העדות הקדומה ביותר להגעת החציל לארץ נחשפה בעיר דוד: בור אשפה בן כ-1,100 שנה שהתגלה בחפירות רשות העתיקות בגן לאומי סובב חומות ירושלים מעיד על הרגלי התזונה בתקופה המוסלמית הקדומה, כך נמסר לנו מרשות העתיקות.
חקירתו של בור האשפה הקדום שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות בעיר דוד שבגן לאומי סובב חומות ירושלים העתיקה, עשוי לספק תשובה לשאלה "מתי הגיע החציל לארץ ישראל?". בבור, מהתקופה המוסלמית הקדומה (תקופת שלטונה של השושלת העבאסית, 940-750 לספה"נ), זוהו זרעי חציל – הקדומים ביותר המוכרים בארץ. בנוסף התגלו אלפי חרצני גפן, גלעיני זיתים, שברי קליפות ביצים, שיזף, תות עץ, עדשים, תאנים ועוד. תכולת הבור נחפרה ונחקרה בחפירה ארכיאולוגית שמנהלת רשות העתיקות בעיר דוד, במימון וביוזמת עמותת אל עיר דוד (אלע"ד).
לדברי נחשון זנטון, מנהל החפירה מטעם רשות העתיקות, "בתי מלאכה ושווקים ייצרו, מטבע פעילותם, פסולת רבה שלעיתים הוטמנה בבורות אשפה שנחפרו בקרבת מקום. הממצאים הארכיאולוגיים מבורות האשפה מספקים עדות מוחשית לכתוב במקורות ההיסטוריים בני התקופה, ומספקים מידע רב ערך על הרגלי התזונה, אורח החיים וקשרי הכלכלה של תושבי ירושלים המקומיים ושל הארצות השכנות מלפני כ-1,100 שנה. זרעי החציל, שהגיעו לכאן מאזור פרס, הם רק דוגמה אחת לפוטנציאל המחקרי הגלום באשפה הקדומה".
בבור האשפה שנחשף בחפירות הרחוב המדורג בעיר דוד נמצאו כלים שונים, בהם נר הנושא את הכתובת "בארכה" (ברכה) בערבית, עצמות בקר, דגים וציפורים, וזרעים רבים. אלה מייצגים מגוון מזונות ומוצרים מהצומח – קטניות, פירות, ירקות, וגם עשבי בר אכילים, אשר שימשו, בנוסף למזון, כצמחי תבלין ומרפא. תכולת הבור מצויה בעיצומו של מחקר הנערך על ידי אוריה עמיחי ונחשון זנטון מטעם רשות העתיקות, ובשיתוף המעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית באוניברסיטת בר-אילן, בראשות פרופ' אודי וייס. לדברי חוקרי רשות העתיקות אוריה עמיחי ונחשון זנטון, "מציאתם של אלפי חרצני גפן בבור האשפה עשויה להעיד על קיומה של פעילות תעשייתית שעסקה בפרי הענב, ויתכן שהכינו במקום יין, או סביר יותר – דיבס (דבש ענבים). ידוע כי עם התאסלמות הארץ עלתה קרנה של תעשיית הדיבס באזור ובמקביל, ייצור היין הצטמצם על רקע איסור הדת המוסלמית לשתיית אלכוהול".
להפתעת החוקרים, מבין הזנים הבוטניים הרבים שנמצאו בבור, זוהה גם חציל. זיהוי זרעי חציל לראשונה בירושלים, וככל שידוע לנו לראשונה בארץ כולה, מספק מידע חשוב אודות תחילת השתרשותו בחקלאות המקומית. לדבריהם, "בתקופה זו, נחשפו תושבי הארץ לזני פירות וירקות חדשים שהגיעו לכאן בעקבות הכיבוש הפרסי. חלקם, כמו החציל, אף הפכו לגידול חקלאי-מקומי נפוץ. פיתוחים חקלאיים אלה הביאו לשינוי בתזונת התושבים המקומיים, וכך, עקב הגעתם של מינים וטעמים חדשים לאזור, היא הפכה למגוונת יותר מכפי שהייתה עד אז. נדמה כי זו היתה אחת התקופות בהן התגבש אופיו של המטבח המזרח הים-תיכוני המוכר כל כך, המבוסס בצורה משמעותית על גידולי ירקות ופירות".
החוקרים מציינים, כי "הממצא הבוטני נחשף הודות לתופעה מינרלית נדירה וייחודית שהתרחשה בבור האשפה בחפירות הרחוב המדורג בעיר דוד, ובבורות אשפה דומים שנחשפו בחפירות באתר חניון גבעתי הסמוך. בתהליך זה הפכו רכיבי הזרעים לאנאורגניים – מבלי שצורתם החיצונית השתנתה, וכך הזרעים לא נרקבו, אלא השתמרו בבור עד חשיפתם במהלך החפירה".
