דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שלישי י"ב באב תשפ"ב 09.08.22
29°תל אביב
  • 25°ירושלים
  • 29°תל אביב
  • 27°חיפה
  • 28°אשדוד
  • 26°באר שבע
  • 32°אילת
  • 29°טבריה
  • 22°צפת
  • 29°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
מידעו"ס 99 - יוני 2022

מן המחקר / איכות חיים של עובדים עם מוגבלות אחרי גיל פנסיה לעומת פורשים

מחקר השוואתי שנערך בחברת "המשקם"

ד"ר ג'וליה גוזמן – סמנכ"לית שיקום, חברת המשקם. juliag@hameshakem.co.il

אלי בנטאטה – מנהל פיתוח עסקי, חברת המשקם.

|| תקציר

במאמר זה מוצג מחקר השוואתי בנושא איכות חיים שנערך בחברת המשקם, המעסיקה ומשקמת עובדים עם מוגבלות. ההשוואה נערכה בין עובדים אחרי גיל פרישה שממשיכים לעבוד בחברה, לבין עובדים שעבדו בחברת המשקם ובחרו לפרוש לפנסיה.
ממצאי המחקר מעלים כי איכות החיים של עובדים עם מוגבלות הממשיכים לעבוד בחברת "המשקם" לאחר גיל הפרישה גבוהה יותר לעומת איכות החיים של עובדים עם מוגבלות שפרשו מעבודה בחברה.
כאשר בוחנים את הפרמטרים העיקריים המרכיבים את איכות החיים, נמצא שאיכות החיים הבריאותית, הנפשית והכלכלית של מי שהמשיכו לעבוד אחרי גיל פרישה גבוהה מזו של אלו שפרשו לפנסיה, וכי עובדים שהמשיכו לעבוד יוצאים יותר לפעילויות בילוי מחוץ לבית לעומת אלו שפרשו. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות באיכות החיים החברתית או ברמת המעורבות החברתית.
ממצאי המחקר פותחים צוהר להבנת איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות שממשיכים לעבוד אחרי גיל פרישה לעומת איכות חייהם של אנשים עם מוגבלות שפורשים לפנסיה. נדרש מחקר המשך בנושא, כדי לבחון מהם הגורמים המסייעים והמעכבים להמשך עבודתם של אנשים עם מוגבלות אחרי גיל פרישה ומהי תרומת המשך העבודה לאיכות חייהם ולבריאותם הנפשית והפיזית.
מילות מפתח: איכות חיים, הגיל השלישי, אנשים עם מוגבלות, גיל פרישה

|| מבוא

בעולם חיים למעלה מ־1.3 מיליארד אנשים עם מוגבלויות, המהווים 20%-15% מכלל האוכלוסייה (WHO, 2020). ידוע שאנשים עם מוגבלות בריאים פחות (Hashemi et al., 2017) ותוחלת החיים של חלקם נמוכה יותר לעומת זו של אנשים ללא מוגבלות (Glover et al., 2017). בקרב אנשים עם מוגבלות יש שכיחות גבוהה יותר של מחלות כרוניות כגון סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות רקע נוספות והם עלולים לסבול יותר ממצבים בריאותיים מורכבים, אשר מגבירים את הסיכון שלהם לתחלואה ולתמותה (Hashemi et al., 2017).
אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות מאופיינת בשיעורי תעסוקה נמוכים, הנובעים מחסמים רבים וביניהם עמדות שליליות וחששות של מעסיקים. נתונים של מכון ברוקדייל (2021) מעלים כי שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות עמד על כ־53% בשנת 2019, לעומת כ־80% בקרב אנשים ללא מוגבלות. בקרב אנשים עם מוגבלות חמורה, המספרים אף נמוכים יותר ועומדים על כ־42%, והפערים גדלים. כ־14% ממשתתפי הסקר, בעלי מוגבלויות, חושבים שאין להם כל סיכוי למצוא עבודה חדשה אם יאבדו את מקום עבודה הנוכחי שלהם, וכ־41% חושבים שהסיכוי קטן או לא קיים כלל.

קרדיט: שאטרסטוק

המודל החברתי של מוגבלות מגדיר מוגבלות כתוצר חברתי – כלומר, תוצר של מערכת היחסים בין אנשים עם לקויות ובין החברה המגבילה אותם, ואילו המודל הרפואי מגדיר מוגבלות כפגם אינדיבידואלי. כך, המודל החברתי קובע שנכויות הן בעיות חברתיות, הנוצרות ומתעצמות על ידי חסמים סביבתיים ויחסיים בחברה (Shakespeare & Watson, 2001). המודל החברתי של מוגבלות שונה מהמודל הרפואי, המתמקד בסוגיות הפיזיולוגיות של המוגבלות (Areheart, 2008). במילים אחרות, לא הנכות היא שמונעת מאדם השתתפות מלאה בחברה, אלא החברה היא שיוצרת חסמים להשתתפות זו.
המודל החברתי מגדיר את המוגבלות במונחים של אפליה חברתית. הוא מסיר את מוקד ההתייחסות ממה שאנשים עם מוגבלות אינם יכולים לעשות ומעביר אותו למה שהם אכן יכולים לעשות, כדי להגשים את עקרון שוויון ההזדמנויות ולממש את הזכויות המגיעות להם. יתרונותיו של המודל החברתי: (1) מגדיר תחומים ייחודיים המחייבים שינוי; (2) מזהה עמדות שליליות ומכשולים פיזיים וחברתיים כתחומים העיקריים הטעונים שיפור; (3) מאפשר לכלל האנשים עם המוגבלות להתאגד ולפעול יחד, על אף הבדלים באופי המגבלה (Shakespeare & Watson, 2001).
אנשים עם מוגבלות, כמו כולנו, בונים את תחושת המסוגלות העצמית שלהם באמצעות אינטראקציה ומשוב חברתי, בין היתר במקום העבודה. מחקר שנערך בישראל בקרב 274 משתתפים עם מוגבלות, הראה כי המשתתפים שעבדו דיווחו על רמות גבוהות משמעותית של אינטראקציות חברתיות והשתלבו בפעילויות פנאי יותר מאשר עמיתיהם שאינם מועסקים. יתרה מכך, לסטטוס התעסוקתי נמצאה תרומה משמעותית לשונות ברווחתם הנפשית הסובייקטיבית של המשתתפים (Araten-Bergman & Stein, 2014).
עם הגיל, התמונה מורכבת יותר. לפי העדות המחקרית, הזדקנות קשורה לתחלואה מוגברת, לדיכאון ולירידה בתפקוד. כל אלה עלולים לפגוע באיכות חייהם של מבוגרים (Akosile et al., 2018). אנשים מבוגרים רבים מדווחים על ירידה בתפקוד הגופני ומתקשים לבצע משימות יום־יומיות רגילות, שנהגו לקחת כמובנות מאליהן (de Paula et al., 2015); על אחת כמה וכמה אנשים מבוגרים המתמודדים עם מוגבלות, לרבות נכות או מחלה כרונית, במשך שנים רבות.
מודלים עדכניים להזדקנות חיובית החלו להתפתח במאה ה־20, במטרה להיאבק בגילנות ובתפיסות מסורתיות של הזקנה. במסגרת מודלים אלה מועלים מושגים חדשים, שנועדו לבטא זקנה חיובית, ובהם "זקנה פרודוקטיבית", "זקנה חיובית", "הזדקנות מוצלחת", "זקנה בריאה" ו"הזדקנות פעילה" – שאומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי והאיחוד האירופי. "הזדקנות פעילה" הוגדרה כתהליך של מקסום הבריאות, ההשתתפות והביטחון של האדם במטרה לשפר את איכות חייו. מרבית המושגים הללו כוללים בהגדרותיהם את הפרודוקטיביות, הפעילות, ההשתתפות והמעורבות. אחת הדרכים לממש הגדרות אלה היא התעסוקה.
חברת המשקם היא העסק החברתי הגדול בישראל, אשר מעסיק ומשקם כ־2,700 עובדים עם מוגבלות. החברה מציעה לעובדיה שיקום תעסוקתי מקצועי, הניתן על ידי צוות עובדים סוציאליים על פני רצף הקידום התעסוקתי – החל ממפעל תעשייתי ועד להעסקה בשוק החופשי. אתרי החברה פרוסים בכל הארץ ונותנים מענה לשלושת חסמי התעסוקה המרכזיים: מוגבלות, גיל ופריפריה. כ־300 מעובדי החברה הם אחרי גיל הפרישה ובחרו להמשיך לעבוד על אף שהגיעו לגיל פרישה לפי החוק. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (סקר כוח אדם, 2018), 22.4% מכלל האנשים בני +65 ממשיכים לעבוד. הסיבות המרכזיות להמשך עבודתם למרות הגיעם לגיל הפנסיה הן שיפור המצב הכלכלי ושמירה על סדר יום ועל בריאות נפשית ופיזית טובה.

במסגרת מודלים אלה מועלים מושגים חדשים, שנועדו לבטא זקנה חיובית, ובהם "זקנה פרודוקטיבית", "זקנה חיובית", "הזדקנות מוצלחת", "זקנה בריאה" ו"הזדקנות פעילה" – שאומץ על ידי ארגון הבריאות העולמי והאיחוד האירופי

המחקר הנוכחי נערך בחברת "המשקם" במטרה לבחון את איכות החיים של עובדים עם מוגבלות, שהמשיכו לעבוד ב"המשקם" אחרי גיל הפרישה, לעומת איכות החיים של עובדים עם מוגבלות שפרשו מעבודה בחברה. נבדקו שבעה מדדי איכות חיים: שביעות רצון כללית מהחיים, מצב בריאותי, מצב חברתי, מצב נפשי, מצב כלכלי, בילוי מחוץ לבית, מעורבות חברתית.

|| השיטה

המדגם כלל 70 מרואיינים אחרי גיל הפרישה לגמלאות שעדיין עובדים בחברה, ואשר נדגמו אקראית מתוך כ־300 עובדי החברה שהם אחרי גיל פרישה, ו־70 מרואיינים שפרשו לפנסיה מעבודתם בחברה. הדגימה בוצעה מתוך רשימת העובדים והפורשים של חברת "המשקם". הראיונות נערכו בשיטה של סקר טלפוני על ידי חברת "צופית – סקרים וניהול פרויקטים" במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2021.
התבוננות בשתי הקבוצות מעלה שמרואיינים שיצאו לפנסיה מהמשקם מבוגרים יותר (*73.1) ממי שהמשיכו לעבוד בהמשקם (*70.0), התחילו לעבוד בחברה בגיל צעיר יותר (*47.7 לעומת *55.9) ועבדו יותר שנים (*21.1 לעומת *14.3). לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות בסוג העבודה בהמשקם או במצבם המשפחתי. רוב הנבדקים במחקר היו גברים (n=107, 76.4%). החלוקה בין המגדרים הייתה דומה בין שתי הקבוצות: בסקר בקרב מי שפרשו מהמשקם היו 18 נשים ו־52 גברים, ובסקר בקרב מי שעדיין עובדים בחברה היו 15 נשים ו־55 גברים. בשל המספר הקטן של נשים שהשיבו לסקר, לא נמצא הבדל מובהק בין המגדרים במשתני המחקר.
ניתוח הממצאים כלל השוואה של מדדי איכות החיים השונים, שנבדקו בשתי קבוצות המחקר. הבדלים מובהקים בין הקבוצות (ברמת המובהקות הסטטיסטית של 95%, p<0.05) מסומנים בכוכבית. חלק ממדדי איכות החיים שנמדדו בסקר הושוו אל מול ממצאי הסקר החברתי־כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במטרה לקבל אינדיקציה להתפלגות מדדים אלו בקרב כלל אוכלוסיית בני 67+ בישראל. לכל אחד ממדדי איכות החיים חושב מדד המסכם את כל השאלות המרכיבות את המדד. מדדים אלו הם בטווח של 4-1, כאשר ציון גבוה מצביע על איכות חיים טובה יותר במדד.

|| השאלון

השאלון מבוסס על מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי, וזאת על פי החלטת הממשלה 2494, שקבעה כי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה תפרסם החל משנת 2016 דו"ח שנתי של מדדים אלה.

במסגרת השאלון לדיווח עצמי סובייקטיבי נשאלו שאלות הנוגעות למדדים הבאים:
1. איכות חיים בריאותית (לדוגמה: מהו מצב בריאותך בדרך כלל?)
2. איכות חיים חברתית (לדוגמה: האם את/ה מרוצה מהקשר שלך עם בני משפחתך וחבריך?)
3. איכות חיים נפשית (לדוגמה: ב־12 החודשים האחרונים, האם הרגשת מדוכא?)
4. איכות חיים כלכלית (לדוגמה: האם את/ה מרוצה ממצבך הכלכלי?)
5. בילוי ופנאי (לדוגמה: ב־12 החודשים האחרונים, כמה פעמים השתתפת בפעילויות הבאות: תרבות, יציאה לטבע, פעילות משותפת עם אנשים כגון שירה או ריקוד?)
6. מעורבות חברתית (לדוגמה: האם בשנה האחרונה השתתפת בפעילות ביישוב מגוריך כגון התנדבות, מחאה, יוזמה שקשורה למקום היישוב וכדומה?)
מדדים אלו נבחרו בשל הרלוונטיות שלהם לאנשים עם מוגבלות בגיל השלישי.

|| ממצאים

קרדיט: אידאה

ממצאי המחקר מצביעים על כך שאיכות החיים של עובדים עם מוגבלות אשר ממשיכים לעבוד בחברת "המשקם" אחרי גיל פרישה גבוהה יותר מאיכות החיים של עובדים עם מוגבלות שפרשו מעבודה בחברה.
כאשר מסתכלים על ממדיה השונים של איכות החיים, אפשר לראות כי איכות חיים בריאותית, נפשית וכלכלית של מי שהמשיכו לעבוד אחרי גיל הפרישה גבוהה מזו של אלו שפרשו לפנסיה, וכי מי שהמשיכו לעבוד יוצאים יותר לפעילויות בילוי מחוץ לבית לעומת אלו שפרשו. לא נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות באיכות החיים החברתית וברמת המעורבות החברתית של הנבדקים.
בתרשים 1 ניתן לראות שאיכות החיים הבריאותית של העובדים שהמשיכו לעבוד בחברת המשקם דומה לזו של כלל בני 67+ באוכלוסייה בישראל, למרות מוגבלותם. מי שהמשיכו לעבוד בחברת המשקם מדרגים את בריאותם כטובה יותר לעומת מי שפרשו מהעבודה בחברה.
בתרשים 2 ניתן לראות שהפורשים מהעבודה בחברת המשקם חשים יותר בדידות לעומת מי שהמשיכו לעבוד בחברה אחרי גיל הפרישה. שיעור המרגישים בודדים בקרב הפורשים מהעבודה בחברת המשקם הוא יותר מפי שלושה לעומת שיעורם בכלל אוכלוסיית בני 67+. שיעור המרגישים בודדים בקרב הממשיכים לעבוד בחברת המשקם הוא יותר מפי שניים לעומת שיעורם בכלל אוכלוסיית בני +67.
כמו כן, איכות החיים הנפשית של עובדים שהמשיכו לעבוד בחברת המשקם גבוהה באופן מובהק מזו של עובדים שפרשו מעבודתם בגיל הפרישה (תרשים 3).
עובדים שהמשיכו לעבוד בחברת המשקם אחרי גיל הפרישה מרוצים יותר ממצבם הכלכלי לעומת עובדים שפרשו מהעבודה. התפלגות שביעות הרצון מהמצב הכלכלי דומה בקרב מי שהמשיכו לעבוד בחברת המשקם לזו שבכלל בני ה־67+ במדינת ישראל (תרשים 4).
בתרשים 5 ניתן לראות כי ישנם הבדלים משמעותיים בתחומים השונים המרכיבים את איכות החיים בין איכות חייהם של עובדי המשקם לאחר גיל פרישה ובין איכות חייהם של הפנסיונרים, מלבד בתחום החברתי.
נשאלת השאלה אם הגורם המסביר את ההבדלים באיכות החיים הוא המשך העבודה, או שאלה מדדים אחרים שנבדקו במחקר. לצורך בדיקת הנושא, נערכה רגרסיה לינארית בקרב משתתפי המחקר (N=139), שהמשתנה התלוי בה הוא איכות החיים של כלל המשתתפים במחקר והמשתנים הבלתי תלויים הם קבוצת המחקר (ממשיכים לעבוד/פורשים) וכל המדדים שנבדקו במחקר (מצב בריאותי, מצב חברתי, מצב נפשי, מצב כלכלי, בילוי מחוץ לבית, מעורבות חברתית). מודל הרגרסיה נמצא מובהק (F=7.34, p<0.01), ומסביר 29% מההבדלים בין המרואיינים באיכות החיים (R2=0.29).
תרשים 6 מפרט את מידת ההשפעה של כל משתני המחקר על איכות החיים של המרואיינים. ניכר שרק שני משתנים מסבירים באופן מובהק את איכות החיים של המרואיינים: המצב הבריאותי והמצב החברתי. קבוצת המחקר (עובדים/פורשים) אינה מסבירה באופן מובהק את איכות החיים.
לבסוף, למרות מוגבלותם, שביעות הרצון מהחיים של מי שהמשיכו לעבוד בחברת המשקם דומה לזו של כלל אזרחי ישראל בני +67. בתרשים 7 ניתן לראות כי כ־93% מהפנסיונרים שהמשיכו לעבוד בהמשקם מרוצים עד מרוצים מאוד מחייהם, בדומה לכלל בני +67 במדינת ישראל (90%), לעומת 66.6% מהפנסיונרים שפרשו מהחברה.

|| דיון

הזדקנות פעילה היא מושג שכיח בימינו, שפירושו כי גם לאחר הפרישה מממשיכים אנשים מזדקנים, כולל אנשים עם מוגבלות, לנהל חיים פעילים ומשמעותיים בתוך הקהילות שלהם (Fesko et al., 2012). אנשים בגיל השלישי צריכים להרגיש בטוחים, לקבוע מה הם רוצים לעשות, להיות מעורבים בפעילויות פנאי משמעותיות ולהמשיך ללמוד או לאתגר את עצמם (Laplante, 2014). הם רוצים לתרום לקהילות שלהם, לשמור על קשרים ועל רשתות חברתיות ולהזדקן במקום מועדף בצורה בריאה. הם אוהבים להיות חופשיים יחסית ממתח רגשי או ממחלות ולחוות איכות חיים ושביעות רצון מהחיים, תוך שמירה על היכולת התפקודית. היבטים פיזיים, פסיכו־סוציאליים, חומריים וקיומיים הם חלק מהמושג הזה. המושג "הזדקנות פעילה" משלב, אם כך, אלמנטים של הזדקנות פרודוקטיבית, רווחה נפשית ופיזית ואיכות חיים (Walker, 2015). איכות החיים היא נושא בריאותי, שחשיבותו גבוהה מאוד (Al-Taie et al., 2020).
במחקר הנוכחי נמצא שרק שני משתנים מסבירים באופן מובהק את איכות חייהם של המרואיינים: המצב הבריאותי והמצב החברתי. לאחר הכנסת שני משתנים אלה למודל, תרומתם של פרישה/המשך העבודה לא נמצאה מובהקת. ואכן, גם מחקרים קודמים מצאו שמצב בריאותי/תחלואה קשורים לירידה בתוצאות בריאותיות, איכות חיים ומצוקה פסיכולוגית (Fortin et al., 2006). המצב הבריאותי הוכח כבר מזמן כמשפיע על רווחתו הסובייקטיבית של הפרט ( (Jagger et al., 1993).
כמו כן, מחקר שנערך לאחרונה בקרב 3,336 אנשים בני הגיל השלישי, מצא שקשישים עם מוגבלות בניידות, בתפקוד היום־יומי ובהשתתפות בפעילויות חברתית, היו בעלי איכות חיים נמוכה יותר. יתרה מכך, 96.3% מאלה שהיו מובטלים ומוגבלים הן בממדי הניידות והן בממדי התפקוד היום־יומי היו בעלי איכות חיים נמוכה יותר (Zhang et al., 2022).
המחקר קורא להקדיש תשומת לב מיוחדת לקשישים שהם מובטלים ומוגבלים בקוגניציה, בהשתתפות חברתית, בניידות ובפעילויות היום־יום, כדי לשפר את איכות החיים שלהם ולשפוך אור על הבנת איכות החיים של בני הגיל השלישי בהקשר זה.
ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על כך שאיכות החיים של עובדים שנשארו לעבוד בחברת "המשקם" אחרי גיל הפרישה גבוהה באופן מובהק מזו של עובדים שפרשו מהעבודה בחברה עם הגיעם לגמלאות.
אחת השאלות שנשארו פתוחות מבחינתנו היא: האם האנשים שהמשיכו לעבוד, המשיכו כי הם היו בריאים יותר מאלו שיצאו לפנסיה או שבריאותם של האנשים שהמשיכו לעבוד התדרדרה פחות ביחס לאלו שבחרו לצאת לפנסיה? ההנחה היא שקיים קשר בין ההחלטה לצאת לפנסיה לבין המצב הבריאותי. עם זאת, ההנחה השנייה יכולה להיות שעובדים שהמשיכו לעבוד, בריאותם השתמרה טוב יותר מאשר אילו היו יוצאים לפנסיה. שאלה זו דורשת מחקר המשך, שיכלול שליטה/נטרול במשתנה המצב הבריאותי של המרואיינים.
ממצאי המחקר הנוכחי עולים בקנה אחד עם ממצאי מחקר אורך שנעשה בהולנד וכלל 1,125 נבדקים עם או ללא מחלות כרוניות. במחקר זה נמצא שגורמים הקשורים לבריאות ניבאו המשך העבודה של הנבדקים אחרי גיל הפרישה (de Wind et al., 2018).
עד כה, לא נחקרה מספיק איכות החיים של אנשים עם מוגבלויות בגיל השלישי – בעולם בכלל ובארץ בפרט. גם המחקר הנוכחי אינו מאפשר להסיק מסקנות על כלל המזדקנים עם מוגבלות, כיוון שהוא נעשה בקרב אוכלוסייה ספציפית מאוד של עובדי חברת המשקם ולא כלל מדגם מייצג, המאפשר הכללת הנתונים על כלל האוכלוסייה. מאידך גיסא, המחקר פותח צוהר אשר מאפשר לבחון כיוונים נוספים, שמהם יהיה אפשר לבצע מחקרים מעמיקים יותר בעתיד. חוקרים נוספים בתחום ממליצים על הרחבת המחקרים בקרב אוכלוסייה זו (de Wind et al., 2018).

אחד המשתנים שמעניין לבדוק בהקשר הזה הוא התמיכה המשפחתית והחברתית העומדת לרשותו של האדם עם מוגבלות והשפעתה על ההחלטה אם להמשיך לעבוד אחרי גיל הפרישה. במחקר שנערך בטורקיה בקרב 517 משתתפים בני +65, נמצא שתמיכה חברתית הסבירה 11.7% מהשונות בשביעות הרצון מהחיים ו־22.1% מהשונות באיכות החיים. כמו כן, תמיכה חברתית ואיכות חיים הסבירו יחד 28.6% מהשונות בשביעות הרצון מהחיים. כלומר, שיפור בתמיכה העומדת לרשותם ובאיכות חייהם ישפר את שביעות הרצון של בני הגיל השלישי מהחיים (Şahin et al., 2019). יתכן שתמיכה משפחתית או חברתית עשויה להיות משתנה מתווך/ממתן בין ההחלטה על המשך העבודה של האדם לבין איכות חייו או/ו שביעות רצונו מהחיים.
משתנה נוסף שמעניין לבחון הוא פעילות גופנית בקרב אנשים עם מוגבלות, הקשר בינה לבין בריאותם הפיזית והנפשית של בני הגיל השלישי והשפעתה על איכות החיים. במחקר שנערך בקרב בני הגיל השלישי נמצא מתאם בין רמות נמוכות של פעילות גופנית ותסמינים של חרדה ודיכאון בקרב קשישים החיים בקהילה (de Oliveira et al., 2019).

|| סיכום

חברת המשקם מעסיקה כ־300 פנסיונרים עם מוגבלות ומעודדת עובדים המגיעים לגיל הפנסיה, שכוחם עוד במותנם והם מעוניינים בכך, להמשיך לעבוד. ממצאי המחקר מצביעים על כך שאיכות החיים של עובדים שנשארו לעבוד בחברת "המשקם" אחרי גיל פרישה גבוהה מזו של עובדים שפרשו מהעבודה בחברה עם הגיעם לגמלאות. כמו כן, שיעור גבוה יותר מהעובדים בהמשקם אחרי גיל פרישה הביעו שביעות רצון גבוהה יותר מהחיים לעומת אלה שפרשו לפנסיה. נדרש מחקר המשך בנושא, כדי לבחון גורמים המסייעים או מעכבים את המשך עבודתם של אנשים עם מוגבלות אחרי גיל פרישה ותרומת המשך העבודה לאיכות חייהם ולבריאותם הפיזית והנפשית.

רשימת המקורות

ברלב, ל', פור, י', ובכר, י' (2021). אנשים עם מוגבלות בישראל – עובדות ומספרים. מכון ברוקדייל.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2018). סקר כוח אדם.

Al-Taie, N., Maftei, D., Kautzky-Willer, A., Krebs, M., & Stingl, H. (2020). Assessing the quality of life among patients with diabetes in Austria and the correlation between glycemic control and the quality of lifePrimary Care Diabetes, 14, 133-138.

Akosile, C. O., Mgbeojedo, U. G., Maruf, F. A., Okoye, E. C., Umeonwuka, I. C., & Ogunniyi, A. (2018). Depression, functional disability, and quality of life among Nigerian older adults: Prevalences and relationships. Archives of Gerontology and Geriatrics74, 39-43.‏

Araten-Bergman, T., & Stein, M. A. (2014). Employment, social capital, and community participation among Israelis with Disabilities. Work, 48, 381-390.

Areheart, B. A. (2008). When disability isn’t “just right”: The entrenchment of the medical model of disability and the Goldilocks dilemma. Indiana Law Journal, 83(1), 181-232.

de Oliveira, L. D. S. S. C. B., Souza, E. C., Rodrigues, R. A. S., Fett, C. A., & Piva, A. B. (2019). The effects of physical activity on anxiety, depression, and quality of life in elderly people living in the community. Trends in Psychiatry and Psychotherapy41, 36-42.‏

de Paula, J. J., Diniz, B. S., Bicalho, M. A., Albuquerque, M. R., Nicolato, R., de Moraes, E. N., . & Malloy-Diniz, L. F. (2015). Specific cognitive functions and depressive symptoms as predictors of activities of daily living in older adults with heterogeneous cognitive backgrounds. Frontiers in Aging Neuroscience7, 139.‏

de Wind, A., Scharn, M., Geuskens, G. A., van der Beek, A. J., & Boot, C. R. (2018). Predictors of working beyond retirement in older workers with and without a chronic disease-results from data linkage of Dutch questionnaire and registry data. BMC Public Health18(1), 1-12.‏

Fesko, S. L., Hall, A. C., Quinlan, J., & Jockell, C. (2012). Active aging for individuals with intellectual disability: Meaningful community participation through employment, retirement, service, and volunteerism. American Journal on Intellectual and Developmental Disabilities117(6), 497-508.

‏Fortin, M., Bravo, G., Hudon, C., et al. Relationship between multimorbidity and health-related quality of life of patients in primary care. (2006). Qual Life Res1583-91. https://doi.org/10.1007/s11136-005-8661-z

Glover, G., Williams, R., Heslop, P., Oyinlola, J., & Grey, J. (2017). Mortality in people with intellectual disabilities in England. Journal of Intellectual Disability Research 61, 62-74.10.1111/jir.12314.

Jagger, C., Spiers, N. A., & Clarke, M. (1993). Factors associated with decline in function, institutionalization and mortality of elderly people. Age and Ageing22(3), 190-197.‏

Hashemi, G., Wickenden M., & Kuper, H. (2017). SDGs, inclusive health and the path to universal health coverage. Disability and the Global South, 4(1), 1088-1111.

LaPlante, M. P. (2014). Key goals and indicators for successful aging of adults with early-onset disability. Disability and health journal7(1), 44-50.‏

Şahin, D. S., Özer, Ö., & Yanardağ, M. Z. (2019). Perceived social support, quality of life and satisfaction with life in elderly people. Educational Gerontology45(1), 69-77.‏

Shakespeare, T., & Watson, N. (2001). The social model of disability: An outdated ideology? Research in Social Science and Disability, 2, 9-28. Bingley: Emerald (MCB UP).  http://www.emeraldinsight.com/10.1016/S1479-3547(01)80018-X.

Walker, C. (2015). Ageing and people with learning disabilities: In search of evidence. British Journal of Learning Disabilities43(4), 246-253.‏

WHO (2011).World Report on Disability. Geneva: World Health Organization.

Zhang, M., Zhu, W., He, X., Liu, Y., Sun, Q., & Ding, H. (2022). Correlation between functional disability and quality of life among rural elderly in Anhui province, China: A cross-sectional study. BMC Public Health22(1), 1-12.‏

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
תגובות

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!