בימים אלו מנסה הקואליציה לקדם את חוק הלאום החדש ובו בין היתר עיגון של מעמדו הבכיר של המשפט העברי. כאשר תעלה שאלה משפטית שאין לה תשובה בחקיקה הקיימת או בתקדימים משפטיים, יידרש בית המשפט להכריע בהתאם לעקרונות המשפט העברי.
את החוק הזה, בווריאציות שונות, מנסים גורמים בקואליציה לקדם כבר מספר שנים. בממשלות הקודמות של נתניהו היו גורמים ממתנים כמו למשל ציפי לבני כשרת משפטים בממשלה הקודמת שחסמו את תהליך החקיקה. בממשלה הנוכחית אין שום גורם שכזה וסביר שבמוקדם או במאוחר הוא אכן יעבור. כחלון אולי ימלמל כדרכו איזו הסתייגות רפה ואחר כך יישר קו עם שאר הקואליציה.
פוליטיקאי שדוחף בכל כוחו להעביר חוק שכזה לא באמת רואה את טובת אזרחי ותושבי ישראל מול עיניו. לא שזה מפתיע. האינטרס שלנו הוא שמערכת המשפט תהיה הוגנת וצודקת. במקרה שאין תשובה קיימת לסוגיה מסוימת הציפיה היא שבית המשפט יידע להגיע לפתרון הוגן ונכון. יכול בהחלט להיות שהמשפט העברי יידע במקרים מסוימים לספק את הפתרון הזה אבל באותה מידה יכול להיות שהחוק האוסטרלי או ההולנדי או הקוריאני למשל נדרש לאותה סוגיה והוא עדיף בנסיבות המקרה. הענקת בלעדיות למשפט העברי, גם כאשר הוא איננו מספק את הפתרון המיטבי, היא איוולת כי המשמעות איננה משפט טוב יותר. יש במשפט העברי הרבה יופי, חכמה וניסיון חיים ויש בו גם צדדים לא מעטים שאינם צריכים להשתחל לאף מערכת משפטית בשנת 2017, כמו יחס מפלה לנשים, ללהט"בים, ללא יהודים ולזרים. יש בו דינים הנוגעים לעבדות ודינים שעוסקים בהקרבת קורבנות, לא תמיד הוא מגדלור של מופת מוסרי ואור לגויים. אפשר להעיף מבט על פרקטיקה קיימת שבה פועלים לפי המשפט העברי. תשאלו נשים שנאלצו להביא את עניינן בפני בית הדין הרבני, כיוון שהוא היחיד שרשאי לדון בענייני גירושין במדינת ישראל, עד כמה הן הרגישו שהמשפט העברי שוויוני והוגן כלפיהן. תבדקו אצל מסורבות גט מה דעתן על המשפט העברי שטיפל במקרה שלהן.
אבל בעצם זה לא העניין. את ניסן סלומיאנסקי שמקדם את "חוק המשפט העברי" או את איילת שקד לא מאוד מעניין אם המשפט העברי ימלא איזשהו ואקום בדיון חוזי או במשפט פלילי כלשהו. זה לא מזיק כמובן, יחזק עוד קצת את הזהות היהודית של מדינת ישראל לטובת מי שפספס שהיא כזו, אבל זה לא העיקר. העיקר הוא כמובן בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. אפשר להבין את התסכול של שקד ובנט והקואליציה בכלל. הם עושים כל כך הרבה כדי להשפיע על בית המשפט העליון ולא רואים מספיק ברכה בעמלם. המינויים בשנים האחרונות הם בעיקר כאלו שהקואליציה מקדמת. הנשיאה הנוכחית והנשיא שקדם לה הם שמרנים, רחוקים בהשקפת עולמם השיפוטית מברק ובייניש. יש כרגע שופט מתנחל ועוד אחד חובש כיפה (ומיד זה יתוגבר כאשר המינויים החדשים יצטרפו לבית המשפט ואז יכהנו בו ארבעה דתיים, מתוכם שניים שמתגוררים מעבר לקו הירוק. מעניין אגב אם יש מספר כלשהו של שופטים שהם מינוי מובהק של הממשלה שמעבר לו הימין יפסיק לטעון שבית המשפט הוא סניף של מרץ, שהשופטים בו כולם מרחביה או כל אחת מהטענות החביבות עליו למרות שאין להן קשר למציאות). ועדיין, באופן די מרגיז, בית המשפט מתעקש לשים פה ושם מקלות בגלגלי חקיקה שדורסת זכויות בסיסיות של מבקשי מקלט או פלסטינים. אולי עם החוק החדש יהיה אפשר לכפות על בית המשפט קצת יהדות שתשפיע עליו לצעוד בכיוון הנכון.
אבל מהי בכלל יהדות לצורך העניין? יהדות היא הרי מה שכל אחד מוצא בה. יש מי שמוצא בה אהבה וכבוד לכל אדם באשר הוא אדם ויש מי שמוצא בה אהבה ליהודים בלבד. יש מי שיראה בה מסר של שלום ויש מי שיגלה בה היתר הלכתי להרוג תינוק ערבי כיוון שהוא יגדל להיות אויב. כשחושבים על זה, התכנית של רוב הימין לספח את השטחים תוך שלילת זכויות בסיסיות מהפלסטינים מעוגנת כולה מבחינה הלכתית. הרמב"ם בכבודו ובעצמו הסביר שלגויים אין זכות לרכוש ולאדמה בארץ ישראל. הם רשאים לחיות כאן אם יקיימו את שבע מצוות נח ואם יסכימו להיות חוטבי עצים ושואבי מים. הרב קוק האב, עוד אחד מגדולי החכמים שלנו, הסביר שהגוי קרוב יותר לבהמה מאשר ליהודי. והוא רחוק מלהיות היחיד שטוען כך. בשורה התחתונה אפשר למצוא ביהדות הכול – חכמה, אהבה ויופי לצד כיעור, גזענות ורוע. כשמישהו טוען בשם היהדות, יותר מאשר הוא מעיד עליה הוא מעיד על עצמו ועל עולם הערכים שלו. וכאשר הקואליציה דורשת מבית המשפט לפסוק לפי היהדות אפשר להיות בטוחים שהיא לא מתכוונת לצד המואר שלה.
