יש הטוענים כי אוניברסיטת חיפה ניסתה לטייח ולהסתיר את הסיפור שיסופר כאן על נסיבות עזיבתו של ד"ר דותן לשם (48) את עבודתו באוניברסיטה. נכון לעכשיו, טענה זו מעוררת הדים רק בחלל הסגור יחסית של האוניברסיטה, ומעט מעבר לכך בקהילה האקדמית הישראלית. אולם התהיות העולות מסיפור זה חורגות מעבר לתככים והמאבקים של בית הספר למדעי המדינה באונ' חיפה, הזירה בה קרו האירועים שיתוארו כאן.

את השנה האקדמית הנוכחית פתח ד"ר לשם באוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק, לאחר שהעתיק את מגוריו יחד עם משפחתו. רק לפני שנתיים שבה משפחת לשם לארץ, אחרי מספר שנים בהן עסק במחקר בפרינסטון (במימון מענק פוסט-דוקטורט יוקרתי מטעם קרן פולברייט) ובהוראה כמרצה מן החוץ באוניברסיטת קולומביה. עם שובו ארצה נקלט לשם כמרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה אשר בתוך הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה. קליטתו בדרגת מרצה בכיר, ולא בדרגת מרצה כמקובל, נחשבת לחריגה ומעידה על הדעה החיובית של אנשי האוניברסיטה בדבר הישגיו האקדמיים.

ד"ר דותן לשם, לפני שבוע בניו-יורק. "השיא מבחינתי היה כשקיבלתי מייל עם צילום מסך של פוסט שפרסמתי, כהוכחה לכך שאיני מתקן את דרכיי" (ללא קרדיט).

במהלך השיחות המרובות שקיימנו עם אנשים שונים באוניברסיטת חיפה ומחוצה לה כמעט ולא מצאנו אדם שיחלוק על העובדה שלשם נחשב לחוקר מבריק. מאמר פרי עטו מ-2014 זכה בפרס מאמר השנה של האגודה הבינלאומית להיסטוריה של כלכלה. ספרו, שיצא בהוצאת אוניברסיטת קולומביה, בשנת 2016, "מקורות הניאוליברליזם: הבניית הכלכלה מישו ועד פוקו", קוצר שבחים מאנשי אקדמיה מובילים בתחומים שונים בעולם וזכה לביקורות רבות בכתבי העת האקדמיים.

היחיד שחלק בפנינו על מצוינותו האקדמית של לשם הוא הפרופ' ערן ויגודה-גדות, דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה, והאיש שעומד, אולי יותר מכל אדם אחר, מאחורי עזיבתו של ד"ר לשם את עבודתו בחיפה.

גם בקרב תלמידיו נחשב ד"ר לשם לאהוד. "דותן הוא אדם מרתק, לא רק כמרצה. השיח איתו היה פתוח והוא תמיד היה מוכן לסייע. עזיבתו מאד מצערת" אמרה לנו אחת הסטודנטיות עמן שוחחנו.

על סמך כל האמור, דרכו של ד"ר לשם למעמד של חבר סגל בעל קביעות באוניברסיטת חיפה נראתה סלולה וברורה מאליה. אך כאן יש לציין שני דברים שהופכים את דותן לשם לחריג בנוף האקדמי הישראלי.

הראשון, הוא עמדותיו הכלכליות-חברתיות ומסקנותיו ממחקרו האקדמי. אמנם נהוג לראות באקדמיה הישראלית את מעוז השמאל הישראלי, אך במובן המקובל בעולם של הגדרות "ימין" ו"שמאל" פוליטי – אשר מבוסס בעיקר על תפישת העולם הכלכלית-חברתית – המציאות שונה. בכל הנוגע לנושאים כלכליים וחברתיים הבון-טון באקדמיה הישראלית הוא ימין כלכלי, הכולל תמיכה (או לפחות קבלה כאמת בלתי ניתנת לערעור) בניאו-ליברליזם ובמשטר ההפרטה. לכותבי שורות אלו ידוע על מספר אנשי אקדמיה בכירים בישראל, כלכלנים, אשר נמנעים מלהשמיע את עמדותיהם האמתיות מחשש שמא יסומנו כ"קיינסיאנים" (זרם רעיוני על שם הכלכלן הבריטי הנודע ג'ון מיינרד קיינס – הח"מ) או "סוציאליסטים" רחמנא ליצלן.

אך ד"ר לשם לא נרתע מהפניית זרקור מחקרו רחב היריעה – אשר נפרש על דיסציפלינות ההיסטוריה, מדעי המדינה, הפילוסופיה, התיאולוגיה והכלכלה – לעבר המקורות הרעיוניים של האידיאולוגיה הכלכלית-חברתית ההגמונית של זמננו, הניאו-ליברליזם, ולהצביע על הכשלים הלוגיים והמוסריים של משנה זו, ובעיקר על פגיעתה ברבים לטובת מעטים. במובן זה, ד"ר לשם הוא כמעט קול קורא במדבר של החשיבה השמאלית באקדמיה הישראלית.

"נאמר לי", כתב לשם, "שבהתבטאויותיי הציבוריות אני פוגע בתדמית האוניברסיטה. שכתיבתי בפייסבוק אינה מקובלת על האוניברסיטה ושהיא הסיבה לכל המהומה"

המאפיין השני ל"חריגותו" של ד"ר לשם הוא הפרסונה הפייסבוקית שלו. לשם מרבה לפרסם פוסטים בהם הוא תוקף בלשון מושחזת ובלתי-אקדמית מהלכי מדיניות ניאוליברליים בישראל וברחבי העולם. לשם מרבה לתקוף את אגף התקציבים במשרד האוצר, פוליטיקאים מימין ומשמאל וכן את עמדותיה של העיתונים "דה-מרקר" (אותו הוא מכנה בין היתר "ביטאון הימין הכלכלי") ו"הארץ". בנוסף לפוסטים הפוליטיים, ניתן למצוא בדף הפייסבוק שלו גם רשומות כבדות העוסקות בתחומי מחקרו, אך גם כתיבה הומוריסטית על חיבתו למוסד שנת הצהריים.

כתיבתו של לשם בפייסבוק איננה ההיבט היחיד שבו בחר לעסוק מחוץ למגדל השן האקדמי. בקיץ 2011, במהלך המחאה החברתית, גייס לשם את כישוריו לטובת המחאה והיה המנהל האקדמי של "ועדת ספיבק-יונה" כפי שכונתה בזמנו (על שם שני האקדמאים הבכירים שעמדו בראש מכלול הוועדות שהוקמו, פרופ' אביה ספיבק הכלכלן ופרופ' יוסי יונה, כיום ח"כ מטעם המחנה הציוני, הפילוסוף) וכללה מספר ועדות של אקדמאים ואנשי מקצוע שעסקו בכתיבת הצעות מדיניות לממשלה.

פרופ' ערן ויגודה-גדות, דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת חיפה. "ד"ר לשם עזב כי לא התאים ולא השתלב". צילום: מתוך אתר אוניברסיטת חיפה

האם עמדותיו ופעילותו הפוליטית של ד"ר לשם הם שהביאו את האוניברסיטה לסמן לו שהוא אינו רצוי בקרבה, ולקטוע את שאיפתו להתקבל למעמד של חבר סגל מן המניין? האם בכל הנוגע לקידומו של לשם נשקלו באוניברסיטה שיקולים זרים?

שיחה מכריעה אצל הדיקן

השתלשלות העניינים שהסתיימו בעזיבתו של ד"ר לשם את האוניברסיטה תוארה בפוסט שפרסם לשם עם השלמת מעברו לניו-יורק. התיאור שיובא להלן מתבסס על טענותיו של לשם בפוסט, אך גם על בדיקה עצמאית של "דבר ראשון" את טענותיו והגרסאות השונות לאירועים, על בסיס מסמכים שהגיעו לידי "דבר ראשון" ושיחות עם גורמים רבים באוניברסיטה ומחוצה לה.

באמצע חודש פברואר האחרון זומן לשם לשיחה עם ראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה דאז, הפרופ' מייקל גרוס (גרוס סיים לאחרונה את תפקידו כראש בית הספר, וסירב להגיב לשאלותינו). לטענת לשם, הובהר לו על ידי גרוס שזו שיחה מקדימה לשיחה אצל הדיקן ויגודה-גדות, וכי השיחה עם הדיקן תעסוק בעתידו.

בפני לשם הוצגו שתי סוגיות המציבות סימן שאלה לגבי עתידו באוניברסיטה. הראשונה הגיעה מעמיתיו של לשם ביחס לנכונותו העתידית לקחת על עצמו תפקידים מנהלתיים במחלקה במידה ויקבל קביעות. השנייה נגעה לתלונות שהגיעו לאוניברסיטה בנוגע להתבטאויות של לשם בכנס חמש שנים למחאה החברתית בו נשא דברים לצד ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג ועיתונאית דה מרקר טלי חרותי סובר.

באותו הכנס יצא לשם במילים חריפות כנגד פרופ' טרכטנברג ותפקידו ב"סיכול המחאה", כיו"ר הועדה שהקים ראש הממשלה נתניהו להתמודדות עם דרישות המחאה. בעיתונאית מדה-מרקר הטיח לשם האשמות חריפות על חלקו של העיתון בחיסול המחאה.

"לאחר כשבועיים", כתב לשם בפוסט בפייסבוק שגולל את הפרשה, "זומנתי לפגישה עם הדיקן, שלטענת חלק מחברי הסגל הבכירים עמם שוחחתי, הוביל את המהלך. אין לי איך לתאר את הפגישה אלא כהזויה עד כאב".

"הוא (הדיקן – הח"מ) הודיע לי שהגיעו מספר תלונות בעל פה ובכתב על הופעתי בכנס והתנהלותי פשוט אינה מקובלת עליו. לבקשתי לדעת ממי הגיעו התלונות ומה תוכנן על מנת שאוכל להתייחס עניינית הוא סירב לענות".

לשם פנה לעמיתיו האקדמאים בבית הספר למדעי המדינה ולבכירי המחלקה שבה לימד, אך התאכזב לגלות תמיכה מועטה בלבד, ולמעשה הבין ש"מסמנים לו את הדרך החוצה".

"בשיחות אלה נאמר לי", כתב לשם, "שבהתבטאויותיי הציבוריות אני פוגע בתדמית האוניברסיטה. נאמר גם שאני אינטלקטואל ושאין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה, שכתיבתי בפייסבוק אינה מקובלת על האוניברסיטה (כולל ציטוטים מעוותים מדברים שכתבתי) ושהיא הסיבה לכל המהומה".

נסיונותיו של ד"ר לשם להבין מהו המקור לתלונות שהגיעו לבכירי האוניברסיטה בנוגע להתבטאויותיו הביאו אותו לגילוי: "נאמר לי שטלי חרותי סובר, העיתונאית הבכירה של עיתון הארץ אותו אני מרבה לבקר ושאותה ביקרתי בכנס ההוא באוניברסיטת תל אביב, התקשרה למספר נושאי תפקידים באוניברסיטה והודיעה להם שאני פוגע בשמה הטוב של האוניברסיטה".

נדגיש כי חלק מאנשי הסגל עמם שוחחנו הבהירו באוזנינו שהגם שפניה שכזו (של עיתונאית דה-מרקר) ככל הנראה התרחשה, הרי שיש לייחס לה משקל מועט, אם בכלל, בקבלת ההחלטות בדבר עתידו של ד"ר לשם. דה-מרקר לא השיבו על פניית 'דבר ראשון' בנושא.

"אם לא די בכל מה שתיארתי" כתב לשם בתיאור השבועות שבהם הבין כי עתידו איננו באוניברסיטת חיפה, "הובהר לי ביותר משיחה אחת שאין חולק על מצוינותי האקדמית ושמוסכם שאני חוקר בעל שם עולמי בתחומו, …(אך) הובהר לי שמצוינותי האקדמית עומדת בעוכרי, מאחר שהדיון על חידוש החוזה שלי ומתן הקביעות יתנהל במנותק מן הדיון על תרומתי כחוקר".

"השיא מבחינתי הגיע מעט לאחר מכן כשקיבלתי אי מייל נוזפני עם צילום מסך של פוסט שכתבתי בפייסבוק אותו צילם חבר למחלקה כהוכחה לכך שאיני מתקן דרכיי. בשלב זה נפל הפור והעלנו מהלך בחיפוש עבודה", כתב לשם.

אוניברסיטת חיפה. "האוניברסיטה אינה מתערבת במה שחברי סגל מפרסמים ברשתות החברתיות". צילום: ויקיפדיה

גירסת האוניברסיטה

דובר אוניברסיטת חיפה העביר ל"דבר ראשון" את התגובה הבאה, בתשובה לפנייתנו: "אוניברסיטת חיפה אינה מתערבת במה שחברי סגל מפרסמים ברשתות החברתיות. לנושא עצמו, המרצה לא פוטר אלא בחר משיקוליו שלו לסיים את העסקתו כשהוא בוחר שלא לפנות כלל לרקטור או לנשיא האוניברסיטה".

בשיחה טלפונית שקיימנו עם הדיקן, פרופ' ויגודה-גדות, הסכים לאשר כי קיים עם ד"ר לשם שיחה בנוגע לעתידו. "ברור שהיו שיחות, תמיד יש שיחות", אמר ויגודה-גדות, אך סירב להתייחס לתוכנה של שיחתו עם לשם. ויגודה-גדות הדגיש כי ד"ר לשם עזב מרצונו בשל העובדה שהוא "לא התאים" ו"לא השתלב", והפנה אותנו – לא בלי כעס – לדובר האוניברסיטה להמשך הבירור.

חברות וחברי סגל בכירים נוספים ניסו לסבר את אוזנינו מעט יותר. "הסיפור הוא ממש לא עמדותיו הפוליטיות," אמרה לנו חברת סגל בכירה. "דותן הגיע אלינו ומאד אהבנו אותו אבל הוא לא השתלב ולא הסתגל. הבהרנו לו את זה בצורה חברית, לדעתי".

באיזה מובן הוא לא השתלב?
"הוא שיחק לבד, כשחקן בודד. מתן קביעות זה כמו חתונה קתולית, ולכן לא רק לפרסומים האקדמיים – שהיו מאד מרשימים במקרה של דותן – יש משקל, אלא גם לאופי של הבנאדם. והייתה תחושה שהוא לא שמח אצלנו, ולא ממש רוצה להיות חלק".

חברת סגל בכירה אחרת טענה כי לדעתה הסיבה שבגינה עזב לשם היא רצונו האישי לעבור לניו-יורק. "דעותיו הפוליטיות והכלכליות?!" הזדעקה כשהעלינו את האפשרות שזו הסיבה לביקורת על ד"ר לשם. "מי יודע בכלל מה הן הדעות שלו, ויש נוספים שיש להם דעות שכאלו ואף אחד לא אומר להם על זה דבר".

"הקהילה האקדמית מנהלת את עצמה", הסבירה לנו החברה הבכירה. "אנחנו נושאים בתפקידים כדי שלא יהיו מנהלים שינהלו אותנו, עושים סבבים וכו'. היו איתו שיחות כאלה ואחרות על הדרך שבה הוא מתפקד בקהילה. הוא נדרש להראות רצון לבצע תפקידים שכאלו".

הצגנו הסברים אלו בפני חבר סגל בכיר נוסף באוניברסיטת חיפה שהגיב בביטוי בלתי-אקדמי: "זה בולשיט מארץ הבולשיטים. זה נכון שזה כמו חתונה קתולית אבל הקריטריון לחתונה הזו הוא אחד ויחיד – המצוינות האקדמית. על כך האוניברסיטה מצהירה ומתגאה. איך אפשר, על בסיס הערכה עתידית שהוא לא ירצה לבצע תפקידים אדמיניסטרטיביים להרחיק בנאדם?"

אותו בכיר הבהיר שהוא עצמו אינו יודע מהן הנסיבות של עזיבתו של ד"ר לשם, אך הוא סבור שיש לבדוק אותן וכי ההסברים הקיימים מטרידים ביותר. "תאר לך," אמר, "שמביאים אותך לניתוח ואומרים לך המנתח הזה ינתח אותך כי הוא הכי אהוד, ולא בגלל שהוא המנתח הכי טוב? זה מתקבל על הדעת?"

"הסיפור הוא ממש לא עמדותיו הפוליטיות," אמרה לנו חברת סגל בכירה. "דותן הגיע אלינו ומאד אהבנו אותו אבל הוא לא השתלב ולא הסתגל. הבהרנו לו את זה בצורה חברית, לדעתי".

התכתבות דואר אלקטרוני פנימית ברשת שמחברת אקדמאים במספר אוניברסיטאות בארץ מראה עם זאת, שישנו לפחות אדם אחד, אשר ראה את האירועים שקרו עם ד"ר לשם בפברואר-מרץ האחרונים מקרוב, וסבור כי גרסתו לאירועים – כלומר הטענה כי הביקורת על לשם נבעה גם בשל הרצון להצר את התבטאויותיו הפומביות – היא הנכונה.

"אני מודע לדברים", כתב חבר סגל בתפוצה מרובת משתתפים, בהמשך למייל של ד"ר לשם באותה תפוצה, "וצר לי לאשר שכל מה שאמר דותן הינו נכון. כמובן שיש כאלה שיציגו אותו כמבולבל שמערבב כין דברים שונים. האמת, דותן מגולל סיפור נכון וכואב וקשה על האקדמיה בכלל והאוניברסיטה שלנו בפרט".

ניסיון טיוח?

טענותיו של ד"ר לשם אינן באות בחלל ריק – לא באוניברסיטה ולא באקדמיה הישראלית בכלל. לאוניברסיטת חיפה, ולפקולטה למדעי החברה, מספר שלדים בארון בהקשר זה. לפני למעלה מ-20 שנים התחוללה סערה באוניברסיטה כאשר בקשתם של לא פחות משבעה מרצים לקביעות נדחתה, על רקע של "סיבות חברתיות".

פרופ' גוסטבו מש, רקטור אוניברסיטת חיפה. "נפרשת לפנינו תמונת מצב עגומה" כתבו לו אנשי אקדמיה מרחבי הארץ. צילום: מתוך אתר אוניברסיטת חיפה

הפרשה הקודמת, שהסתיימה בהבעת צער של האוניברסיטה כלפי חלק מהמעורבים בה, בסיום עבודתם של חלק מהמרצים (חלקם מצאו את מקומם באוניברסיטאות אחרות) ובקבלה לקביעות של אחרים לאחר תהליך של קרוב ל-4 שנים, כללה גם דו"ח של בודק חיצוני לפרשה – פרופ' משה ליסק מהאוניברסיטה העברית.

"הובהר לי שמצוינותי האקדמית עומדת בעוכרי", כתב לשם, "מאחר שהדיון על חידוש החוזה שלי ומתן הקביעות יתנהל במנותק מן הדיון על תרומתי כחוקר"

פרופ' ליסק כתב בדוח משנת 1998: "החוג והעומד בראשו שידרו מסרים חד-משמעיים שאין מקום בתוכם לפחות לשבעה חברי סגל זוטרים. מצד שני התפתחו תחושות של עוול כבד ורגשות השפלה וייאוש. ההזדקקות התכופה לעורכי דין חיצוניים ולבתי משפט חיצוניים מעידה יותר מכל על אובדן כמעט כל אמון במערכת האוניברסיטאית. שיבושים וחריגות פרוצדוראליים מכללי התקנון, הן של החוג והן של האוניברסיטה, הפכו לתופעה שכיחה למדי במאבק האיתנים הזה". ליסק הציע בזמנו, ואוניברסיטת חיפה לקחה על עצמה ליישם, שורה של רפורמות אשר יבטיחו כי החלטות בדבר מינויים וקביעות יהיו נקיות מכל שיקול זר, למעט השיקול האקדמי.

שורה ארוכה של אקדמאים סבורה כי המקרה של ד"ר לשם מעלה את החשש כי בכל הנוגע אליו, לכל הפחות, נשקלו שיקולים זרים והם אלו שהכריעו את הכף. מספר אקדמאים, מהאוניברסיטה ומחוצה לה, פנו בדאגה לראשי אוניברסיטת חיפה, ודרשו בדיקה של טענותיו של לשם. לפחות חלק מהפונים חברים בהתארגנות ששמה "אקדמיה לשוויון", קבוצת אקדמאים שמבקשת לעודד את השוויון ואת חופש הביטוי במערכת האקדמית הישראלית.

"נפרשת לנגד עינינו תמונה עגומה של הליכים הנגועים בשיקולים זרים, בחוסר מקצועיות אקדמית ובפוליטיזציה נטולת רסן", כתבו אנשי אקדמיה לשוויון לרקטור אוניברסיטת חיפה, הפרופסור גוסטבו מש, הסמכות האקדמית העליונה באוניברסיטה. פנייה זו הגיעה לרקטור, ככל הידוע, באמצע ספטמבר האחרון, ובתחילת אוקטובר השיב הפרופ' מש לחלק מהפונים ואמר כי בעקבות בירור מקיף שנעשה, לא נמצא כל בסיס לטענותיו של ד"ר לשם.

אך עד מהרה התברר כי "הבירור המקיף" שנעשה כביכול, לא כלל פנייה לד"ר לשם עצמו או שמיעה של טענותיו. עובדה זו הובילה לפנייה נוספת של קבוצת "אקדמיה לשוויון" לפרופ' מש, בדרישה לקיים בירור אמיתי של הדברים.

פרופ' יצחק (יאני) נבו, מרצה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון, הוא אחד החתומים על הפנייה לרקטור האוניברסיטה מטעם "אקדמיה לשוויון", ובשיחה עם 'דבר ראשון' אמר שהוא מודאג ביותר.

"אנחנו דרשנו בירור, בדיקה, שאיננה טיוח" אמר נבו, "בדיקה הדורשת בירור של הטענות של ד"ר לשם עם ד"ר לשם עצמו. בהעדר בירור שכזה אנחנו נאלצים להסיק כי כל בדיקה שכביכול התקיימה על ידי הרקטור לא הייתה אלא טיוח, והדבר מצער".

מה החשש שלכם?
"האוניברסיטה מחוייבת בתהליכים ענייניים מקצועיים, אקדמיים, ללא פניות. הרושם המתקבל במקרה זהו הוא שהמניעים היו זרים והתהליכים לא היו נטולי פניות וזה מתכון לבינוניות, לא למצוינות, לבד מן הבעייתיות האתית שבדבר. יש כאן חשש להפרת אמונו של הציבור וחובה על האוניברסיטה לבדוק את עצמה בנושא זה".

פרופ' יצחק (יאני) נבו, מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. "יש כאן חשש להפרץ אמונו של הציבור וחובה על האוניברסיטה לבחון את עצמה". צילום: אתר אוניברסיטת בן-גוריון

קלות וחמורות

הדבר המטריד ביותר בפרשת דותן לשם הוא בכך שגם גורמים המעורבים בפרשה אינם מנסים להסתיר את העובדה כי בעמדותיהם כלפי מתן קביעות לד"ר לשם היו מעורבים שיקולים, שאין מנוס מלהגדירם כשיקולים זרים. שיקולים זרים אלה, המוצהרים, מתמקדים בהיבטים חברתיים ותפקודיים (כוונתו העתידית של ד"ר לשם לשאת בתפקידים מנהליים, לדוגמא) אך לפי המידע שברשותנו חברי סגל בכירים הפנו כלפי לשם ביקורת ואי-נחת כלפי עמדותיו הפוליטיות ואופן ביטויין.

עובדה זו מעלה את החשש כי החופש האקדמי נפגע במקרה זה ויתכן שישנה צנזורה פוליטית במוסדות אקדמיים. יתכן שאין כל צורך במעורבות חיצונית או בכפייה של קוד אתי דוגמת הקוד האתי של הפרופ' אסא כשר (שכלל אגב סעיף בדבר התבטאויות חברי סגל ברשתות החברתיות) על מנת ליצור צנזורה מסוג זה, ויתכן שאנשי האקדמיה מתנדבים לבצעה בדרך של סינון "חברתי" ומנהלי, כזה או אחר.

ד"ר לשם כבר נמצא בניו-יורק. לכתבה זו העדיף שלא להתראיין וציין את הקושי הקיים עבורו בחזרה לאירועים שהתרחשו בשנה האחרונה באוניברסיטת חיפה. אולם בקרב אנשי אקדמיה בישראל ובאוניברסיטת חיפה נותרה תחושה קשה, כי יתכן ויש ממש בטענותיו של לשם לצנזורה פוליטית. אין ספק כי טענות אלו לא נבדקו באופן יסודי.