בעוד שנתוני התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלויות בכלל החברה הישראלית אינם מזהירים, הדו"ח שפרסמה נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים מעיד כי מצבם בחברה הערבית מזהיר אף פחות.

מצוקת התעסוקה במגזר הערבי משפיעה כמובן גם על שיעור ההעסקה של אנשים ערבים עם מוגבלות, כשאנשים עם מוגבלות חמורה מועסקים בחברה הערבית בשיעור של 20% בלבד, ואנשים עם מוגבלות מתונה מועסקים בשיעור של 34% בלבד, זאת לעומת 48% ו-67% בקרב החברה היהודית בהתאמה. בסך הכל מועסקים 27% מהאנשים עם מוגבלות בחברה הערבית לעומת 61% בחברה היהודית.

דחיל אבו זיאד, יו"ר האגף לשוויון חברתי בהסתדרות (תמונה באדיבות המצולם)

"בחברה הערבית מתביישים להגיד שיש בן עם מוגבלות כיוון שיש דעות קדומות וסטיגמות שהמקום של הנכה הוא הבית ובמקרה הטוב המפעל השיקומי של מעש", אומר דחיל אבו זיאד, יו"ר האגף לשוויון חברתי בהסתדרות. "זו טעות מאוד גדולה לדעתנו. אנחנו רוצים שבעלי המוגבלות יצאו ויקבלו את מה שמגיע להם – כי הנכה הוא לא חצי בן אדם אלא אדם לכל דבר ועניין".

"בעוד ששיעור ההעסקה של אנשים עם מוגבלות בחברה היהודית עולה, בחברה הערבית המגמה היא דווקא הפוכה, וזה בולט גם על רקע העליה בשיעורי התעסוקה בחברה הערבית בקרב האוכלוסייה ללא מוגבלות", אומר ד"ר גל זוהר, מנהל תחום המחקר והמדיניות באגף הממונה על העסקת אנשים עם מוגבלות בהסתדרות, ומבסס את דבריו על ניתוח רב שנתי של נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס לגבי תעסוקת אנשים עם בעיה רפואית ממושכת – הסקר מראה כי באוכלוסייה היהודית, מאז שנת 2005, חלה עליה מ-59.2% ל-73.5%. הנתונים המקבילים באוכלוסייה הערבית מראים כי חלה דווקא ירידה מ-24.2% ל-22.1%, זאת למרות העובדה שבין לבין הייתה עלייה קטנה, גם היא קטנה מזו שבאוכלוסייה היהודית. "מה שברור מתוך הנתונים בבדיקה לאורך עשור זה שאם מחלקים לארבע קבוצות – אפשר לראות עליה בהיקף ההעסקה של יהודים עם וללא מוגבלות, עליה בהיקף ההעסקה באוכלוסייה הערבית ללא מוגבלות – ובאוכלוסייה הערבית עם מוגבלות, אתה רואה שזו הקבוצה היחידה שיש בה ירידה".

שיעור מועסקים עם מוגבלויות באוכלוסייה הערבית לעומת היהודית (נתונים: האגף לשוויון חברתי בהסתדרות על-בסיס נתוני הלמ"ס)

"כל התכניות לייצוג הולם מתמקדות באוכלוסייה היהודית ולא בערבית ובמרכז ולא בפריפריה", מוסיף זוהר. "במרכז, לפחות על פי ההתרשמות שלי, הבעיה היא לא בעיה של שיעורי תעסוקה של אנשים עם מוגבלות – הרוב המוחלט עובד, והפער הוא קטן. בפריפריה מזניחים את זה. צריך להכניס הרבה מהשירותים שקיימים במדינה גם למגזר הערבי. צריך למצוא לזה פתרונות מתאימים כי למשל הרבה מהמפעלים המוגנים הם ביישובים היהודיים, ואין מספיק פתרונות בתוך החברה הערבית עצמה", הוא אומר. לדברי זוהר, "יש בחברה הערבית הרבה תכניות לעידוד תעסוקה אבל הן לא מספיק מותאמות לנושא של אנשים עם מוגבלויות. מעבר לזה גם האוכלוסייה הערבית צריכה לעבור שינוי תרבותי ולעודד את האנשים עם מוגבלות לכניסה לעבודה".

מחקר שערך מנהל מכון מסאר למחקר חברתי וראש החוג לחינוך באקדמיית אלקאסמי, ד"ר ח'אלד אבו עסבה, בחברה הערבית בשנת 2015, ושהתמקד בעמדות בחברה הערבית כלפי אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית מעיד דווקא על שינוי חיובי בעמדותיה, מעמדות שליליות לעמדות חיוביות במידה בינונית. "הממצא העיקרי שזיהיתי הוא שיש היום יותר נכונות בחברה הערבית לקבל ולהכיר בסוגיה הזו של מוגבלות שכלית-התפתחותית שמחייבת טיפול ושיש נכונות וסובלנות באוכלוסייה, אמנם עדיין נמוכה אבל מצטייר שיפור מה בכיוון חיובי להכיר, לנסות ולזהות אפשרויות מתן תעסוקה לאנשים האלה ולקבל אותם מבחינה חברתית, לא רק ממקום של רחמים אלא גם מתוך הכרה בזכותם לחיות חיים מלאים כמו שאר בני האדם", הסביר ד"ר אבו עסבה ל'דבר ראשון'. והסיף כי מחקר המשך שביצעו בקרב מעסיקים מעלה אף הוא נכונות הולכת וגוברת להעסקת עובדים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית. את המגמה הזו הוא מסביר בהתחזקות מעמד הפרט בחברה הערבית. "הייתה הסברה, היה חינוך ערכי יותר מעמיק בנושא של זכויות אדם ונעשו יותר פעולות מטעם הרבה גורמים בניסיון לשנות מגמות ותפיסות. התקשורת התייחסה לנושא, וגם אנשי הדת התגייסו. הייתה פעולה מעבר לשינויים החברתיים והתרבותיים בחברה בכללה".

מוגבלות נפוצה יותר בקרב החברה הערבית, כשעל פי נתוני הסקר החברתי בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 1 מ-4 אנשים בה מעיד על עצמו כי הוא סובל ממגבלה הפוגעת בתפקודו היום יומי, זאת לעומת 1 מ-5 בחברה היהודית. בעוד שיעור המתמודדים עם מוגבלות מתונה בשתי החברות דומה ועומד על 13% בחברה הערבית ו-12% בחברה היהודית – הפער הוא בעיקר בשיעור האנשים עם מוגבלות חמורה העומד על 12% בחברה הערבית לעומת 7% בלבד בחברה היהודית.

אבו זיאד, מסביר זאת בנגישות ומודעות נמוכה יותר לגילוי מוקדם של מחלות ותסמונות בחברה הערבית, וכן תופעה נפוצה של נישואי קרובים. סיבה נוספת שהוא מציג היא פגיעה כתוצאה מעבודה שוחקת ומחלות מקצוע. "מרבית העובדים הערבים עובדים בעבודה פיזית קשה", הוא מסביר ונותן דוגמא: "התנדבתי במוסד לביטוח לאומי בנצרת – והרבה אנשים היו מגיעים עם בעיות שמיעה. הסתבר שהם עבדו עם מכשירים רועשים בדציבלים שלמעלה מהתקן המותר".

בחמישי עד שבת יערוך האגף לשוויון בהסתדרות כנס במלון לאונרדו פלאזה בטבריה, שיעסוק בשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית, בדגש על שוק העבודה והנגשת מוסדות ציבור. "התשתיות בחברה הערבית רעועות, ולרוב הרשויות המקומיות אין מקורות הכנסה עצמיים. הם תלויים במשרדי הממשלה השונים, כי בהיעדר אזורי תעשייה, נתח הארנונה בהכנסה קטן", מסביר אבו זיאד את האתגר המשמעותי בהנגשת המרחב הציבורי ביישובים הערבים. לדבריו בעתיד מקווים באגף לחבור לראשי הרשויות הערביות בגיבוש תכניות להנגשה ואף לערוך סיורים משותפים בשטח במטרה לקדם את הנושא.