ההצלחות של הכורדים בסוריה, ושל השיעים בעיראק, בגיבוי המערב, נגד המדינה האיסלאמית עלולות להתברר כאסון גדול יותר על המזרח התיכון מאשר קיומה של המדינה האיסלאמית, אם לא תיעשה בהקדם פעולת איזון, ועיקרה – סילוק פושע המלחמה, בשאר אל-אסד, מן השלטון. ולא – אנו צפויים חלילה לתוצאות הרות אסון, שמקבלי ההחלטות במערב אולי לא לוקחים בחשבון.
הדיבורים על "שיקום מדינות ערב, סוריה ועיראק" הם חסרי שחר. כעת מדובר במלחמה סונית-שיעית, והסונים הפסידו את הסבב הזה בגלל הפילוג חסר התקנה בתוכם.
אבל, רגשות הנקם והתיסכול נגד השיעים בכלל ונגד אסד בפרט עלולות להוביל את הסונים של קבוצות נוסרה בסוריה שלחמו במדינה האיסלאמית, דווקא לחבור אליה כעת, לרדת יחד אתה למחתרת, ומתוך המחתרת לבצע פיגועים נוראים, גם במזרח התיכון וגם באירופה.
וגם עלולה להיות תוצאה הפוכה. קטאר, גם היא מן המפסידות, שכן היא תמכה בנוסרה, האגף הצבאי של האחים המוסלמים, מתחברת כעת עם איראן, בגלל המצור הסעודי עליה, והיא יכולה לחבר אגפים של האחים המוסלמים עם איראן. חמאס מהווה תקדים לכך, והיא קשורה גם עם איראן השיעית וגם עם האחים המוסלמים הסונים.
יש רק דבר אחד דרמטי שיכול לאזן את הפסדי הסונים, והוא סילוקו של אסד. זה ירווה את תחושת הנקם של הסונים, ויעצור את התחברותם עם דאעש מצד אחד ועם השיעה, מצד שני. השאלה היא האם המערב מוכן לגייס כוחות כדי לסלק את אסד, כדי לאזן את המכות על דאעש?
ימים יגידו.
**
הבלוג של פנחס ענברי
על הספר "שומר השאול"
