רבים בטיפול במשבר, ובניסיון להסדיר חלופת יבוא, שתהיה מקובלת על כל הגורמים ותעמוד בכל דרישות הבטיחות, החברה מודיעה "נמאס לי" ולכאורה מורידה את עבודתם לטמיון, כאשר היא עדיין זקוקה לעזרתם כדי להסדיר את היבוא לדרום, שגם הוא לא אושר סופית.

להחלטה על סגירת המפעל עלולות להיות השלכות כלכליות עוד יותר כבדות על החברה מאשר המשך השבתתו והפעלתו מחדש בסופו של דבר. אם הכוונה לסגור את המפעל היא אמיתית, היא גם לא עולה, כאמור, בקנה אחד עם ההחלטה לפטר את כלל העובדים. ייתכן שמדובר בתרגיל שמטרתו לאיים בפיטורים כדי "להתפשר" בהמשך על הוצאה לחופשה ללא תשלום, ובכך לחסוך לחברה את תשלומי השכר של העובדים, ולגלגל עליהם את ההשלכות שלא נצפו מראש, כתוצאה מכשלונותיה של ההנהלה.

רק כמחצית מעובדי החברה בצפון מועסקים תחת החוזה הקיבוצי, והמחצית האחרת היא של עובדי קבלן. תוצאת ביניים של המשבר הממושך, היא עזיבה משמעותית של עובדים את החברה, בעבור משרות עם אופק ברור יותר, למי שיש אפשרות לכך. בעקיפין, הדבר גם שוחק את מעמד הוועד, שחשוב לשמרו דווקא בתרחיש שבו המפעל יצליח לשוב לפעילות. באם ההודעה הזו מהווה בסך הכל עוד תרגיל של ההנהלה, מוטב להמתין לסיכומי הדיונים של משרדי הממשלה, אחרי שמיעת ההשגות של עיריית חיפה, ולבחון את התקדמות האישורים להחזרת המפעל הדרומי לפעולה.

מארגון "כח לעובדים" המייצג את עובדי המפעל הצפוני של חיפה כימיקלים נמסר היום בצהריים כי "ההנהלה ממשיכה במסע הפעלת הלחצים שלה. אנו מצפים לישיבה נוספת בטרם כל פעולה של ההנהלה כפי שמחייבים היחסים הקיבוציים. נתנגד ארגונית ומשפטית לכל צעד חד צדדי ולהמשך הניסיון של ההנהלה להשית על העובדים את נזקי ההתנהלות הבלתי אחראית שלה".

מעיריית חיפה נמסר כי "שפת האיומים וההתנהלות הכוחנית של בעלי ומנהלי חיפה כימיקלים מוכרת לנו היטב מזה שנים והודעתם היום על סגירת המפעל היא המשך של ההתנהגות הכוחנית והשימוש הנלוז בעובדים כדי להפעיל לחץ על הממשלה. לא יעלה על הדעת שבעלי המפעל שנמצאים בתוך תהליך שמובילה הממשלה ביחד עם כל הגורמים בניסיון למצוא פתרון- תנקוט בצעד שכזה במגמה להפעיל לחץ על הניסיון למצוא פתרון. לא נשתף פעולה במצב בו בעלי החברה מצמיד אקדחים לרקותיהם של שרי הממשלה הרלוונטיים ולראשיהם של העובדים" וכן "אנו מצפים מהשר להגנת הסביבה ומראש הממשלה לגנות בחריפות את המהלך הכוחני והמניפולטיבי הזה".