גילוי נאות: אני מאוד אוהבת ספרות ספקולטיבית (שם כולל למדע בדיוני, פנטזיה וז'אנרים דומים). התחלתי לקרוא ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בכיתה ה' ומעולם לא הפסקתי. טולקין, אסימוב, מק'קפרי, היינלין, ניבן, זילאזני, כולם חברים טובים. גם כשהייתי צריכה לקרוא ספרים שלמים באנגלית כי אף אחד לא תירגם את הספר הבא בסדרה מספיק מהר לטעמי. גם כשזה גרם לי נזקים במבחנים כי סופסוף הגיע תורי בספריה לקבל את הספר החדש של לואיס מקמסטר בוז'ואלד, ולא עניין אותי שמחר הבגרות במתמטיקה. גם כשאיחרתי לישיבה כי הייתי חייבת לקרוא מה יהיה בקרב הגדול של הג'יש של אנדר. אפילו כשבאמצע הנקות הלילה עם הבכורה שלי עמדתי פעורת פה מול העולם נטול המגדר שיצרה אורסולה לה גווין ב"צד שמאל של החושך", לא יכולתי לוותר על הספרים. העדפתי לוותר על כמה שעות שינה.

בתמצות, אני מכורה וותיקה, מחויבת, גאה. ובכל זאת, גם עם חברים שקוראים ספרות ספקולטיבית, לא הצלחתי אף פעם לדבר על זה יותר מדי. הבעיה מתחילה בשאלה הקריטית – איך הוגים את השמות האלו?! אני יכולה לספר לכם כל מיני עובדות טריוויה על לא מעט מגיבורי הספרים שקראתי (שוב ושוב), אבל  תקשיבו פעם לשני אוהדי הז'אנר מנסים להסכים ביניהם, תוך השוואת הגרסאות בתרגום בעברית למקור באנגלית, על הגיית שמות הממלכות, הדמויות והיצורים, ותבינו את הקושי הכרוך בדבר. שלא לדבר על כך שזה מביך למדי להתחיל לצחוק בקול רם ובאופן בלתי נשלט בקרון רכבת באמצע ספר של טרי פראצ'ט. לנסות לדבר עם מישהו על כך שאני במתח כי אני לא יודעת מה תהיה התוצאה של קריסת רשת הזמן חלל על גיבורי הספר התורן שלי, עבר את רף המוזרות שהקצבתי לעצמי.

פסטיבל אייקון (צילום: רועי זינתי)

אהבתי לספרות ספקולטיבית הייתה בעבורי תמיד משהו אישי. לעולם לא משהו שיש להתבייש בו. להפך, אני קצת מרחמת על כל מי שעוד לא התאהב בספרות ספקולטיבית. ובכל זאת, לא דיברתי על זה יותר מדי. וגם אף פעם לא הייתי בפסטיבל אייקון.

אני מציינת את זה כי נראה לי שפסטיבל אייקון מנסה ליצור לאנשים שאוהבים את הז'אנר קהילה בה המדע הבדיוני והפנטזיה הם עניין אישי, אלא גם חוויה של ביחד. הפסטיבל מאפשר לקוראים המכורים, וגם לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום, לחרוג מגבולות העולם הזה. ליצור, בעבודה משותפת ויצירתית, פורטל שמאפשר לנו לשגר עצמנו לעולם בו הדמויות והיקומים שאנחנו כל כך אוהבים ממשיים וגשמיים קצת יותר.

משתתפי פסטיבל אייקון במשחק לוח סוער (צילום: מרים הולצמן)

תחפושות, מתנדבים וכללים ברורים 

פסטיבל אייקון מתקיים כבר 21 שנה בחול המועד סוכות, והוא נמשך על פני שלושה ימים בסינמטק תל אביב ובסביבתו. בפסטיבל מגוון הרצאות, דוכנים, זירות למשחקי תפקידים ואוהל למשחקי שולחן.

כבר בתחנת רכבת השלום ניתן לראות נערים ונערות שבאים בחבורה, מחופשים ומצוידים בהתאם למגוון דמויות שונות ומשונות. פגשתי בני נוער שהגיעו אפילו ממשגב שבצפון ונסעו מרחקים ארוכים כדי לבלות את היום באייקון.

פסטיבל אייקון (צילום: פבל זילברמינץ)

מעבר לבני הנעורים והילדים הנמצאים בהמוניהם בפסטיבל, ניכר במקום אווירה רב דורית, פתוחה ומקבלת. בהרצאה בה הייתי ישבו שלושה דורות של חובבי מד"ב ופנטזיה, וניתן היה לראות לא מעט אנשים בשנות ה-50 וה- 60 שלהם מסתובבים בקהל. אולי עם פחות תחפושות, אבל עם בקיאות מרשימה בחומר. המקום מותאם גם לילדים צעירים והוריהם, עם פינת ההוביטון – פעוטון עם הפעלות שמאפשר גם להורים לילדים מתחת לגיל 6 ליהנות מהפסטיבל. וכמובן, אייקון קידס, שמותאם לילדים קצת יותר גדולים.

פסטיבל אייקון (צילום: מרים הולצמן)

הפסטיבל מופעל על ידי מתנדבים. כל האנשים המאוד אדיבים שמאפשרים לכל הכיף הזה להתרחש בסוג של אנרכיה מאורגנת מחויבים מאוד לקודים של הפסטיבל – לאפשר לכל אחד ואחת מקום נעים ובטוח לתת ביטוי לאהבתם ליקומים מקבילים. ניכרת מאוד אווירת הקהילה והמחויבות של המתנדבים, וגם ניכר שיש רצון עמוק לחשוף עוד ועוד אנשים לרזי התחום. ישנם מתנדבים שימליצו על הרצאות, אחרים שילמדו את כל מי שמעוניין איך נלחמים עם חרבות צעצוע או אלות ספוג, ועוד אחרים שיראו לך בדיוק איך לתקן את התחפושת שנקרעה במהלך סדנה. ישנם מתנדבים שישלבו אותך במשחקי תפקידים או משחק שולחני, וישנם כאלה שישמרו לך על התיק.

תחנה לתיקון תחפושות, פסטיבל אייקון (צילום: מרים הולצמן)

עוד בולטת בפסטיבל המחויבות ליצור סביבה בטוחה ותומכת לכל בני הנוער. בכל מקום מופץ תמצות של כללי ההתנהגות בפסטיבל וקישור לנוסח המלא עליו החליטה האגודה. אומרת ליאת שחר קשטן, יו"ר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה: "פגיעה יכולה לקרות בכל מקום, אבל פה מוגן יחסית כי לא יהיה טיוח. יש לנו רגישות גבוהה לזה. המודעות עלתה. פעם היינו קהילה יותר קטנה והייתה הרגשה שאצלנו זה לא יקרה, אבל ככל שגדלנו וככל שנהיו יותר בני נוער, נהיה ברור שצריך לטפל בזה. בין אם מדובר בפגיעה מכוונת ובין אם בקושי לקרוא את הסיטואציה החברתית, צריך ללוות את זה וליצור לזה מענה". עוד היא מוסיפה "יש נוכחות של אנשי הצוות בשטח כל הזמן. אנחנו עוברים הכשרות ומלווים על ידי אשת מקצוע שגם זמינה בלילה לבני הנוער. כל המתנדבים שלנו מוכשרים להיות העיניים שלנו בשטח, להצליח לזהות ולתת תגובה ראשונית". השנה מונתה גם אחראית נגישות. תפקידה לעזור לאנשים עם צרכים פיזיים או נפשיים שזקוקים לעזרה מסוימת בהשתלבות בפסטיבל.

פסטיבל אייקון (צילום: מרים הולצמן)

לאורך כל היום ישנן סדנאות והרצאות. כניסה אליהן עולה עד 50 ש"ח, והנושאים מגוונים ומרשימים. מסדנה שמלמדת כל משתתף להכין תחפושת מכשפה הולמת, ועד הרצאה שעוסקת במדע בדיוני בברית המועצות לשעבר. מעיסוק בגלי כבידה לסקירה של נבלי העל. כמעט בכל משבצת זמן יש 12 הרצאות שכאלה וכולן מתקיימות מול כיתות מלאות.

ספרות ספקולטיבית משנה את העולם

ישנם כל כך הרבה תחומים בהם הספרות הספקולטיבית לא רק הקדימה את זמנה, אלא אף יצרה את זמננו. דוגמה מעניינת לכך מתקיימת בימים אלו, כשהאיחוד האירופאי דן בחקיקה סביב נושא הבינה המלאכותית שנשענת על חוקי הרובוטיקה השאובים מספרו של אייזק אסימוב "אני. רובוט" שפורסם ב-1950.

עיקר חשיבותה של הספרות הספקולטיבית בעיני טמונה בכך שהיא מאפשרת לנו לדמיין מציאות אחרת מזו שקיימת סביבנו.  כשאנחנו נחשפים ליקומים אחרים עם חוקים ונורמות משלהם, אנחנו מבינים קצת יותר טוב שגם בעולמנו ישנם חוקים ונורמות שכאלו, ושייתכן שהם לא גזירת גורל, לא מובנים מאליהם, ואולי אפשר גם לדמיין ולרצות שיהיה פה משהו אחר. צוהר למציאות שונה.

פסטיבל אייקון (צילום: מרים הולצמן)

באחת ההרצאות בכנס, הרצאה אותה העביר יול בהט תחת הכותרת "אגרוף לפרצוף של היטלר – הקומיקסים ששינו את העולם", הובאו מספר דוגמאות ליכולת של ספרות ספקולטיבית לשנות את המציאות הממשית. דוגמה ידועה יחסית היא תרומתו של קפטן אמריקה לכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. קפטן אמריקה הומצא על ידי שני יוצרים יהודיים (ג'ו סימון וג'ק קירבי) עם משפחות באירופה ועם מטרה ברורה להשפיע על דעת הקהל באמריקה. קשה להעריך את השפעתו של קפטן אמריקה על כניסתה של ארה"ב למלחמה, אך אין ספק שהוא שיחק תפקיד בהסבירו לציבור האמריקני מי הרעים בסיפור.

פרס גפן

פרס גפן, על שם עמוס גפן, אחד ממייסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ומתרגם נודע בתחום, ניתן עם סיום הפסטיבל. לפרס חמש קטגוריות – סיפור וספר בשפת המקור (כלומר בעברית), ספר פנטזיה מתורגם, ספר מדע בדיוני מתורגם, וספר הנוער המתורגם.

"פרס גפן הוא זרוע אחת של האגודה לקדם את הסוגה הזו בארץ. אנחנו רוצים לקדם את הכותבים שלנו, בקהילה, בעברית" מסביר  יו"ר ועדת הפרס אמיר הירשפלד.   בעתיד הוא מקווה ש"פרס גפן יהיה סוג של תן תקן. שכשקורא ייגש לחפש את הספר הבא שלו הוא ילך לראות מי זכה השנה בפרס". לגבי הספרות המתורגמת הוא מוסיף "אנחנו רוצים גם לתמוך בהוצאות הקטנות, אלו שלא יכולות לקנות ולתרגם את הלהיטים הגדולים. אנחנו רוצים שהן ימשיכו להביא לארץ את הספרים הפחות מוכרים, אלו שהם סיכון, שיכול להיות שיקנו אותם, וגם יכול להיות שלא".  הירשפלד עצמו מכיר את כל הספרים, ואת רוב הסופרים והמתרגמים הישראלים. "לא משנה מי ינצח, אני אתבאס בשביל האחרים. אני מעריך את כולם".

רותם ברוכין (צילום: יניב רוזנבלט)

בפרס ספר המקור הטוב יותר בעברית זכה הסופר יואב בלום על ספרו 'הקבוע היחידי' בהוצאת 'כתר'. בפרס הסיפור הקצר הטוב ביותר בעברית זכתה רותם ברוכין על סיפורה 'מציאות ואבידות'. בפרס ספר המדע הבדיוני הטוב ביותר זכתה הגשה מאוחדת של ספרי אורסון סקוט קארד בהוצאת 'אופוס' ('הארץ מתעוררת' ו'הארץ בלהבות' מתוך טרילוגיית 'מלחמת הפורמיקים הראשונה'). בפרס ספר הפנטזיה הטוב ביותר זכה הספר 'הארי פוטר והילד המקולל' מאת ג'יי קיי רולינג וג'ק תורן  בהוצאת 'ידיעות אחרונות'. בפרס ספר הנוער הטוב ביותר זכה 'האורקל הנסתר' מאת ריק ריירדן בהוצאת 'כנרת'.

יואב בלום (צילום: אריק סולטן)

אין ספק שחלק מההצלחה מאחורי הפרס השנה טמונה בעובדה שכמות המצביעים בכל שלב הוכפלה ביחס לשנה שעברה. משמעות הדבר שיותר אנשים נחשפו לספרות ספקולטיבית ישראלית מקורית. בנוסף במהלך שבוע הספר היה דוכן של האגודה ובו נמכרו הספרים של מועמדי הפרס. צעד קטן בדרכה של האנושות לעתיד טוב יותר.