ליין ההימורים הנוכחי אצלנו בחבר'ה הוא על השאלה מתי אבי גבאי ישתלח כבר בשוברים שתיקה ו/או בקרן החדשה לישראל. הוא כבר דיבר על ערבים ועל הקדוש ברוך הוא שהבטיח לנו את ארץ ישראל ועל השמאל ששכח להיות יהודים ועל מה זו יהדות (תורה, הלכה וכיפה בכיס) ועכשיו הצטרפו גם מבקשי המקלט. במקום ארגוני זכויות האדם הייתי נעלב. למה יאיר לפיד כבר תקף אותם וגבאי עדיין לא? למה מבקשי מקלט כן והם לא? עניי עירך קודמים, לא ככה?
לפני כמה ימים כתב רמי לבני בעיתון הארץ שנמאס לדבר על השטויות שאבי גבאי פולט והוא לגמרי צודק אלא שהסוגיה האחרונה של מבקשי המקלט כבר חורגת מעוד פליטה של גבאי ונוגעת למפלגה שהולכת ומאבדת את דרכה. בהובלתו של גבאי החליט המחנה הציוני לתמוך בהצעת החוק של הליכוד שתאפשר גירוש בכפייה של מבקשי מקלט. הוא הסביר ש"לא צריך להיות יותר צדיקים מבג"צ, לא צריך לריב עם כל האוכלוסיה," כאילו התפקיד של מנהיג איננו להוביל דרך אלא להדהד את רחשי לבו של הציבור באשר הם. בעניין בג"צ חשוב להבהיר – בג"צ איננו קובע מדיניות אלא נדרש לעתירות. בעניין הפליטים בג"צ פוסל פעם אחר פעם חוקים שמעבירה הממשלה מהטעם הפשוט שנעדר מהם מינימום של התייחסות לכבוד האדם של אותם של אותם מבקשי מקלט. במקרים אחרים הוא עשוי להגביל החלטות של הממשלה בנושא. כאשר הוא מאשר משהו המשמעות איננה שמדובר במדיניות צודקת, אנושית וראויה אלא שהיא עומדת איכשהו ברף הנמוך ביותר של התייחסות אנושית לאותם אנשים (וגם על זה אפשר להתווכח). אני מוכן להתחייב בפני מר גבאי שאם שופטי בג"צ עצמם יהיו אלו שיגבשו מדיניות בסוגית מבקשי המקלט היא תראה אחרת לגמרי.
העניין כאמור איננו רק גבאי אלא המפלגה בראשה הוא עומד והאופן בו היא יישרה קו עם יושב הראש החדש שלה בניגוד לערכים שלה, לקהל הבוחרים שלה וגם להחלטה קודמת שלה עצמה. הרצוג תמך בגבאי והסביר שמבקשי המקלט גוזלים עבודה מערביי ישראל. הלב נכמר מהדאגה שלו כלפיהם. זה אותו הרצוג שהסביר שלא טוב שמפלגת העבודה תצטייר יותר מדי כאוהבת ערבים. בהצבעה על ההחלטה תמכו רוב חברי הכנסת של המפלגה בהצעה של גבאי. למי שפספס מדובר באותה מפלגה שבשנה שעברה הציגה תוכנית להענקת רשיון ישיבה בישראל למבקשי מקלט. מדהים לראות כמה מהר משתנה כיוון הרוח. סובבת לרגע את הראש והופ – הם שינו את דעתם. נכון, תשעה ח"כים התנגדו אבל בשורה התחתונה בקרוב החוק עומד לעבור באדיבות המחנה הציוני.
כמובן שלא צריך להתנגד באופן אוטומטי לכל חוק שהממשלה מנסה לקדם, לפעמים אפילו מתפלק לה חוק ראוי אבל זה לחלוטין לא המקרה. מדובר בממשלה שבמשך שנים ובאופן עיקבי מפלרטטת עם הגבול של עד כמה ניתן להתעמר במבקשי המקלט ומעולם לא עלתה על דעתה אף אפשרות מלבד לגרש אותם מכאן. שום התייחסות לבקשות לקבלת מעמד פליט (הועדה שאמורה לבדוק בקשות היא לא יותר מאחיזת עיניים. מוזמנים לחפש ולגלות בכמה בקשות היא טיפלה וכמה מתוכן היא אישרה. ספוילר: מדובר במספרים מאוד נמוכים על סף הלא קיימים), שום התייחסות אנושית כלפיהם ושום כוונה לממש ולו מעט מההתחייבויות שלה על פי אמנות הפליטים. כיוון שעברו קצת יותר משבעים שנה קל לממשלה הזו לשכוח שפעם היו גם הרבה פליטים יהודים. לחוק הזה מפלגת העבודה בוחרת להצטרף בשם החיזור אחרי קולות הימין. ואפילו אם יעברו אליה קולות, מה בכלל עוד יישאר ממנה? אני לא כל כך מבוגר אבל אני זוכר ימים בהם היו לה ערכים קצת שונים – מעט יותר אנושיים ואוהבי אדם, גם אם האדם איננו יהודי וגם אם צבע העור שלו שונה. אולי אלו לא ערכים יהודיים מספיק עבור גבאי אבל אם זו היהדות שלו אז אני מוותר עליה בשמחה. אגב, זו ממש לא היהדות אבל זה כבר דיון אחר.
בוז'י הרצוג טען בלהט לפני הבחירות האחרונות שמפלגת העבודה איננה מפלגת שמאל, היא מפלגת מרכז ותמיד היתה כזו. אפשר להתווכח על מה היא היתה בעבר אבל היום באמת היא נטועה חזק במרכז ולאט לאט מתחילה לקבל נטיה קלה לימין. אם אני מפלגת מרץ הייתי מחכך ידיים בהנאה בכל פעם שגבאי פותח את הפה לדבר. כל ארוע כזה מייצר עוד אמירה מצידו ששולחת למרץ עוד מצביעי עבודה מאוכזבים שמחפשים בית פוליטי שעדיין מייצג ערכי שמאל.
