בשבוע שעבר העלה הבנק המרכזי בבריטניה את הריבית מ-0.25% ל-0.5%. העלאה זו עשויה להיראות שולית, אך למעשה מדובר בתפנית היסטורית במדיניות המוניטרית במדינה. בפעם הראשונה מזה עשור בוחר הבנק המרכזי בבריטניה לבצע העלאת ריבית, בצעד שעשוי לסמן צעדים לכיוון סיום מדיניות הריבית האפסית, שהחל ב-2009, בתגובה למשבר הכלכלי.

לאחר המשבר הכלכלי, שפגע קשות בכלכלה הריאלית הבריטית, החליט נגיד הבנק המרכזי דאז, מרווין קינג, להוריד את הריבית מ-5% ל-0.5%. צעד זה נועד כדי להקל על ההשקעה במשק הבריטי, ולמנוע הידרדרות עמוקה יותר למיתון, יחד עם צעדים מוניטריים מרחיבים נוספים כמו ההרחבה הכמותית. הורדה נוספת בריבית התרחשה לאחר משאל העם בו הוחלט כי בריטניה תעזוב את האיחוד האירופי, בניסיון לשמור על ההשקעה במשק הבריטי.

עם זאת, בשבוע שעבר הודיע נגיד הבנק מארק קרני, לאחר שבועות של רמיזות, כי הריביות יעלו חזרה לרמתם לפני משאל העם. זאת על אף העובדה כי הכלכלה הבריטית מדשדשת, ונמצאת עדיין ביציאה אטית וכואבת מהמיתון שהחל ב-2009. על הבנק המרכזי מוטלת האחריות להעלות את הריבית כאשר השוק "מתחמם", ויש צורך בבלימת ההתרחבות מתוך חשש לאינפלציה גבוהה מדי. הכלכלה הבריטית איננה מראה סימנים של התרחבות- הצמיחה נותרת נמוכה, והביקוש איננו גדל.

על אף העובדה כי קרני הצהיר כי העלאה זו תהיה חד פעמית, מבקריו טוענים כי הריבית הנמוכה עוד נדרשת כדי לעזור לכלכלה הבריטית להמשיך לצמוח, גם אם באטיות. מבקריו טוענים כי העלאת ריבית בשלב זה תפגע בכלכלה הבריטית, ותעלה במחיר אנושי בצורת פיטורים, הורדת שכר והעלאה בריבית על חובות. אם כך, מדוע החליט הבנק המרכזי להעלות את הריבית?

מעלים ריבית כשהכלכלה בצרות

"הבנק המרכזי יודע שעכשיו הוא זמן לא טוב להעלות את הריבית" כתב לארי אליוט, עורך הכלכלה של עיתון הגרדיאן. אליוט טוען כי בנקודה זו, העלאת הריבית תפגע בכלכלה הריאלית ובכך גם במי שמתקיים ממנה- מרבית הציבור.

מסקירת מצבה הכלכלי של בריטניה, נראה כי יש אמת בדבריו של אליוט. בריטניה היא אחת המדינות בהן ההחלמה מהמיתון האחרון היא הארוכה ביותר. במרבית השנים מאז תחילת המשבר נעה הצמיחה השנתית במדינה סביב 2%, וקצב הצמיחה בה רק יורד מאז משאל העם בשנה שעברה. חוסר הוודאות לגבי עתידם של קשריה הכלכליים עם האיחוד האירופי גרמו למשקיעים רבים לבחור מבריטניה לעבר מקומות בטוחים יותר.

מלבד זאת, בריטניה נמצאת בעיצומה של התקופה הארוכה ביותר של קיפאון שכר מזה 150 שנה. על אף אחוז האבטלה הנמוך, העומד היום על 4.3%, העובדים הבריטיים לא זכו להעלאת שכר מזה עשור. בנוסף, מספר גדול של מחקרים מראה כי הגידול במספר מקומות העבודה מתבטא בריבוי עבודות ארעיות, זמניות ובעלות שכר נמוך. כתוצאה מכך, קיימת תופעה נרחבת של "תת-תעסוקה" בה עובדים רבים מועסקים, אך עובדים בפועל מספר שעות נמוך.

כתוצאה ממציאות זו, הביקוש בבריטניה נמצא בשפל. בפשטות, לציבור הבריטי אין מספיק כסף כדי לקנות מוצרים- מציאות אשר מונעת מהעסקים הבריטים להגדיל את רווחיהם, ובכך מאטה את צמיחת המשק. בנוסף, הבנק המרכזי בבריטניה הזהיר פעמים רבות כי השכר הנמוך במדינה גורם לתופעה מדאיגה- משפחות רבות נשענות על אשראי כדי לענות על צרכים בסיסיים, כפיצוי על ההכנסה הנמוכה.

הורדת הריבית נועדה כדי לעזור לכלכלה הבריטית לצמוח בזמן המיתון, על ידי משיכת משקיעים לפעול ולהרחיב את הפעילות הכלכלית במדינה. נראה כי הכלכלה הבריטית עוד זקוקה למדיניות המרחיבה הזו. ריבית גבוהה יותר תגרום להאטה נוספת בכלכלה הבריטית, שכאמור סובלת גם ככה מצמיחה נמוכה.

הבנק המרכזי הצדיק את בחירתו בכך שהאינפלציה הגיעה ל-3%, רמה הגבוהה מיעד האינפלציה של הבנק, העומד על 2%. במצב זה, כך טען קרני "מחובתו של הבנק המרכזי לפעול כדי למנוע עליה נוספת באינפלציה".

עם זאת, כדאי לבחון את הסיבות הממשיות לאינפלציה בבריטניה. אם הצמיחה והביקוש נמוכים, מה יכול לגרום לעליית מחירים? התשובה איננה קשורה בביקוש, אלא בשוק המט"ח. לאחר משאל העם שבו הוכרע שבריטניה תעזוב את האיחוד האירופי החלה מכירה המונית של ליש"ט, ובכך צנח ערכו כמעט בחצי. מטבע מקומי חלש מוזיל את הייצוא, אך מייקר את הייבוא. בכלכלה כמו בריטניה, אשר נשענת על מסחר עם האיחוד האירופי, העלייה במחירי הייבוא מייקרים את המוצרים.

תומכי ההעלאה טוענים כי האבטלה הנמוכה תביא לפעילות כלכלית מוגברת אשר תוביל לאינפלציה. אך יש לזכור כי על אף אחוז התעסוקה הגבוה השכר איננו עולה, וכי הבנק המרכזי, כמו רבים במערב, טוענים כבר שנים כי "האינפלציה ממש מעבר לפינה". עד כה, על אף אחוזי האבטלה הנמוכים בכלל המערב, לא התפתחה תופעת אינפלציה מוגברת.

נראה כי לא מדובר באינפלציה אשר מעידה על התרחבות הכלכלה הבריטית, אלא בעלייה נקודתית במחירי המוצרים. כך גם טענו שניים מתוך חברי מועצת הנגידים אשר התנגדו להעלאה. במובן זה, העלאת הריבית נועדה להיאבק בתופעה אשר איננה קיימת בפועל- ועשויה להביא לתוצאות שליליות אשר יתבטאו בפגיעה בחייהם של אנשים רבים בבריטניה.

שמרנות מוניטרית או קריצה לשוק ההון?

אם כך, נשאלת השאלה מדוע בחר קרני להעלות את הריבית דווקא עכשיו. ייתכן כי לעולם לא נדע מה התרחש בדיוני מועצת הנגידים אשר הובילה להחלטה, אך טענתו הרשמית של הבנק הוא טכני במהותו. הבנק טוען כי הוא פועל בהתאם לחוק אשר מחייב אותו לשמור על "יעד אינפלציה" של 2%. לטענתם, כל עליה מעבר ליעד זה דורשת פעולה של הבנק להורדת האינפלציה.

עם זאת, ישנם מספר קשיים עם הסבר זה. ראשית, היא מתמודדת עם תופעה שאיננה קיימת, כאמור. שנית, הבנק המרכזי בחר בעבר "להעלים עין" מעליות נקודתיות באינפלציה, מתוך ההנחה כי נדרשות לכלכה הבריטית רמות ריבית נמוכות כדי לתמוך בהמשך הצמיחה. כך, על אף אינפלציה של כ-5% בנקודות מסוימות לאורך העשור האחרון, החליט הבנק להשאיר את הריבית על 0.5%.

שלישית, עומדים לרשות הבנק המרכזי כלים נוספים לפעולה אשר יכולים להתמודד עם העליה הנקודתית באינפלציה. הבנק יכול להתערב בשוק המט"ח, ולהביא לעליה בערך הליש"ט, ובכך להוזיל את מחיר היבוא. פעולה זו תימנע מהבנק את הצורך להעלות את הריבית ולפגוע בכלכלה הראלית.

ובכל זאת, החליט הבנק המרכזי להעלות את הריבית. לכאורה זהו עניין פשוט של פעולה "לפי הפרוטוקול", בו הבנק פועל ביחס לחוקים שהוא כפוף להם. עם זאת, כדאי לשאול- מי בכל זאת מרוויח מההעלאה?

המרוויחים הגדולים של העלאות ריבית הם המלווים- הבנקים ונותני ההלוואות. המגזר הפיננסי דוחף מזה שנים להעלאת ריבית, מתוך הרצון להגדיל את רווחיו. ישנן טענות בבריטניה לפיהן המגזר הפיננסי לחץ על הבנק המרכזי להעלות את הריבית תחת האיום לפיו במידה וזו לא תועלה, ימכרו הבנקים כמויות גדולות של ליש"ט. במקרה כזה, ירד ערכו של המטבע הבריטי, דבר אשר היה מוביל להחרפת המגמה האינפלציונית בה נמצא המשק הבריטי גם ככה- עליות מחירים אשר היו פוגעות ביכולת הקיום של משפחות רבות במדינה.

כך, יש להבין את העלאת הריבית בבריטניה כבחירה מתוך חלופות שונות, אשר מיטיבה עם המגזר הפיננסי על חשבון מרבית הציבור. מאוחרי טיעונים טכניים ויבשים, עומדת הבחירה להיטיב עם המלווים, על חשבון מרביתו המוחלט של הציבור.

האופציה פיסקלית

ישנם כלכלנים בריטיים אשר טוענים כי ישנה חלופה נוספת להתמודדות עם מצבו של המשק. טענתם היא דווקא מדיניות הצנע היא גורם משמעותי ביצירת המצב הנוכחי, וכי הרחבה פיסקלית תאפשר למשק הבריטי לצמוח, ולהגיע לרמת אינפלציה רצויה ע"י הגברת הביקוש.

לטענתם, מדיניות הצנע המונהגת בשנים האחרונות במדינה תורמת לצמיחה האיטית ומונעת החלמה שלמה מהמיתון. במידה ותבחר המדינה להגדיל את תקציבה ולהשקיע בפיתוח המשק, יווצרו מקומות עבודה איכותיים ובעלי שכר גבוה, אשר יביאו לצריכה מוגברת והתרחבות הפעילות הכלכלית במדינה.

בנוסף, טוענים כלכלנים אלו כי מדיניות של השקעה ציבורית עשויה לתרום לחזרת הוודאות למשק הבריטי ותמשוך חזרה את המשקיעים אשר ברחו ממנה מאז משאל העם. במידה והמדינה מסמן כי היא תעשה את מה שנדרש כדי לשמור על רמות גבוהות של פעילות כלכלית בבריטניה, יוכלו משקיעים לסמוך על כך שהשקעה במדינה תישאר כדאית, דבר שיתרום למשיכת משקיעים פרטיים למדינה. לעומת זאת, מדיניות הצנע, אשר משאירה את בריטניה על סף מיתון מתמיד, מוסיפה לאי הוודאות, ומקטיה את ההשקעה הפרטית במדינה.

לממשלה הבריטית יש עדיין הזדמנות נוחה לבצע מדיניות כזו. ריבית של 0.5% היא נמוכה מאוד, ומאפשרת למדינה ללוות את הכסף הדרוש להשקעה. מדיניות זו עשויה להוביל לפיתוח טובתם של מרבית אזרחי המדינה, ולאפשר לבנק המרכזי להעלות את הריבית חזרה לרמות גבוהות יותר, מבלי לפגוע בכלכלה. עם זאת, כרגע בוחרים מעצבי המדיניות במדינה להיטיב עם שכבה קטנה של מלווים, על חשבונו של מרבית הציבור.