באחד הפוסטים הקודמים התלוננתי על כך שאין בישראל אופוזיציה מתפקדת. נדיר שעוברים כאן יותר מיומיים או שלושה מבלי שהממשלה או הקואליציה יספקו פעולה או התבטאות שבחברה דמוקרטית צריכות לגרום לזעזוע. זו יכולה להיות השתלחות במשטרה מצד ראש ממשלה בחקירה, החלטה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית נגד מימון עמותות שמאל, פעילות להחלשת בית המשפט העליון על נטייתו המרגיזה לדבוק לעתים בערכים דמוקרטיים, פגיעה בתקשורת, הדתה ועוד ועוד. הרשימה ארוכה, שלא לדבר על ראש ממשלה שנחקר בכל כך הרבה פרשות שחיתות. ואיפה האופוזיציה? מייצרת מין רעש רקע קל. באופן עצוב הפעולה האופוזיציונית המשמעותית ביותר בחודשים האחרונים היא ההפגנה הקבועה בכל מוצ"ש בפתח תקווה. זו תעודת כבוד לאנשים שמגיעים להפגין מדי שבוע ותעודת עניות לאופוזיציה. הייתי מצפה לשמוע את חברי הכנסת של האופוזיציה יורקים אש ולהבות מעל כל במה אפשרית על פרשות השחיתות של ראש הממשלה, על הגזענות והאלימות והשנאה שהממשלה הזו מלבה, על הפגיעה בערכי יסוד של הדמוקרטיה. הייתי רוצה שהם יציגו את האני מאמין שלהם, שיסבירו שוב ושוב את החזון המדיני שלהם במקום שהממשלה אינה יודעת לספק אחד כזה (לפחות לא אחד שאיננו כולל דיכוי וגזענות), שיתנו תקווה בזמן שהממשלה מספקת רק פחד, פילוג ושנאה. במיוחד רציתי לשמוע יותר את יו"ר העבודה אבי גבאי. עד שהוא התחיל לדבר, ואז נזכרתי שבעצם גם לשתיקה יש קסם מסוים.

למשל הפסילה הגורפת של הרשימה המשותפת. "לא נשב עם הרשימה המשותפת באותה ממשלה. נקודה. שזה יהיה ברור." וכל זה למה? "אתה רואה את ההתנהגות שלהם. אני לא רואה שום דבר שמחבר בינינו ומקשר בינינו." יאיר לפיד דיבר בזמנו על "הזועביז". גבאי מעט יותר מעודן אבל הוא אומר את אותו הדבר. הוא כורך את כל חברי הרשימה המשותפת בחבילה אחת אבל מקפיד לראות רק את ההתנהגות של חלק מהם. ככה קל לא למצוא שום דבר שמחבר. הטוטאליות שלו מרשימה. אין שום דבר שמחבר, אפס מוחלט, נאדה. עאידה תומא סלימאן למשל פועלת שנים רבות נגד אלימות כלפי נשים במגזר הערבי. בכנסת היא בולטת בפעילות לחיזוק מעמד האשה, כל אשה. חבל שגבאי לא מוצא איתה שום דבר במשותף. איימן עודה מחויב לערכים דמוקרטיים, לשוויון ולחתירה לשלום הרבה יותר מרובם המכריע של חברי הקואליציה. גבאי לא מוצא שום דבר, אבל שום דבר, שעשוי לחבר ביניהם. לא צריך להסכים עם כל דבר שהם אומרים אבל ממש שום דבר? עד כדי כך?

הבונטון היום הוא של קיטוב ושנאה, של מציאת מה שמפלג במקום מה שמשותף וכמובן של קישוש קולות על גבם של הערבים. גבאי רוכב על זה כמו אלוף. זה יופי של פרס ניחומים לממשלה הקודמת שיזמה את העלאת אחוז החסימה בתואנה של צורך במשילות אבל בין היתר גם בתקווה שחלק מן המפלגות הערביות לא יעברו אותו ויתפוגגו לה מן העיניים. במקום זה היא קיבלה את המפלגה השלישית בגודלה בכנסת אבל היא יכולה להתנחם בכך שצירוף כל המפלגות הערביות הפך את הרשימה המשותפת למוקצה גם עבור רוב השמאל (או יותר נכון נתן תירוץ לשמאל להפוך את הרשימה למוקצה. זה לא שקודם הוא שש במיוחד לראות בערבים שותפים פוטנציאליים למשהו. אז מה אם הם 20% מהאוכלוסיה?).

באותה נשימה הסביר גבאי את התוכנית שלו. ברשימה המשותפת הוא דווקא כן מתכוון להיעזר על מנת לייצר גוש חוסם ובעזרתו להקים ממשלה שבה כמובן הרשימה לא תהיה שותפה. קצת חוסר בושה אבל סחתיין על הכנות. ומי כן יישב בממשלה? גבאי מסביר – מפלגת כולנו למשל או החרדים או הליכוד. אני אהיה ראש ממשלה של כל הישראלים, הוא מסביר רגע אחרי שהוא פסל חמישית מהם על התנהגות לא טובה. את ההתנהגות של השרים והח"כים של הליכוד הוא דווקא לא רואה. הוא כנראה לא ראה את ביבי אומר שהערבים נוהרים באוטובוסים (שזו דוגמא נהדרת איך להיות גם שקרן וגם גזען במשפט קצר אחד) כי מיד אחר כך הוא רץ להצטרף לממשלה בראשותו, הממשלה הימנית והלאומנית שהיתה כאן אי פעם. הוא לא ראה את מירי רגב קוראת למבקשי מקלט סרטן, הוא לא ראה את גלעד ארדן מסית פעם אחר פעם נגד ערבים (טרור הצתות, הפיגוע שלא היה באום אל חיראן) רק כדי לגלות שזו לא האמת, ובאופן כללי הוא פספס את השרים והח"כים שמתחרים מי יהיה יותר לאומני, יותר גזעני ויותר כוחני. את אלו הוא לא רואה. את זועבי כן. כמה נוח.

הציבור הערבי בישראל מעורב במידה מועטה במשחק הפוליטי. 13 מנדטים לרשימה המשותפת מתוך 120 הם פחות מ- 11%, רחוק מהפוטנציאל של מגזר שמונה חמישית מהאוכלוסיה. חוסר המעורבות לא מפתיע, הוא מאפיין מיעוטים במדינות רבות. למה ללכת להצביע אם אף אחד לא סופר אותך? מעניין לחשוב מה יקרה אם הציבור הערבי יחליט שהוא דורש שיספרו אותו ויילך להצביע. פתאום יכולים בקלות להיות לרשימה המשותפת 24 מנדטים. המשחק הפוליטי ייראה אחרת לגמרי. או נניח שתושבי מזרח ירושלים יחליטו לשנות ממנהגם ולבחור בבחירות המקומיות. הם מונים קרוב ל- 40% מתושבי ירושלים. הם עוד יכולים להריץ מועמד כל הדרך לכסא ראש העיר בכיכר ספרא. זה מן הסתם לא יקרה אבל אפשר לדמיין את ההיסטריה שתפרוץ רק מעצם האפשרות.
חזרה לאבי גבאי. אומרים שהכל מתוכנן. שהוא יודע שיש לו את תמיכת השמאל ועכשיו הוא יוצא עם מסרים שיעבירו אליו קולות מן הימין, כל הדרך לניצחון בבחירות. זו טקטיקה מזהירה, מעולם לא חשבו עליה. יכול להיות שזה יעבוד וסביר יותר שלא, כמו אצל אלו שניסו לפניו. כי אם כבר ימין אז למה לא ללכת עם המקור או עם החיקוי שכבר קיים? יאיר לפיד עושה את זה כבר תקופה ארוכה ובלי להעליב, מר גבאי, הוא עושה את זה יותר טוב ממך. לפיד אגב כבר הספיק לסמן וי על שוברים שתיקה ושאר ארגוני שמאל, אתה הרחק מאחור. חלק מההבדל בין פוליטיקאי למנהיג הוא שמנהיג מתווה דרך ומושך אחריו אנשים ואילו פוליטיקאי יגיש לאנשים את מה שהם רוצים לשמוע. למען הסר ספק, אני מעדיף את גבאי על פני ביבי בכל יום נתון אבל מאכזב לגלות שגם הוא רק עוד פוליטיקאי, ולא גדול במיוחד עושה רושם.