השמאל רגיל להפסיד, אנחנו מוצאים לזה שלל סיבות בארץ, אבל כשרואים את אותה התופעה בעוד ועוד מקומות בעולם, בהם הסוגיות העיקריות על סדר היום הן כלכליות, התמונה הגדולה ברורה- כמעט עשור לתוך משבר 2008, השמאל כשל בתפקידו לספק פתרונות כלכליים. רוב הפתרונות הסוציאל דמוקרטיים שמוצעים היום הם כאלו שמועתקים ממה שהוצע ויושם לפני מספר עשורים, בתקופה של שינויים טכנולוגיים מהירים וגלובליזציה הפתרונות האלו, שמתייחסים למסגרת המדינה ומניחים שאנשים עובדים בעבודה אחת לאורך שנים רבות, לא מספקים. אחד התהליכים העיקריים שהתרחש בעשורים האחרונים הוא היעלמות של משרות ייצור- משרות שהיו משרות מעמד ביניים עם התמקצעות, יחד עם המעבר של רוב מי שעסק בהם למעמד נמוך יותר. התמונה הכללית שנוצרת, בשילוב תופעות של הגירה וסחר בינלאומי בהון, היא כזו בה התפוקה של העובדים עולה ובמקביל החלק של עבודה לעומת הון בהכנסות קטן.

אל תוך הריק המחשבתי פורץ רעיון "ההכנסה הבסיסית לכל"

התחזיות לעשורים הקרובים מזהירות שמשרות רבות נוספות עלולות להיעלם (47% מהמשרות הקיימות כיום לא יהיו תוך 20 שנה לפי מחקר שנעשה באוקספורד). יש לשים לב גם לעובדה שישנן עבודות שניתן לבצע באמצעות טכנולוגיה, אך העסקת בני אדם לביצוע עבודות אלו עדיין זולה יותר, ולכן כניסת הטכנולוגיה לתחום מתמהמהת. בדרך כלל מדובר בעבודות שאף אחד לא היה רוצה לעשות, אם הייתה לו אפשרות אחרת.

׳מה היית עושה אם ההכנסה שלך היתה מטופלת?׳, מפגן שילוט בגרמניה (צילום: Generation Grundeinkommen / flickr).

מדינת הרווחה המוצעת היום על ידי רוב תנועות ומפלגות השמאל בעולם כוללת תחומים מוגבלים ביותר: חינוך, בריאות, ורשתות הצלה ל״נפגעי״ הקפיטליזם. חשיבה שכזו איננה מאתגרת את השיטה באופן בסיסי ואיננה נותנת מענה למציאות הנוצרת עם היעלמותן של משרות והגדלתו של המעמד הנמוך. חשיבה שכזו איננה יוצרת נתיב בר הגשמה למימוש צרכים ומתן שירותים בכלל תחומי החיים, כי עם כל החשיבות שיש לייחס לחינוך ובריאות, תחומים אלו אינם מקיפים את מכלול חיינו.

אל תוך הריק המחשבתי הזה פורץ רעיון "ההכנסה הבסיסית לכל". ישנן דרכים רבות ליישם רעיון זה, ולצורך הדיון החשוב הזה צריך להבחין בין המקור הרעיוני הימני לרעיון ההכנסה הבסיסית לכל, לבין המקור הרעיוני השמאלי. הבנת המקור הרעיוני לפרקטיקות כלכליות והצעות מדיניות היא חיונית. שכן המקורות הרעיוניים הם אלו שמנחים את הכלים המעשיים אשר מעצבים את החברה בה אנו חיים.

הגרסא הימנית מקודמת על ידי ליברטריאנים שחושבים שהכל יותר יעיל באופן פרטי, ושאנשים צריכים לקבל כסף שיתן להם ״לבחור באופן חופשי״ את שירותי הרווחה, החינוך וכו׳. זה רעיון מסוכן מאוד עבור מי מאיתנו שלא רוצה לחיות בחברה בה החינוך מונע מאינטרסים של רווח או שעניים נאלצים לבחור בה בין בריאות לבין קורת גג. התומכים המרכזיים ברעיון הזה הם עשירים מארה"ב, אולי מתוך הצורך שלהם בהשתקת מצפונם או ניסיון לדחות את הפיצוץ והיציאה נגדם. אולי מסיבה אחרת.

בבסיסה של הגרסא השמאלנית של רעיון ה"בייסיק אינקאם" עומדות מספר אמירות עקרוניות: האנושות הגיעה לרמת התפתחות בה נוצר עושר אנושי וטכנולוגיה שמאפשרים רמת חיים טובה לכולם. התפתחות זו נעשה על ידי האנושות ככלל (ולא אנשים פרטיים, בניגוד למיתוס הרווח) ולכן לכולם מגיע להנות מהפירות של ההתקדמות. בחברה קפיטליסטית, התקדמות כזאת גורמת לכך שבעלי ההון מרוויחים והעובדים מפסידים (את מקום העבודה שלהם, כוח המיקוח, ביטחון תעסוקתי, אחוזי משרה). בנוסף – נתח ניכר מהעבודה האנושית נעשית שלא בתשלום (ונעשית בעיקר על ידי נשים ועניים) ויש צורך להכיר בה. הפועל היוצא מכל אלו הוא ההכרח לבטל את התלות בין עבודה לפרנסה שקיימת בתפיסה הרווחת, לא להתנות רמת חיים נאותה בעבודה ולשנות את התפיסה שאנשים עובדים ויוצרים רק אם משלמים להם על זה – תפיסה המוכחת כשגויה פעם אחר פעם.

האנושות הגיעה לרמת התפתחות בה נוצר עושר אנושי וטכנולוגיה שמאפשרים רמת חיים טובה לכולם. התפתחות זו נעשה על ידי האנושות ככלל (ולא אנשים פרטיים, בניגוד למיתוס הרווח) ולכן לכולם מגיע להנות מהפירות של ההתקדמות

הכנסה בסיסית איננה פתרון קסם. רעיון זה עשוי להועיל רק אם הוא ילווה בהגשמת האמירות העקרוניות שלעיל ושינוי התפיסות הרווחות בחברה, בד בבד עם תיקון מוסדות המדינה והרחבת אחריותה. כדי שהוא יהווה שינוי מהותי בסדר החברתי יש צורך גם שהתקצוב הנדרש להוצאת רעיון זה לפועל יגיע מההון בדרכים שונות, ודאי לא רק ממס הכנסה; הרחבת מס הכנסה מעבודה רק תחלק מחדש את הרווחים מהעבודה אבל לא תשנה את המאזן בין עבודה להון.

כשהדגל של המאבק של הסוציאל דמוקרטי הוא תעסוקה מלאה ניתן בהחלט לקבוע שמאבק זה נמצא בבעיה. אנשים היום עובדים יותר מדי שעות, נשחקים, הורסים את משאבי הטבע אגב זה עם ייצור מוגזם, ללא צורך כלכלי אמיתי. בסופו של תהליך, רק אחוז זעיר מהאנושות נהנה ממרבית פירות הצמיחה הצמיחה של העשורים האחרונים. העובדה שטכנולוגיה יכולה להחליף הרבה מהעבודה שאנחנו עושים היא מדהימה, אנחנו יכולים לעבוד הרבה פחות שעות, בעבודות פחות טכניות ויותר יצירתיות, לפנות זמן למשפחה, לפעילות פוליטית והתנדבות קהילתית. יש מספיק כסף בעולם כדי לאפשר את כל זאת, השאלה היחידה היא איך נחלק אותו.

התעמרות במקום העבודה, אילוסטרציה. צילום: פלאש 90.

סוגיה חשובה בהקשר של הכנסה בסיסית היא של גודלה של הכנסה זו. הכנסה שתאפשר מימון של כלל הצרכים הבסיסיים  תגדיל את כוח המיקוח של העובדים לעומת המעסיקים, כי העובדים לא יהיו חייבים לעבוד על מנת להתפרנס. השכר עבור עבודות פחות רצויות השכר יהיה גבוה יותר, מן הסתם, וכמוהו גם התמריץ להחליף אותן בפיתוחים טכנולוגיים.

עוד חשש נפוץ הוא של אינפלציה ועליית מחירים שתקזז את ההכנסה הבסיסית. הערך של הכסף עשוי להשתנות לפני הייצוב של חברה עם הכנסה בסיסית, אז כל תהליך שינוי צריך להתבצע בזהירות. אולם אי השוויון, שהוא העיקר בהקשר הזה, יקטן.

נסתכל על דוגמא בה לאדם א׳ יש הכנסות של 5,000 שח בחודש, לאדם ב׳ של 10,000. אם שניהם יקבלו הכנסה בסיסית של 5,000 ש״ח בחודש, לראשון יהיו הכנסות של 10,000 ש״ח בחודש ולשני של 15,000 ש״ח. היחס הרלוונטי לאחר ייצוב המחירים הוא רק יחסי כמובן, לפני ההכנסה הבסיסית לראשון יש הכנסה בגובה מחצית משל השני, עם ההכנסה הבסיסית היחס משתנה לשני שליש, כלומר אי השוויון קטן.


הכותבת היא פעילה פוליטית ודוקטורנטית לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב