ישראלים רבים חיכו אתמול (חמישי) במתח להודעת חברת טבע על  הפיטורים הצפויים בחברה, למרות שההודעה שהוציא מנכ"ל החברה קאר שולץ כלל לא הייתה ממוענת אליהם. הקהל האמתי אליו כיוון שולץ הוא מחזיקי המניות והרוכשים הפוטנציאלים, שרובם הגדול כלל אינם ישראלים. בצהריים שוחח ראש הממשלה נתניהו עם שולץ וביקש ממנו "למזער את הפגיעה בעובדים הישראלים" ולשמור על "הזהות של טבע כחברה ישראלית". שולץ השיב כמובן כי יעשה מה שיוכל כדי לצמצם את הפגיעה בעובדים הישראלים והבטיח כי טבע תישאר חברה בעלת 'זהות' ישראלית.

קשה להתעלם מהממד האבסורדי בסיטואציה. טבע, שהוקמה בתחילת המאה ה-20 ע"י יזמים ציוניים, נחשבה עד לפני מספר שנים לספינת הדגל של החברות הישראליות. החברה הוקמה בישראל, ואת הונה הגדול עשתה על בסיס תרופה שפותחה במכון ויצמן. האם כוחה של מדינת ישראל בהשפעה על עתיד החברה מתמצה בבקשה מנומסת של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מהמנכ"ל הדני של החברה?

ראש הממשלה, בנימין נתניהו ומנכ״ל טבע לשעבר, אלי הורביץ ז״ל – 2013 (צילום ארכיון: פלאש 90).

מצב זה הוא תוצר של תהליך ארוך שנים של יציאה בפועל של טבע מישראל, והפיכתה מחברה ישראלית לחברה על-לאומית בפועל. כיום כ-85% מבעלי מניות החברה הם משקיעים זרים, ומתוך 56,000 עובדיה רק כ-7,000 הם אזרחי ישראל. כאשר המנכ"ל הוא אזרח דנמרק, יו"ר הדירקטוריון אזרח אמריקאי, מרבית בעלי המניות והעובדים אינם ישראלים- האם ניתן לומר שטבע היא עדיין חברה ישראלית?

טבע תעשה בקרוב צעד נוסף לכיוון סגירת פעולתה בישראל, וסביר להניח שהוראת הפיטורים התקבלה בדירקטוריון בעקבות לחץ בעלי המניות הזרים, שלהם אין כל עניין מיוחד בישראל. זאת על אף העובדה כי טבע היא החברה שקיבלה את הטבות המס הגדולות ביותר ממדינת ישראל לאורך השנים, וזאת כדי לשמור על פעולתה כאן. במסגרת החוק לעידוד השקעות הון, המגדיר הטבות מס למשקיעים במשק הישראלי, קיבלה טבע בשנים האחרונות הטבות מס בשווי מוערך של 20 מיליארד שקלים. למעשה, גרפה טבע כ-40% מכלל ההטבות הניתנות במסגרת חוק זה. בכך הופכת טבע לסמל של הקפיטליזם העכשווי- חברה על-לאומית, אשר מזיזה בקלות את פעילותה ממדינה למדינה, מקבלת הטבות ענק מהמדינה כדי 'לשכנע' אותה שלא לסגור את מפעליה. זאת, כמובן, מתוך ההבטחה של הממשלה לציבור המממן את רווחיה של החברה, כי העושר עתיד לחלחל למטה, ויניע השקעות נוספות.

במקרה זה, אסטרטגיית החלחול נכשלה, וזאת על אף שהציבור הישראלי מסבסד את רווחי החברה במיליארדי שקלים מזה שנים. טבע נמצאת מזה שנים במגמת יציאה מישראל, כאשר חלק גדל והולך מכוח העובדים שלה ומפעליה ממוקמים באזורים שונים בעולם. אם כך, כיצד איבד הציבור הישראלי את טבע, על אף ההטבות העצומות שהעניק לה?

בכירי טבע בטקס הנפקת החברה בבורסה בניו-יורק – 2007 (צילום: (AP Photo/Mark Lennihan).

מהי חברה ישראלית?

ניתן לומר שחברה ישראלית היא חברה שנמצאת בבעלות ישראלית, ומרבית פעילותה מתרחשת בישראל. כאמור, בשני אלו נופלת טבע תחת הקטגוריה הלא ישראלית. מעבר לשאלת הגאווה הלאומית, ישנה שאלה נוספת- האם החברה פועלת מתוך האינטרס של הציבור הישראלי, או כנגדו. כמובן שגם חברות 'ישראליות' אינן בהכרח עובדות בשביל הציבור הישראלי, אלא בשביל בעלי המניות. אמנם לפעילות החברה ישנן השלכות חיוביות על הציבור הישראלי, היות והיא יוצרת מקומות עבודה ורווחים בעבור אזרחי ישראל, אך מלבד חברות אשר נמצאות בבעלות הציבור, כמו רכבת ישראל, החברה עובדת בשביל בעליה ובכפוף לאינטרסים שלהם.

עם זאת, ישנה חשיבות גדולה לזהות אותם הבעלים. זאת מהסיבה הפשוטה כי לבעלים ישראלים יש ממשק גבוה עם הציבור הישראלי, וניתן להשפיע עליו בקלות גדולה יותר. הדגמה לכך קיבלנו לפני ימים ספורים כאשר התפטר יצחק פטרבורג, שהיה חבר בוועד המנהלים של טבע. פטרבורג התפטר לפני פרסום הודעה על הפיטורים, אולי מתוך הרצון שלא להיות מזוהה עם המהלך. לאיש עסקים ישראלי, שפעולות העסקים העיקרית שלו מתרחשות בישראל, יש אינטרס שלא להיתפס בציבוריות הישראלית כמי שמסוגל לפטר אלפי עובדים בהינף יד. לעומתו, שולץ, אשר "הובא  מבחוץ" לצורך ביצוע מהלך ההתייעלות, יודע כי ברגע שיסיים את תפקידו יעזוב את מקום מושבו הנוכחי בפתח תקווה, ולכן המחיר אותו ישלם קטן למדי.

עובדי טבע ממשיכים בהפעלת קו הייצור תחת אזעקות במלחמת המפרץ – 1991 (צילום: צביקה ישראלי / לע״מ).

בנוסף, ישנה חשיבות למידת הפריסה הבינלאומית של חברה. מובן כי העובדים הישראלים מחזיקים בכוח מיקוח גדול יותר כנגד חברה ישראלית, מאשר כנגד חברה על-לאומית, אשר מחזיקה מפעלים בכל רחבי העולם. זאת מכיוון שככל ששיעור פעילותה של החברה בישראל גדול יותר, כך גדל האפקט של פעולות מאורגנות של העובדים בה על הכנסות החברה. כאמור, היקף הפעילות של טבע בישראל קטן יחסית כיום, ולכן כוחם של העובדים למנוע את הפיטורים נמוך יותר.

כרוניקה של הגירה

אז כיצד איבד הציבור הישראלי את השליטה בטבע? האמת היא שמדובר בתהליך הדרגתי שהחל בשנות ה-80. אלי הורוביץ, המנכ"ל האגדי של טבע, החליט באותה התקופה להשקיע סכום של כ-100 מיליון דולר בפיתוח תרופת מקור, הידועה כיום בשם קופקסון. ההשקעה הייתה הימור מוצלח, ומכירת התרופה הכניסה כ-40 מיליארד שקלים לחברה, והפכה אותה למעשה לשם עולמי.

יו"ר דירקטוריון טבע לשעבר, יצחק פטרבורג (צילום ארכיון: לע״מ).

הכנסותיה האדירות של טבע ממכירת הקופקסון היוו למעשה הון זמין להשקעה. הורוביץ, ואחריו גם המנכ"לים הבאים, הובילו את החברה לרצף של רכישת חברות תרופות זרות, במטרה להגדיל את היקפי הפעילות של טבע. כך החלה טבע לרכוש באמצע שנות התשעים חברות שהחזיקו מפעלים באירופה, ארה"ב ודרום אמריקה. באותה התקופה תוארו הרכישות כגאווה לאומית, ועלייתה של טבע למגרש הבינלאומי נתפסה כהישג מרשים למדינת ישראל בכלל.

חלק מרכישות אלו היוו השקעות טובות, וחלקן אחראיות למשבר בו נמצאת החברה כיום. עם זאת, כל רכישה הביאה לשינוי בהרכב הבעלות על החברה, כמו גם להרכב העובדים שבה. זאת מכיוון שבכל רכישה קיבלו חלק מבעלי השליטה בחברה המתמזגת מניות בטבע בתמורה לעסקה. כך, למשל, כאשר רכשה טבע את חברת נובופארם הקנדית בשנת 2000, קיבל בעל החברה לסלי דן כ-6% ממניות טבע. שנה לאחר מכן אף מונה דן לדירקטוריון החברה. כך קרה גם עם הרולד סניידר, משקיע אמריקאי אשר חברתו ביוקראפט התמזגה עם טבע בשנת 1996.

ארז ויגודמן, מכ״ל טבע לשעבר – 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

כך, הלכה והתרחבה השפעתם של משקיעים זרים בחברת טבע. היות ומניית טבע נסחרת בבורסת הנסדא"ק, נמכרו מניות אלו הלאה, למשקיעים זרים אשר לא מחזיקים בקשר ישיר עם החברה. גם מידת המרכזיות של מפעלי טבע בארץ הלכה והצטמצמה עם כל רכישה. אמנם במרבית המקרים פוטרו בעלי המשרות בחברות המתמזגות והושארו העובדים הישראליים, אך טבע הלכה ורכשה תשתית בחו"ל, יחד עם עובדים שהפעילו אותה.

אחד מבעלי המניות של טבע, שהגיע לחברה לאחר שחברתו נרכשה בידי טבע בשנת 2006, הוא פיליפ פרוסט. פרוסט הוא משקיע אמריקאי, שהיה הבעלים של חברת "איווקס", ולא ניהל מעולם קודם לכן פעילות עסקית בישראל. לאחר התמזגות החברות הפך פרוסט ליו"ר הדירקטוריון בין השנים 2010-2014. פרוסט ראה בטבע חברה בינלאומית, והתנגד למתן קדימות לעובדים הישראליים בעקבות מיזוגים. לדעתו, כמו כל חברה, על טבע לעשות את המרב כדי למקסם רווחים, גם אם מדובר בהחלפת עובדים ישראלים בזרים.

דוגמה לגישתו של פרוסט ניתן לראות במיזוג טבע עם חברת ספלון בשנת 2011. הייתה זו למעשה הפעם הראשונה בה לא הועדפו עובדים ישראלים על פני זרים בעקבות מיזוג. חברת ספלון האמריקאית עסקה במחקר ופיתוח תרופות מקוריות, חלק זניח יחסית בפעילותה של טבע. החברה נרכשה ע"י טבע, אך במובנים רבים, מחלקת המחקר והפיתוח של טבע מוזג בשלה. כך, פוטרו עובדים ישראלים רבים ממחלקת מו"פ של טבע, והוחלפו בצוותים אמריקאים. ראש חטיבת המחקר של טבע אז, יצחק פטרבורג, פוטר מתפקידו והוחלף בראש חטיבת המחקר של חברת ספלון.

מנכ"ל טבע, קאר שולץ (צילום: News Oresund/ flicker)

מנקודה זו החלה טבע, למעשה, את יציאתה מישראל. בשנים שחלפו מאז, פוטרו יותר ויותר עובדים ישראלים, והוחלפו באמריקאים. כך, למשל, ג'רמי לוין, המנכ"ל האמריקאי שהובא לחברה ע"י פרוסט, התחיל את דרכו בפיטורי אלפי עובדים ברחבי העולם, כאשר 800 מתוכם בישראל. הקשיים הכלכליים אליהם נקלעה החברה הפכו לזרז לעזיבת טבע את ישראל, שיכולה לקיים את פעילותה בזול במקומות בהם שכר העובדים נמוך יותר מזה בישראל.

לפני מספר חודשים מונה שולץ לתפקיד מנכ"ל החברה, כשסול בארר, יו"ר הדירקטוריון הבטיח שיעשה מהלך התייעלות בחברה. ניתן היה לצפות כי יהיה מדובר בפיטורים נרחבים, והשאלה שנותרה הייתה עד כמה יפגעו העובדים הישראלים בחברה. כיום, כאשר מרבית בעלי המניות אינם אזרחי ישראל, הולכות ומצטמצמות הסיבות בשמן תהיה מוכנה ההנהלה לספוג את המחיר העודף של שמירת עובדים ישראלים. במצב זה, וכאשר כוחם של העובדים ללחוץ על ההנהלה קטן למדי, אין סיבה שלא לפטר עובדים ישראלים, ולזרז את עזיבתה הסופית של טבע את מדינת ישראל.