מחר (ראשון) תתקיים הפגנה שלישית בשבועיים האחרונים של "פורום משפחות השוטרים", שיצאו בשיתוף גמלאי המשטרה והשב"ס מלטרון לעבר קרית הממשלה. לשוטרים עצמם אסור להתאגד ולמחות, והם חייבים להסתמך על משפחות וגמלאים כדי שיביעו את כעסם על ההפרה לטענתם של ההטחות שניתנו להן בעבר, לפיהן יושוו תנאי שכרם לאנשי השב"ס ולמשרתי הקבע בצה"ל. זאת לאחר שביוני הכריע בית הדין הארצי לעבודה כי הממשלה מחויבת להשוות את שכרם, אך האוצר מתנגד להחלטה.

לטענת המוחים מדובר בהפרה של הבטחה שלטונית שניתנה לשוטרים לאחר סיכול הקמת איגוד שוטרים  – בשנת 1979. יוזמי המהלך דאז, הצליחו להוכיח במישור המשפטי כי היחסים בין שוטר למשטרה הם יחסי עובד-מעביד, וכי הקמת איגוד שכזה, אינה מנוגדת לחוק ולפקודת המשטרה. אלא שהמהלך נבלם לבסוף באמצעות חקיקה חדשה שקבעה איסור על התאגדות השוטרים. עם זאת, הצליח מהלך ההתארגנות להביא להישגים לא מבוטלים: מצוקת השוטרים עלתה לתודעה הציבורית, הוקמו המועצה הציבורית לרווחת השוטר ומוסד נציב קבילות השוטרים, והוקנתה זכות ערעור לשוטרים בדיון משמעתי ובדיון משפטי של בית-הדין של המשטרה.

נשות השוטרים בחיפה מפגינות בחיפה (צילום: יחסי ציבור זכות ההתאגדות לשוטרים).

ההישג המשמעותי ביותר לשוטרים ממהלך ההתארגנות שלא צלח, היה החלטת הממשלה ש'33 שקבעה כי שכר השוטרים יושווה לשכרם של משרתי הקבע בצה"ל. כך לאורך השנים נהנו השוטרים מהשוואת תנאי שכרם לאלו של אנשי הקבע – אך סוגיות אחרות בהם מטפל ועד במקום עבודה עדיין לא טופלו, סוגיות כמו תנאי השירות, 'גב' ארגוני במקום העבודה וחתימה על הסכם קיבוצי.

לאחר מלחמת לבנון השנייה, החליטה ב-2006 הממשלה על תוספת שכר לנגדים אותה כינתה "תוספת אי ביטחון תעסוקתי". על פי החלטת הממשלה ש'33 היתה אמורה התוספת לחול גם על השוטרים ואנשי השב"ס, אולם בפועל הדבר לא קרה. מספר גמלאי משטרה ושב"ס עתרו בנושא, ובסוף חודש יוני קבע שופט בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, אורן שגב, כי על הממשלה לשלם לשוטרים ולאנשי השב"ס את התוספת.

"באשר להיבט התקציבי חרף המשמעות התקציבית כבדת המשקל שיש לקבלת התביעה , ברי , כי שעה שממשלות ישראל השונות , אשר קיבלו את החלטה ש / 33 ושבו ואשררו אותה , הן לקחו בחשבון את ההשלכה הכספית שיש לכך מבחינת תקציב המדינה ותקציבי המשטרה ושירות בתי הסוהר . כך או כך , חברי הוועדה אינם יכולים להביא לביטולה באמצעות אי קבלת החלטה על אופן יישומה" כתב השופט שגב.

לאחר הכרעת הדין בתחילת חודש אוגוסט הגישה המדינה ערעור על ההחלטה וכן שר האוצר משה כחלון הודיע כי הוא רוצה לשנות את החלטת הממשלה מ-1979 ולמעשה להפריד את שכר אנשי הקבע משכר השוטרים ואנשי שב"ס.

מי יעמוד לימין השוטרים?

המשבר הנוכחי מעלה מחדש את השאלה, האם נטילת זכותם של השוטרים להתאגד מוצדקת. באין לשוטרים ולסוהרים ארגוני עובדים, תנאיהם תלויים לחלוטין ברצונה של הממשלה. בהיותם אנשי שירות ביטחון הם אף אינם רשאים להפגין בעצמם ולנקוט צעדים פוליטיים במטרה לשפר תנאיהם – ונאצלים להסתמך על גמלאי השירות ובני משפחותיהם שיזעקו את זעקתם.

"אין להם גב" אומרת טטיאנה, אשתו של ד', קצין משטרה בתחום החקירות "ראינו לנכון להיאבק לזכות בסיסית, זכות המחאה שקיימת לכל עובד במדינה, כיום זה גוף שניתן לניצול. במשטרה אין שכר שעות נוספות, והם משתכרים שכר גלובלי די נמוך. שוטרים לא רוצים לפנות למפקדים שלהם – והתחילו לפנות אלינו עם בעיות על תנאי השירות שלהם" הוסיפה.

ד"ר פנחס יחזקאלי, ניצב משנה בדימוס במשטרת ישראל העוסק כיום בייעוץ לארגונים במערכת אכיפת החוק ובביטחון לאומי, אומר כי מהיום שהוחלט ששכר השוטרים יוצמד לשכר אנשי הקבע – מוצא האוצר דרכים להסתיר את העלאות השכר של אנשי הקבע. "מידי פעם חברים מהמשטרה והשב"ס משווים תלוש שכר לאנשי הקבע ומוצאים הבדלים". לדבריו של יחזקאלי הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לשוטרים יהיה אם יצליחו להקים ארגון ארצי, אבל הוא מאוד ספקן בנושא מאחר ולדבריו הממשלה אינה רוצה בוועד שוטרים חזק אשר יקיף כ-20 אלף שוטרים, אשר יוכלו לאיים על המשק בשביתה. "בוועד שוטרים יש רע וטוב. זה מורכב מבחינה ציבורית – מה יקרה אם המשכורות של השוטרים תהיה כמו של עובדי חברת החשמל והנמלים, ואפילו יותר מהם כי השוטרים עובדים 24 שעות ביממה? אנחנו שמחים שעובדי הנמל מרוויחים טוב אבל זה דבר מורכב".

מנגד הוא אומר "אירגון בריא חייב היזון חוזר, שיהיה מישהו שיגיד לו עד כאן. אין אף אחד שמונע ממפקדים להתעלל בשוטרים וזה לא היה קורה אם היה ועד. יש הרבה מאד עוולות שנעשות לשוטרים, ואין לך לאן ללכת. למי תערער, מי ייצג אותך? הרי המפקדים אמורים 'להיות הוועד', הם אמורים להסתכל לטובתו של השוטר". יחזקאלי נותן דוגמה – שיטה שפיתחו סוחרי סמים שבה היו מציבים את נשותיהם כמגן אנושי סמוך לדלת הבית, כך שתקבל מכה בעת שהשוטרים פורצים לבית. באופן זה היו השוטרים צריכים להתמודד עם טענות כי פעלו באלימות. "כשיש ועד הוא תוחם את המסגרת של פעולות המשטרה, הוא יכול להגיד 'חשוב לכם לתפוס סמים תתנו לי ערבות שלא תרשמו תלונה לשוטר' וככה מתקדם ארגון. כשיש לך ועד הוא מחייב את ההנהלה לחשוב, לפתור בעיות. הרבה בעיות שיש למשטרה היו נמנעות. אבל המשטרה לא רוצה ועד, הקצינים למעלה מרוויחים הון עתק ויש פער גדול בינם לבין השוטרים הזוטרים".

כיום, כמעט בכל המדינות המערביות קיים איגוד עובדים לשוטרים. בגרמניה, בבלגיה, בצרפת, בהולנד, בדנמרק, בפינלנד, בנורווגיה, בשוודיה, בשוויץ, בקפריסין, וכמובן, בארצות-הברית, איגודים אלו מצליחים להגיע להישגים מרשימים בשביל השוטרים בעיקר באמצעות חבירה לארגוני עובדים אחרים , בהשפעה על הרשות המחוקקת, בחתימת הסכמי שכר, במשא ומתן עם הרשויות ואם צריך אף בצעדים ארגוניים.

עם זאת בין המדינות השונות ישנו יחס משתנה באשר למתן זכות שביתה לשוטרים – זכות שללא ספק מהווה את הנשק האפקטיבי ביותר של ועדי עובדים. בגרמניה ובהולנד קיים איסור שביתה על עובדי השירות הציבורי בכלל, וגם בצרפת ונורווגיה אין לשוטרים הזכות לשבות. בשוויץ לעומת זאת, זכות השביתה אסורה על השוטרים מטעם הפדרציה, אך למרבית השוטרים המשרתים מטעם הקנטונים אין מגבלה בחוק על זכות השביתה. בבלגיה מאפשר החוק שביתה בשירותים הציבוריים, וגם בדנמרק ובשוודיה יש אפשרות לאיגוד לנקוט פעולות ארגוניות כרצונו, מאחר שקיימת זכות השביתה. בפינלנד זכות השוטרים לשבות קיימת מבחינה פורמלית, אם כי למעשה, ניתנת לשלילה בקלות יחסית בהליכי חקיקה ומרתיעה את האיגודים מלהפעיל אותה.

דורון קרני, מזכיר ארצי בהסתדרות עובדי המדינה, סיפר לדבר ראשון כי יו"ר ההסתדרות הקודם עופר עיני ניסה לקדם מהלך להקמת איגוד עובדים לשוטרים אך נתקל בקשיים. לדבריו עו"ד שי תקן, מי שעמד בראש האגף להתאגדות עובדים בשעתו, הוציא בנושא חוות דעת משפטית, אשר גרסה כי יש מקום חוקי להתאגדות השוטרים במסגרת ההסתדרות, תוך הסתייגויות בנושא מתן זכות השביתה. אולם לדבריו כיום, הוא מעריך כי מהלך כזה יהא אפשרי רק במידה ותהיה עתירה לבג"צ. "אם המדינה חכמה היא צריכה להעלות את השכר לשוטרים. אם מחר באמת ישוו את התנאים של השוטרים אני מאמין שהם לא ירצו להתאגד. אבל הם מרגישים שאף אחד לא נלחם בשבילם", אומר קרני, ומוסיף כי הוא מאמין שבמידה ויצליח לקום ארגון שכזה אשר יחתום על הסכם קיבוצי, הוא עשוי לשפר את תנאי השוטרים והסוהרים גם בלא זכות השביתה.

"בעבר היו אזרחים עובדי המשטרה או השב"ס, כמו שיש 'עובדי צה"ל' שהם אזרחים שיש להם ועד" הוסיף, "לפני 8 שנים הייתה התארגנות של העובדים האזרחים בשב"ס ובמשטרה והתקיים מ"ומ ארוך – בסופו של דבר המשטרה והשב"ס גייסה אותם, וברגע שהעבירו אותם להעסקה ישירה נושא ההתאגדות ירד מהפרק (כיוון שכשוטרים וסוהרים אסור להם להתאגד, מ.ר)".

גוף חירום אחר בישראל שבו דווקא ישנו ארגון עובדים ארצי הוא נציבות הכיבוי וההצלה, אשר הכבאים בו מאוגדים בהסתדרות, והוא אינו עוסק רק בסוגיות של שכר. במהלך עשרות שנים היווה הארגון חסם מרכזי בפני תהליכי הפרטה שונים בשירותי הכבאות בישראל, נאבק על זכותם של לוחמי האש לציוד תקין ובטיחותי, כנגד העמסת תפקידים נוספים על לוחמי האש בלא תגמול, ולאחרונה הודיע אף כי בכוונתו להיאבק גם כנגד החלטת הנציבות להפוך את הזכאות לבגרות לתנאי סף לגיוס לשירות – תנאי שאינו קשור בשום צורה לכשירות מבצעית ולאופי המתגייסים. על אף שלכבאים עומדת זכות השביתה, מקפיד הארגון על נקיטת צעדים ארגוניים באופן אחראי שאינו מעמיד את הציבור בסכנה. עם זאת, כחלק ממגמה כללית של ניסיונות להגבלת זכות השביתה בשירותים חיוניים, הנדחפות בין היתר גם על ידי הצעות חוק שונות תחת הכותרת של "בוררות חובה", ישנם ניסיונות להגביל גם את זכות ההתארגנות והשביתה של הכבאים.