נתחיל בהבהרה של משהו שאמור להיות מובן מאליו. מותר לטוס לחופשה בחו"ל ועדיין להעביר ביקורת על הממשלה. מותר להרוויח שכר יפה ועדיין לכעוס על כך שראש הממשלה שלך מושחת. מותר לצרוך תרבות ואמנות ולא לקבל את השיח המתלהם, הגזעני והרדוד של שרת התרבות. מותר לאהוב את המדינה ועדיין לפעול על מנת להחליף את מי שעומד בראשה כי הוא מדרדר אותה לתהומות נמוכים יותר ויותר. אם כבר הזכרנו חופשה בחו"ל אז בהרבה מאוד מקרים היא פשוט זולה יותר מחופשה מקבילה בישראל אבל אדם שלא מוציא אגורה מהכיס שלו באמת לא יכול לדעת את זה.
לזכותו של ביבי ונאום החמוצים שלו ייאמר שהוא קופירייטר מצוין וחבל שהוא לא הלך לעסוק בתחום הזה במגזר הפרטי במקום לעשות נזק למדינת ישראל. כמו קופירייטר טוב הוא מקפיד על מסרים קליטים ורדודים שאינם בהכרח מחוברים למציאות.
באופן כללי אני סבור שישראל היא מקום טוב לחיות בו אם כי זה די קשור לשאלה איפה אתה נולד ולאיזו קבוצת אוכלוסייה אתה משתייך. נניח לרגע שהיו נותנים לנו לבחור באיזו מדינה להיוולד בלי לדעת מראש מה יהיו המגזר, הגזע, המין, הדת או הקבוצה האתנית שלנו. מין תרגיל מחשבתי שבו צריך לשקלל רמת חיים, ביטחון אישי, חינוך, רפואה, יחס למיעוטים (למקרה שניוולד לקבוצת מיעוט), מדיניות רווחה (במידה שנגדל במשפחה עניה) ועוד כל מיני גורמים. באופן אישי כנראה שהייתי בוחר בקנדה או באחת הסקנדינביות ומיד אחריהן הייתי שוקל את אוסטרליה, ניו זילנד, דרום קוריאה ועוד כמה מדינות אירופאיות. לאיפה ישראל מגיעה בדרוג הלא רשמי והסובייקטיבי הזה? כנראה שלמקום לא רע אבל לאן בדיוק קשה לדעת כשאפילו לא ברור איפה הגבול שלה עובר ומה נכלל בתוכה. הפלסטינים גם בפנים? אם כן זה עלול להשפיע דרמטית. אבל איך אומר ביבי? בניכוי החרדים והערבים מצבנו מצוין אז ננכה אותם ועל הדרך גם את הפלסטינים. הפריפריה תוריד אותנו בדרוג אז נקזז גם אותה. חיפה יוצאת מהמשחק בגלל הזיהום ובעיקר בגלל מכבי חיפה, יש גבול לכמה סבל אדם יכול לספוג. בסוף נשארנו עם גוש דן. בגוש דן באמת טוב אז למה הם מתלוננים ורוצים להחליף את השלטון? בעצם, למה לקיים בכלל בחירות אם המצב טוב? זה סתם עולה מיליארדים שאפשר לנצל לדברים חשובים כמו רווחה או בריאות. או התנחלויות.
בכל פעם שנדמה שנתניהו רידד את השיח ואת מהותה של הדמוקרטיה עד שיותר נמוך מזה כבר אין, הוא מפתיע ומראה שאפשר עוד. יש הרבה מדינות דמוקרטיות שטוב בהן ובכל זאת האופוזיציה נאבקת כדי לשכנע את הציבור שיש לה אלטרנטיבה טובה יותר להציע והתקשורת פועלת כדי לחשוף מידע שהציבור צריך להכיר, כולל חשדות לשחיתות של בכירי ממשלה. ככה עובד המשחק הדמוקרטי. גם בהולנד ובשוויץ ובדנמרק טוב ועדיין יש ביקורת ומאבק במסגרת הכלים הדמוקרטיים להחליף את הממשלה. במקרה של ממשלת ישראל, ספק אם יש ממשל דמוקרטי, למעט זה של טראמפ אולי, שכל כך ראוי שיחליפו אותו. מהבחינה הזו הבעיה היא לא שאנשים בישראל מדוכדכים אלא שהם לא מספיק מדוכדכים. אם הם היו מדוכדכים מספיק אולי היה להם נמאס להם מכך ששולט בהם אדם מושחת ושקרן שעסוק בפילוג והסתה והם היו מחליפים אותו. אולי הם היו פועלים יותר כדי לסיים את הכיבוש והשליטה בעם אחר נטול זכויות בסיסיות, כיבוש שנמשך כבר יותר מחמישים שנה. אולי הם היו מתקוממים יותר נגד שרת משפטים שבאופן שיטתי פוגעת במערכת המשפט ועל הדרך מעניקה מדי פעם שיעורי מבוא לפשיזם כמו למשל כשהיא טוענת בלהט שהציונות לא צריכה לכפוף את ראשה בפני זכויות אדם.
אחרי נתניהו ונאום החמוצים שלו עלה לנאום נשיא המדינה. הוא אמר דברים באמת מרשימים על הפגיעה בממלכתיות, בבית המשפט העליון, בתקשורת ובדמוקרטיה בכלל. מוזר לחשוב שהוא הגיע מאותה מפלגה אליה שייכים רגב, ביטן, חזן ונתניהו, ובאמת היום כבר אין לו ולדעות שלו מקום שם. תהום פעורה ביניהם, מבחינתם הוא כבר מזמן שמאל קיצוני, התואר הגנרי לכל מי שלא מסכים איתם. הנאום שהוא נשא ממשיך בקו העקבי שהוא משדר מזה שנים אבל יש בו שתי בעיות. הראשונה היא שהוא דיבר אל חברי הקואליציה במונחים שאינם רלבנטיים מבחינתם. כשהוא שואל למשל "כיצד תקשורת חלשה, מתחננת על חייה – יכולה להיות אינטרס של מדינת ישראל" הם לא מבינים על מה הוא מדבר. מבחינתם זהו האופן שבו הם רוצים את התקשורת, החלום הרטוב שלהם. כשהוא מספר להם על הנזק שהם גורמים לדמוקרטיה עולה השאלה למי בדיוק בקואליציה אכפת מערכים דמוקרטיים? מדובר בקבוצת מפלגות שהדמוקרטיה עבורן היא לא יותר מאמצעי להגיע לשלטון. את המפלגות החרדיות ואת הבית היהודי ריבלין באמת הצחיק עם הפגיעה בדמוקרטיה. ליברמן מתקשה מאז להירדם בלילה. בליכוד אף אחד לא באמת מוטרד מזה, אולי יש צדיק אחד או שניים שחשים דכדוך קל אבל בזאת מסתכם העניין. ומפלגת כולנו? עושה פה ושם קולות של מחויבות לדמוקרטיה ובסוף מיישרת קו יפה יפה עם הממשלה. בכלל, מפלגה שמחויבת באמת לדמוקרטיה לא היתה יושבת בממשלה כזו, ובלי כולנו אגב לביבי לא הייתה ממשלה. חשוב לזכור את זה. בלעדיה יש לו 55 מנדטים.
העניין השני, מעבר לכך שריבלין סיפר לקואליציה כל מיני דברים שלא מעניינים אותה, הוא שמדובר רק בחלק מהסיפור, החלק השני שלו אם לדייק. החלק הראשון כולל בין היתר ראש ממשלה שפרשות השחיתות שנקשרות לשמו הולכות ומצטברות, דיווחים על מעון ראש הממשלה שמתארים התנהלות שנעה על התפר בין אימה לטירלול וממשלה שמקפידה תמיד להיות בצד הרע, האלים והגזעני. כשהתקשורת חוקרת וחושפת את החשדות נגד ראש הממשלה והמעון שלו אז באמת אין מנוס מלהסית נגדה ולנסות לסרס אותה. כשבית המשפט העליון שם מדי פעם גבולות על חקיקה ופעולות לא אנושיות נגד מבקשי מקלט או על חלק מהפגיעה בזכויות של פלסטינים אז אין ברירה אלא לפגוע בו ובמקביל לשנות את דמותו כדי שתתאים לזו של הממשלה. זה מה שנותר לימין היום להציע – פגיעה במוסדות דמוקרטיים, הסתה, פילוג ורידוד השיח על מנת להסיט את הדיון מן המציאות. למציאות עצמה מזמן כבר אין לו פתרונות.
