אחרי השבת השחורה שחוו, נפגשו אתמול (שלישי) נבחרות איטליה וישראל למשחק בו שתיהן רצו להשיב לעצמן את הכבוד האבוד במסגרת מוקדמות מונדיאל 2018. מובן שהפער בין הנבחרות מספק מושג קצת אחר להשבת הכבוד זה: בעבור האיטלקים המינימום הוא ניצחון משכנע, ואילו אצל ישראל הקולות לפני היו שגם משחק הקרבה יתקבל בהבנה ובהחזרת האמון לקהל שצופה בבית וגם בעצמם.
אלישע לוי המשיך עם רכבת השינויים בהרכב המאפיינת את הקמפיין הנוכחי: הרוש במקום גלזר בשער,דוד קלנטיס עולה באגף במקום בן ביטון הפצוע, נתאכו ורפאלוב קיבלו הזדמנות נוספת לאחר שלא השתתפו כלל בהפסד למקדוניה ושכטר שלא היה בסגל הראשוני למוקדמות לפני שבועיים וזומן רק בגלל הפציעה של מונאס דאבור פתאום מצא עצמו פותח בחוד על אדמת איטליה.
האיטלקים עם המאמן ונטורה על הקווים, תולה הרבה תקוות בשחקני ההתקפה אנדראה באלוטי שחקנה של טורינו, צ'ירו אימבולייה המשחק בלאציו, ואינסנייה מנאפולי שיספקו את הסחורה ויפרצו את הסכר לאחר המפלה בשבת מול ספרד.
מחצית ראשונה
מחצית בשליטת האיטלקים, שבאופן רשמי עמלו וניסו במשך 45 דקות לפרוץ את חומת ההגנה הישראלית בהובלתו של הקפטן החדש טל בן חיים (הבלם) והשוער אריאל הרוש, שהקנה ביטחון רב על המשחק כולו כולל שתי עצירות נהדרות מבעיטות של אינסניה רגע לפני השריקה למחצית.
האיטלקים לא הפסיקו להניע את הכדור במטרה לפרוץ את את קו ההגנה של הנבחרת האורחת, כבר אחרי דקה אימבולה פיספס הזמדנות פז כשבעט מ-16 מטר רחב מדי. נוספו להתקפות המתמשכות עוד שתי בעיטות של הקשר דניאל דה רוסי, ספק ניסה מזלו ממרחק מרצון להבקיע, ספק בגלל שנמאס לו להתמסר שעה.
מן הצד השני מרואן קבהא הרגיש בנח מאוד ונצפה משייט ברחבה האיטלקית ללא מפריע, כשבמקום לאיים על השער נעצרה ההפלגה בתיקול מוצלח מצד ההגנה המקומית. בדקה ה-42 כמעט שער מפתיע! בעיטה קלאסית של אלמוג כהן השליח שלנו בגרמניה, 19 מטר מהשער מותחת את בופון שהודף נהדר.
הרוח הלוחמת חזרה, הביטחון בהגנה נמצא,4 אך האם הנבחרת הישראלית תצליח להבקיע?
מחצית שנייה:
אם עוד מישהו בספסל האורחת עוד חלם על ניצחון סנצנציוני הורס שמחות בסגנוון צרפת לפני 25 שנה הרי שאחרי 2 דקות כבר התבדה, לחץ סילוני של האיטלקים שהבהירו שמכאן הם יוצאים עם שלושת הנקודות, פעולות התקפה נהדרות באגפים של קנדרבה קשרה בן ה-30 של אינטר היו רק הכנה לרגע האמיתי בדקה ה-53.
1-0 לאיטליה מנגיחה של אימובלה לאחר עוד הגבהה מוצלחת של קנדרבה שהשתחרר בקלות מהשמירה של מליקסון.
נבחרת ישראל חזרה לסטטוס מהעבר- להיות ליד.
האירועים המשמעותיים הנוספים מרגע זה היו ההדיפות המוצלחות של הרוש, הכניסה של יוסי בניון למגרש להופעתו ה-100 במדי הנבחרת, חוסר היכולת של האיטלקים להבקיע את השני ולסגור עניין וטל בן חיים שעם קצת יותר ריכוז ויעילות יכל לכבוש את השוויון או לחלופין לאתגר קצת יותר את בופון בשער.
1-0 לאיטליה, שמבססת את מעמדה במקום ה2 בבית בעוד ישראל מאבדת כל סיכוי ממשי להשתתף במונדיאל 2018 ברוסיה.
כמה מחשבות של אחרי המשחק:
-
קבלו אותו היישר מקפריסין- נראה שאחרי קמפיין שלם אפשר להגיד קצת יותר בביטחון שיש לנו שוער בשער שמקומו מובטח גם למשחק הבא,. אריאל הרוש הקרין אתמול בדיוק מה שהשותפים שלו לנבחרת היו צריכים, ביטחון עצמי, הדיפות נהדרות, ופנים של איתי לא מתעסקים. פינג פונג אפודות אאוט.
-
יפה לו הסרט- טל בן חיים הרוויח אתמול ביושר את סרט הקפטן, עמידה נהדרת בלחץ האיטלקי שהניב 29 בעיטות לשער, רץ לכל כדור, השקיע בכל תאקל, שם את הלב על המגרש, מקווה בשבילו ובשביל מכבי תל אביב שגם בליגה המקומית יביא עצמו ליכולת זו.
- כשחושבים על הקמפיין הבא, הייתי רוצה שמול ליכטנשטיין יאפשר לוי לדור העתיד לשחק ולאפשר את חילופי הדורות, האם זה יקרה? אני לא בטוח.
- כמה טוב שבאת- מזל שמאריבור התמודדה מול הפועל באר שבע במוקדמות ליגת האלופות, כך הקהל הישראלי גילה(וכנראה בפעם הראשונה) את מרואן, ראיית משחק, תעוזה, מעבר טוב מהגנה להתקפה, יש שם נצוץ חיובי ולחשוב שזו הפעם השנייה שהוא לובש את המדים הלאומיים, הקשר מעין אל סאהלה מסתמן כבאנקר של אלישע.
- זה היה השבוע הכי נכון בו לדבר על הקשר בין ספורט לקהילה בין ספורט למנהיגות ואחריות ועל ההשלכות של כך במציאות הנוכחית שבה הכל משודר ונכתב, מאחל לכל חובב ענף באשר הוא לקיים שיחה בנושא, יש לכם עוד יומיים.
