בירדן נערכו בחודש שעבר בחירות למועצות המקומיות ולמועצות המחוזיות, אשר שלא בצדק, לא זכו לתשומת הלב שלהן הן ראויות.
לבחירות האלה יש משמעות הן מן ההיבט הבדואי בירדן, והן מן ההיבט הפלסטיני – והדברים קשורים זה בזה.
נתחיל מן ההיבט הפלסטיני. לראשונה הרשתה ירדן גם לתושבי מחנות הפליטים להשתתף בבחירות המקומיות, אבל ברב המקרים הם לא ניצלו זאת ונמנעו מן ההצבעה. גם הפלסטינים בריכוזי הערים הגדולות, כמו רבת עמון הבירה, שבה הם רוב, לא באו לקלפיות.
מדוע? התשובה נעוצה בהיבט הבדואי. בחירות לעיריות הן עניין רגיל, ואין בזה חדש. מה שחדש היה הבחירות למועצות המחוזות, ובכך נפתח בירדן פרק ביזור הסמכויות לפריפריה הבדואית. הדבר נעשה בלחץ הבדואים שמלווה אותם תחושה של קיפוח והזנחה מול המרכז שבעיקרו הוא פלסטיני.
הפלסטינים עוקבים אחר הנעשה בסוריה ובעיראק והם הבינו כי אם ינצלו את הבחירות כדי לבלוט, הם יגבירו את תחושת התסכול והקיפוח בקרב הבדואים החמושים היטב, וגורלם יהיה כגורל דורשי הזכויות בסוריה – שנטבחו. מכאן שבעוד שיעור ההצבעה בקרב הפלסטינים היה נמוך מ-20% בקרב הבדואים הוא היה 50% ויותר אשר הוא אחוז הצבעה טוב מאוד בהקשר של בחירות מקומיות.
אבל, מי שניצח היו האחים המוסלמים אשר הכניסו לפריפריה מספר גבוה של נבחרים. זה מעיד על חדירת האיסלאם לבדואים, על המשך רגשי התסכול שלהם מול השלטון המרכזי, ועל הפגם הגדול במבנה הפוליטי של ירדן והוא היעדרן של מפלגות פוליטיות, חוץ מן האחים המוסלמים, שהם הכוח המאורגן היחיד הפועל במרחב הפוליטי בירדן.
***
בוגי יעלון על שומר השאול: "הספר מייצג את המציאות כפי שאני מכיר אותה. שחיתות, הון-שלטון-עיתון".
קישור לבלוג שלי, כאן
"שומר השאול", ספר מתח פוליטי, כאן
"על גב סופה" – רומן היסטורי, כאן
