נבחרת ישראל עלתה למשחק חסר חשיבות מול נבחרת ליכטנשטיין הקטנה והחלשה שהפסידה עד כה בכל 12 משחקים האחרונים שלה. ישראל מבחינתה כבר סיימה את הטורניר ונשאר לה רק משחק סיום מול נבחרת ספרד החזקה בטדי.
השער היחיד שהובקע במשחק היה 21 דקות משריקת הפתיחה, כשהבלם איתן טיבי כבש את שערו הראשון במדים הלאומיים, מכדור שהגיעה אליו אחרי נגיחה של חמד שנעצרה אצל השוער. לישראל היו עוד שתי הזדמנויות לשערים לאחר החמות של תומר חמד ואלירן עטר מול יילה שוערה של ליכטנשטיין, גם הפעם השחקנים הישראלים היו לא מספיק מדויקים ושיטת המשחק נראתה לא מספיק מרווחת דרך האגפים ורב המשחק הישראלי היה דרך המרכז הצפוף מדי של היריבה. לאורך המשחק הנבחרת נראת כבויה, למזלה זה מספיק במשחק אותו סיימה הנבחרת בניצחון 1:0.
הרכבים
ישראל: אריאל הרוש, דוד קלטינס, איתן טיבי, טל בן חיים, אופיר דוידזאדה, מרוואן קבהא, ביברס נאתכו, מאור מליקסון (יוסי בניון 78), ליאור רפאלוב (דן איינבינדר 63), תומר חמד, אלירן עטר (טל בן חיים החלוץ 70).
ליכטנשטיין: פטר יילה, ניקולאס האסלר, אנדראס מאלין (פיטר אוספלט 89), דניאל קאופמן (דניאל בנדל 52), מקסימיליאן גופל, סנדרו וולפינגר, מרטין בוכל, מרסל בוכל, מיקלה פולברינו, פרנץ בורגמאייר, פיליפ ארנה (שייהן ילדיז 73).
חמש נקודות מבט על המשחק
- נבחרת ישראל הגיעה חסרת ביטחון ושבורה למשחק הזה. אחרי הפסדי הבית לאלבניה ומקדוניה. ההדחה מהמשך הטורניר, איבוד המקום השלישי וכמובן ערן זהבי ופרשת סרט הקפטן. אלישע לוי נכשל בצורה קשה במהלך הטורניר, רוטציית שוערים בלתי מובנת. שחקנים שמורדים ומעבירים ביקורת. תפיסה התקפית לא מותאמת ליכולות הישראלית ומעל הכל חוסר שליטה מוחלט בכאוס שהתרחש ומתרחש בחדר ההלבשה. 37 שחקנים שיחקו במהלך 9 משחקי המוקדמות עד כה. חוץ מחמד אף אחד מ14 השחקנים ששיחקו אתמול לא שיחק מול ליכנשטיין בישראל לפני שנה.
- נבחרת ישראל ממשיכה בהידרדרות האיטית שלה למטה, השחקנים פחות טובים, הכישרונות מדוללים, מחסור ברוטציה חיובית והמון בעיות משמעת. הדבר הכי בעייתי בנבחרת הזאת ובנבחרות שהיו לפניה, שהיא מתעקשת לשחק כדורגל שאינו מותאם ליכולות ולאתוס של הכדורגל הישראלי. נבחרת שהיא חלשה מבחינה הגנתית והתקפית צריכה לבחור לעצמה שיטה שמתמודדת עם הבעיות ההתקפיות שלה. נבחרת ישראל לא צריכה ללכת לחפש לעצמה דמויות לחיקוי במודלים אחרים כמו יוון, איסלנד וצפון אירלנד. נבחרות בגודל והחוזק שלנו שמצליחות בשנים האחרונות להפיק את המרב מסגל בעל ליקויים אדירים. היא צריכה רק להיזכר בהפועל ת"א של דרור קשטן שהגיע עד רבע גמר גביע אופ"א או בנבחרת ישראל של אברהם גרנט שלא הפסידה במוקדמות 2006 מול אירלנד,שוויץ וצרפת החזקות. צריך לזכור שגם אז לא היו לנבחרת כוכבים אדירים, אלא אוסף של שחקנים טובים: אדורם קייסי, עומרי עפק, טל בן חיים הצעיר, וואליד באדיר, עבאס סואן, אבי יחיאל ועוד כאשר מעל כולם בלטו דודו אוואט, יוסי בניון הצעיר, אבי נימני ויניב קטן. לא בדיוק נבחרת החלומות. גם הניצחונות המינימליים מול איי פארו 2:0 ו2:1 או הניצחון הכפול על קפריסין 2:1. ועדיין נבחרת ישראל הצליחה באפרוריות הגנתית להתמודד מול נבחרות חזקות ממנה בהצלחה מעוררת השראה.
- לא כל כך ברור מה מחפש אלישע לוי בהרכב שעלה איתו. ניצחון כנראה נשיג מול היריבה החלשה הזאת גם בהרכב משני. היה יכול להיות נחמד לשחק עם שחקנים צעירים כישרוניים שאולי יובילו את הנבחרת לתקופות יפות יותר, קצת יותר דקות משחק רשמיות לדיא סבע שלוהט בנתניה, מונאס דבור אחד הליגיונרים המצטיינים העונה, השוער הצעיר עומרי גזלר, שובל גוזלן הכישרוני, מנור סלומון הצעיר או עוד אין ספור שחקנים צעירים ומצויינים.
- לנבחרת ישראל יש אחלה שחקנים שלא מגרדים את סף הכישרון שלהם במסגרת הנבחרת הלאומית. שחקנים מצויינים שלא מוזמנים באופן קבוע לסגל הנבחרת או לא משחקים בהרכב הנבחרת בגלל החלטות תמוהות של מאמני ישראל. תסתכלו רגע על שחקני ישראל באירופה בשנים האחרונות: בעמדת החלוצים ערן זהבי מלך שערי הליגה הסינית, תומר חמד מככב באנגליה וספרד, מונס דאבור קורע רשתות באוסטריה ושוויץ. רפאלוב, גרשון, סייף כיכבו בשנים האחרונות בבלגיה. אלמוג כהן וטוואטחה משחקים בגרמניה, בירם כיאל היה נהדר עד הפציעה בבריטון, בירביס נאתכו מככב בצסק"א וניר ביטון הנהדר בסלטיק. כישרון יש, כוכבים יש, ליגיונרים בכירים יש, הבעיה הגדולה ביותר שגם לחץ וחוסר אמונה עצמית יש והרבה, תקשורת תוקפנית כמובן שיש.
- עצה אחרונה לטורניר הבא. להפסיק להאמין שאנחנו נבחרת גרמניה, להפסיק להתעסק בתקשורת ובאוהדים. להתחיל להתעסק בלבנות נבחרת לוחמנית ולהפסיק להזמין חלוצי כנף מהירים שיודעים בעיקר לרוץ מהר ופחות להבקיע. להסתמך יותר על שחקנים שמשחקים באירופה כן גם בשוויץ, אוסטריה או בלגיה. להפסיק לעשות רוטציות בלתי נגמרות (לא רק בעמדת השוער) בעיקר להילחם כמו הנבחרת של גרנט כמו הפועל של קשטן. אולי אז יהיה לנו סוף סוף סיכוי לעשות משהו יפה במוקדמות יורו 2020. וכמובן במקביל לנסות להגדיל את יורו 2024 ל-32 נבחרות. כדי להגדיל את הסיכוי שלנו להגיע לטורניר גדול כלשהו ביום מן הימים.
