דברים, פרק לד',
הפרק האחרון של ספר דברים.
משה מת.
ה)וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד-יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל-פִּי יְהוָֹה:
איפה משה מת? על פי ה'.
קרוב מאוד, ממש בתוך הפה של ה'. כאילו ה' נתן למשה נשיקה. נשיקת אהבה ומוות.
מי קבר את משה? איפה משה נקבר?
ו)וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר וְלא-יָדַע אִישׁ אֶת-קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
ה' עצמו קבר את משה.
והוא קבר אותו במקום שאיש לא ידע איפה הוא, אבל ידוע שהוא מול בית פעור.
בית פעור זה המקום המבטא באופן הבוטה ביותר את עבודת האלילים, את העבודה הזרה, את ההיפך מתורת משה.
לפי הפירוש שלי, משה נקבר בכל מקום שבו מתקיימת עבודה זרה כדי להזכיר לנו תמיד, שלמקום אין קדושה, כי יכולים לעשות בו עבודה זרה. וכשזה קורה – משה שם, מביט ממקום רחוק, ושובר עוד פעם את לוחות הברית.
ולכן הוא גם נקבר במקום שאיש לא יודע איפה הוא, מחשש שהמקום הזה עצמו יהפוך מוקד לעבודה זרה.
זהו רמז "דק כפיל" על דעת התורה בעניין הקדושה והטכסים המתנהלים סביב קברי צדיקים.
משה מת כשהוא חי, צלול, בריא:
ז)וּמשֶׁה בֶּן-מֵאָה וְעֶשְֹרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לא-כָהֲתָה עֵינוֹ וְלא-נָס לֵחֹה:
הוא היה בן 120. ראייתו הייתה מעולה וחיוניותו רבה.
אומרים שהוא מת כי הוא סיים את תפקידו והוא כבר לא התאים להוביל את עם המדבר לתוך ארץ ישראל.
אני חושב שהוא מת מבדידות.
הוא עולה להר לבד, איש לא מלווה אותו. הוא מסתכל ורואה את הארץ המובטחת, נזכר בכל מה שעבר עליו בחייו, ומבין שאת המסע הגדול שהוא עשה מ"איש מצרי" ל"איש האלוהים" הוא עשה לבד. העם אותו הוביל לא צלח את המשימה בהצלחה.
שאלתי את עצמי – מה המסר של משה לדורות הבאים עד היום?
משה מסר תורה שלמה, שהתפתחה, במשך דורות רבים, לאינסוף חוקים, מצוות, דרשות, פסקים, פילוסופיה ועוד.
בשבילי, ליבת המסר של משה היא, ששום דבר לא קדוש, אפילו לא לוחות הברית, שנכתבו ע"י האל ושאותם משה שובר ואף משנה את תוכנם.
כשמבינים ששום דבר לא קדוש אפשר לקיים את "צדק צדק תרדוף" במובן שהצדק אותו רודפים צריך להיות צודק ולאפשר חיים.
ד) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר.
עצוב.
