האבטלה ביולי ירדה לרמה של 4.1%, כך עולה מסקר כח אדם לחודש שפרסמה אתמול (שני) הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדובר בהמשך המגמה של ירידה באבטלה שעמדה בחודש יוני על 4.3% ונמצאת ברמות שפל. גם שיעור התעסוקה רשם שיפור לרמה של 77% מכלל האזרחים בני 64-25. בחודש הקודם עמד נתון זה על 76.6%. על הנתונים הטובים מעיב נתון אחד שנמצא במגמת נסיגה כשאחוז המועסקים במשרה מלאה מכלל המועסקים ירד מ-78.2% ביוני ל-77.5% ביולי.

ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כחלון יצאו אתמול בהודעות החוגגות את נתוני התעסוקה החיוביים, ותלו אותם במדיניות הכלכלית אותה הם מובילים.

נתניהו פירסם בחשבון הפייסבוק שלו כתבה מאתר החדשות 0404 בדבר נתוני האבטלה הנמוכים וכתב כי "ישראל מתברכת ברמת האבטלה הנמוכה ביותר מזה כ-40 שנה, זהו אחד המדדים הנמוכים בעולם. זוהי הוכחה שהמדיניות הכלכלית שלנו עובדת".

"נתוני האבטלה שפורסמו היום ע"י הלמ"ס הם מהטובים שידעה מדינת ישראל" כתב שר האוצר כחלון בחשבון הפייסבוק שלו. "בעשרות השנים האחרונות. הנתון הזה הוא תוצאה של עבודה קשה ופעולות – עודדנו אנשים עם שכר נמוך לצאת לעבודה והשקענו במפעלים, בחברות היי-טק ויצרנו מקומות תעסוקה. מדובר בבשורה חברתית וכלכלית למשק. קשה לדמיין הורה שקם בבוקר, אין לו עבודה ולא יכול לפרנס את משפחתו וילדיו." עוד כתב שר האוצר כי "זוג שעובד ומרוויח משלם מיסים, צורך ומניע את הכלכלה. כאשר האבטלה נמוכה הכלכלה חזקה. היעד שלנו – לרדת מרמה של 4%".

אכן נתוני האבטלה הנמוכים בשנים האחרונות הם מצויינים. יתר על כן יש לומר כי שיעור האבטלה במשק, בכל משק, הוא אחד מהפרמטרים החשובים לכלכלה בריאה. עם זאת, קשה להתעלם מכך שעל אף שיעורי האבטלה הנמוכים ישראל מצטיינת בשיעורי עוני מהגבוהים בעולם המערבי. איך מתיישבות שתי עובדות אלו? ואולי לא רק כשמדובר בעוני. מדוע גם במשפחות בעלות שתי הכנסות בגובה השכר החציוני יש קושי לסגור את החודש? כנראה שיש כמה פרמטרים נוספים הקשורים לשיעורי התעסוקה בישראל שאולי צריכים לצנן קצת את ההתלהבות שמפגינים ראש הממשלה ושר האוצר.

מחלת המשרות החלקיות

כפי שמתואר בדו"ח הלמ"ס שיעור העובדים המועסקים במשרה חלקית גדל. מרבית העובדים במשרה חלקית בישראל עושים זאת מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה. מרביתם היו רוצים לעבוד במשרה מלאה. מעבר לעובדה שמדובר באבטלה סמויה, שכן כששני אנשים מתחלקים במשרה שניהם מוגדרים מועסקים על אף שיש משרה אחת על שני אנשים, מדובר על תופעה שפוגעת באופי ההעסקה. עובד במשרה מלאה, נהנה בדרך כלל מתנאי שכר הוגנים יותר, היציבות שלו והביטחון שלו במקום העבודה גבוהים יותר. יתר על כן מקומות עבודה במשרה חלקית מאופיינים בשכר נמוך ובפריון נמוך. העסקה חלקית מצויה יותר בענפי שירותים ומסחר המעסיקים את העובדים על בסיס שעתי במשמרות. מדד המשרות החלקיות הוא מפתח חשוב בהבנת איכות התעסוקה בישראל.

הפער שבין הממוצע לחציוני

השכר הממוצע בישראל נע בשנה האחרונה סביב 9,600 שקלים בחודש. לעומת זאת השכר החציוני בשנה האחרונה מעורך בכ-6,400 שקלים (הלמ"ס לא מפרסמים את השכר החציוני, הביטוח הלאומי מפרסם את השכר החציוני בדו"ח שמתייחס לשנים קודמות). הפער הגדול שבין השכר החציוני לשכר הממוצע מעיד על התפלגות גובה השכר. בעוד שחצי מהשכירים בישראל מקבלים פחות מ-6,400 שקלים בחודש, יש קבוצה מצומצמת של שכירים המשתכרים שכר גבוה ומושכים את השכר הממוצע כלפי מעלה. מציאות של התפלגות שכר כל כך לא שוויונית  מייצרת שוק עבודה חלש עבור העובדים. כך נוצרת אנומליה של ביקוש גבוה לעובדים במקביל ליכולת מיקוח נמוכה עבור העובדים.

הפריון

רמת הפריון לעובד היא מהנמוכות שבמדינות ה-OECD. על הפריון משפיעים שלושה גורמים מרכזיים – איכות ההכשרה המקצועית של העובד, איכות התשתיות במדינה, ורמת המיכון והידע שבסביבתו של העובד. עדות לרמת ההשקעה הנמוכה של המדינה בהעלאת הפריון של העובדים בישראל קיבלנו בדו"ח שפרסמה הלמ"ס רק בשבוע שעבר על ההוצאה הלאומית למחקר ופיתוח. בשנת 2015 (אליה מתייחס הדו"ח) ירד חלקה של הממשלה בעוגת ההוצאה למחקר ופיתוח מ-13.6% ב-2014 לשיעור של 12.8% ב-2015. הממשלה למעשה נסוגה בהשפעה שלה על המחקר ומשאירה את העניין למגזר העסקי.

לא די בנתוני האבטלה הנמוכים כדי להעלות את איכות החיים של הישראלים. כדי שהאבטלה הנמוכה תתורגם לעליה בערכה של העבודה, עליה בשכר וחיזוק מעמדם של העובדים, מדינת ישראל צריכה להקטין את פערי ההכנסות, לפעול להגדלת הפריון ולחזק ענפי משק המספקים משרות איכותיות בניגוד לענפי משק המספקים משרות זמניות בשכר נמוך. ממשלת ישראל לא צריכה לדאוג רק לכמה מהישראלים עובדים, אלא גם באילו תנאים הם עובדים. אחרת התופעה הבזויה של משפחות בהן שני מפרנסים הנאבקים לעלות מעל לקו העוני לא תיעלם.