די מזמן יצא לי לראות את "מגש הכסף". בהתחלה לא הבנתי למה "הוט" בחרו להעלות אותו ליו-טיוב ולא להציג אותו רק דרך הכבלים, על פניו נראה כמו מעשה תמוהה שחברת שידור מסחרית שמבוססת על כמות הדמי משתמש שלה תבחר לעשות מעשה כזה ולא למשוך את הצופים אל הכבלים, אח"כ הבנתי כמה המעשה הזה העיד על השינוי הדרמטי ששוק התקשורת עובר ואיתו עוברת גם היצירה הישראלית.

היצירה המקומית לפני עידן האינטרנט שודרה אלינו, הצופים ב-5 פלטפורמות שונות באופיין (בעיניי לפחות):

1. בתי הקולנוע – יצירת סרטים עלילתיים ודוקומנטריים בישראל נוצרים לרוב בתמיכת קרנות הקולנוע בארץ, המחייבות תהליך לקטורה ומדדי איכות שכל סרט חייב לעמוד בהם. בגלל שרוב הקרנות הינם ציבוריות מדדי האיכות מתבססות בין השאר על תכנים ודילמות החשובות לחברה הישראלית ולאו דווקא בפוטנציאל הכלכלי הגלום בתוכן שלהם, בניגוד גמור לארה"ב לדוגמא ששם רוב הסרטים מופקים ע"י "האולפנים הגדולים" ובהם הפוטנציאל הכלכלי עומד בראש סדר העדיפויות.

2. הטלויזיה החינוכית – לאורך השנים הטלויזיה החינוכית יצרה הרבה מאוד תכנים שבבסיסם עמד היכולת לתת מענה חינוכי לצרכי התלמידים והנוער הישראלי, מתוכניות לזהירות בדרכים, דרך הבנת הנקרא, חשבון אנגלית וכו' ועד מענה לשעות הפנאי ותקופת החופש הגדול בהפקות כמו: הופה-היי, זהו-זה, צעירי תל אביב וכו'.

3. הטלויזיה הממלכתית – בדומה לטלויזיה החינוכית האלמנט הכלכלי לא מחובר באופן ישיר לתוכן המופק ועם זאת יש צורך לתת מענה לצרכי החברה הישראלית, בין אם זה מערכת חדשות בעברית וערבית, תוכניות סאטירה שייתנו ביטוי לביקורת שלנו כחברה דמוקרטית ועד לתוכניות שמצליחות ליצור בסיס חברתי ותרבותי משותף לכלל חלקי החברה הישראלית כמו עמוד האש ותקומה. בניגוד לטלויזיה החינוכית, לטלויזיה הממלכתית יש תפקיד תרבותי גדול מאוד והיא נדרשת גם לתת מענה לכלל האוכלוסיות במדינה ולכן היא נדרשת להתמודד עם מכלול הרבה יותר גדול של תוכן וציבורים שצריך לייצג אותם.

4. הטלויזיה המסחרית – בבסיס היכולת של הערוצים המסחריים לפעול עומד שיקול הרייטינג שמתורגם לשיקולי רווח והפסד עם השימוש בחסויות ופרסומות, כנגזרת מכך ההחלטה איזה תוכן מקורי ליצור מבוססת על היכולת להשאיר את הצופים מול המסך ומכך להגדיל את הרייטינג שיעלה את ההכנסות לערוץ, הגדילה ועשתה הראשות השנייה (הגוף המפקח על הערוצים המסחריים)וחייבה בתנאי הזיכיון של הערוצים להשקיע אחוז מסויים מתוך הרווחים של הערוץ ביצירת תוכן מקורי איכותי.

5. הטלויזיה בכבלים ולוין – בדומה לערוצי הטלויזיה המסחרית גם כאן שיקולי הרווח הם הראשונים בסדר החשיבות, אך הבסיס הכלכלי שלהם עומד על דמי המנוי החודשי שהצופים משלמים ל"הוט" או "יס", כך שיש לחברות אלה אינטרס להשאיר את הצופים המשלמים את דמי המנוי אך לתוכנית מסויימת אין בהכרח חשיבות גדולה יותר מתוכנית אחרת אלא סך כל החבילה המשודרת. בדומה לטלויזיה המסחרית גם כאן הרשות השניה מחייבת את החברות להוציא אחוז מסויים מריווחיהם ולהשקיע ביצירה מקורית.

הנחת הבסיס היא שאם רוצים ליצור תוכן מקורי בישראל הוא יגיע ב-3 אופנים, או השקעה ע"י האזרחים דרך המדינה (קרנות הקולנוע, טלויזיה ממלכתית וטלויזיה חינוכית) או לייצר רייטינג גבוה לערוצים המסחריים או לשלם דמי מנוי לכבלים וללויין כך שאם לא מכריחים את גופי התקשורת להשקיע ביצירה מקומית, הם לא יעשו זאת מיוזמתם.

עם הקמת הפלטפורמות הוידאו אינטרנטיות "החופשיות" (יו-טיוב, וימאו, פייסבוק וכו') נוצר מצב שבו אפשר לצרוך המון תכנים שלא עוברים דרך הפלטפורמות המרכזיות ואין להם שום התחייבות אלינו הצופים בסוג התוכן שנצרוך, כמה מתוכו יהיה ישראלי/חו"ל? כמה מתוכו יהיה איכותי? כמה יהיה דוקומנטרי? וכו'. כל זאת בלי להיכנס לאופי הצריכה של התוכן שהוא לא מבוסס על משבצות זמן אלא בחירה שלי הצופה מתי לראות וכמה כל תוכן.

על הבסיס של הרעיון הזה ועם חיבור של שיטת הכבלים והלווין הוקמו להן פלטפורמות אינטרנטיות המבוססות דמי מנוי חודשי (נטפליקס, הולו, סלקום TV ופרטנר TV)  שנהנות מכל העולמות גם יחד:

אין להן צורך לדאוג לתשתית אצל הלקוח (לזה דואגת ספקית האינטרנט), הם מקבלים דמי מנוי חודשיים באופן קבוע, הם אינם עומדים בזיכיון על ערוץ תקשורת מול גופי המדינה, הם בסה"כ אתר אינטרנט והדבר החשוב ביותר לעניינו הם אינם מחויבים להשקיע את הרווחים שלהם ביצירת תוכן מקור ישראלי.

בנקודה זו מתרחשים עוד כמה מהלכים שמסבכים את המצב:

1. המדינה מפרקת את הערוץ הראשון והופכת אותו לתאגיד, שמזיז חלק גדול מהפעילות שלו למרחב האינטרנטי הלא מפוקח (יו טיוב ופייסבוק).

2. המדינה מחליטה לפצל את ערוץ 2 לשני ערוצים מסחריים שונים בנוסף לערוץ 10, דבר שיוצר פחות רווחים לערוצים המסחריים ולכן אחוז ההשקעה ביצירה מקורית ירד.

3. משרד התקשורת מאפשר לסלקום ופרטנר לפתוח תשתיות טלויזיה באינטרנט בלי לחייב את ההשקעה ביצירה מקורית.

4. עתידה של הטלויזיה החינוכית לוט בערפל.

בנקודה זו יוצאו ארגוני היוצרים והאיגודים לפעולה להסדיר מחדש את ההשקעה ביצירה מקורית.

בעיניי לעת הזו עומדים בפני היוצרים, האיגודים והצרכנים לא מעט אתגרים אך לפני כל זה אנו צריכים לשאול את עצמנו בכלל למה חשובה לנו שתהיה יצירה הישראלית מקורית, האם זה בגלל האנשים שייצוא לאבטלה? האם זה בגלל שלא יהיה ייצוג הולם לדילמות של החיים בארץ הזאת? האם זה בגלל שאנחנו רוצים לראות, לשמוע ולדבר בעברית? או שבכלל אנחנו מעדיפים לשבת לראות את המדינה נחרבת ב"משחקי הכס" ולא בחדשות?