לקראת הפקת גיליון המאה של מידעו"ס, נפגשנו עם פרופ' שמעון שפירו. פרופ' שפירו היה לשתינו, אילנה ועופרה, מרצה ומורה לחיים המקצועיים ולזהות המקצועית שלנו. הוא גם היה ממעצבי מקצוע העבודה הסוציאלית והטביע חותם לאורך השנים בתחום העבודה הסוציאלית הקהילתית והפרטנית, באקדמיה ובשדה. המפגש נערך בחדרו שבבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב.
פרופ' שפירו התייחס לתהליכים שמקצוע העבודה הסוציאלית עבר ועדיין עובר לאורך השנים, במקביל לשינויים החברתיים במדינה, ולשאלה אם התגשם חזונם של מעצבי המקצוע. הוא סקר את האתגרים העומדים בפני העובדים הסוציאליים – ברמת הפעילות בשטח, ברמה האקדמית וברמת קביעת המדיניות. בדבריו התבסס על הרצאה שנשא לפני שנים מספר בכנס סגלים של בתי הספר לעבודה סוציאלית. הכנס התקיים במלאת 25 שנה לפרסום הדו"ח "הכשרה לעבודה סוציאלית לקראת שנות האלפיים", שנערך בשיתוף עם משה שרר ז"ל, נורה לנגר ועידית וייס־גל, וההרצאה הוקדשה לשאלה אם הדברים שנאמרו אז, לפני 25 שנים, רלוונטיים גם כיום.

|| דמות הבוגר

מצבה הנוכחי של העבודה הסוציאלית הוא משונה וקשה להסבר. בשעה שהאוניברסיטאות והמכללות מכשירות מאות בוגרים מדי שנה, עדיין יש בשוק העבודה חוסר גדול בעו"סים – מקצוע שבעבר היה בו עודף. פרופ' שפירו תהה אם הסיבה לכך היא שמקצוע העבודה הסוציאלית הפך במידה רבה לגשר ולמנוף למעבר למקצועות אחרים. ולצד אפשרות זו – האם זה חלק מתהליך של הסבה מקצועית, שעובר עולם התעסוקה כולו בעקבות מגפת הקורונה ואינו פוסח על מקצוע העבודה הסוציאלית? לצד אלה, פרופ' שפירו הזכיר את ההתקדמות המקצועית: עו"סים רבים מפתחים מיומנויות בתחומים ספציפיים ופונים ללימודי תואר שני ולהשתלמויות רבות.
מאפיין נוסף של הבוגר שציין פרופ' שפירו היא המגמה המסתמנת של פנייה פחותה להתערבויות בתחום העשייה החברתית ברמת הקהילה וקביעת מדיניות – ויותר להתערבויות פרטניות ולטיפול ישיר בפונים.
הוזכר גם האגף החדש יחסית במשרד הרווחה, אגף הפרופסיה, שבראשו עומדת גלית מבורך. האגף אמור לנתח את מאפייני המקצוע הנוכחיים, כדי לתכנן את דרכי ההתמודדות עם האתגרים שיעמדו בפני העובד הסוציאלי בעתיד.

|| הקשר בין האקדמיה לשדה

לתפיסתו של פרופ' שפירו, הקשר איננו מספק ועדיין נראה כ"גישושים", כאשר מהשדה עולות תלונות על כך שהכשרת העו"סים אינה מותאמת דייה לנעשה בשטח. הוא גורס כי האקדמיה אומנם נדרשת לספק לסטודנטים הכשרה גנרית, אך בה בעת גם לחזק את הקשר עם השדה. העובדה שההכשרה למקצוע משולבת בפרקטיקה מייצרת בכל מקרה קשר בין האקדמיה לשדה ומאפשרת את החשיפה של הסטודנטים לשטח. לימודי המשך והשתלמויות שונות בתום לימודי התואר הראשון הם שאמורים לספק את הידע הספציפי.

|| מצבי חירום

המצב הביטחוני במדינת ישראל מכתיב את סדרי העדיפות של החברה בכל התחומים. לצד המערך הלוחם בחזית נמצא העורף, כשעובדי הרווחה הם הלוחמים האמורים להגן על רווחת האוכלוסייה ולאפשר את התמודדותה.
לאורך השנים למדנו שהעורף מצוי כל העת במצב לוחמה. פיגועים, מעשי טרור ובעיקר אזורים שלמים שחיים תחת איום קיומי מתמשך. מצב רגיש זה מחייב את מערכות הרווחה בהתמחות מיוחדת במצבי טראומה ופוסט־טראומה. להערכת פרופ' שפירו, התוכניות הקיימות אינן נותנות מענה מספק לאוכלוסייה הנמצאת במצב טראומטי מתמשך. התוכניות להתמודדות עם מצבי חירום אינן מגובשות דיין ואינן מופעלות באופן שוטף, כך שיוכלו לתת מענה באופן מיידי והולם. מרבית תוכניות הלימוד באוניברסיטאות ובמכללות אינן שמות דגש מספיק על נושא זה והוא גם אינו מיושם היטב בשטח.

|| ההתפתחות בתחומי החקיקה

פרופ' שפירו הזכיר את חברו ועמיתו פרופ' דן שניט, ממובילי החקיקה למען זכויות ילדים. לדבריו, חשוב מאד שעו"סים יהיו בקיאים בחוקים השונים כדי שיוכלו לסייע בהיבט זה לאוכלוסיות החלשות. עלתה התהייה אם העו"סים עצמם מודעים מספיק לחוקים ולזכויות של המטופלים; אם תשומת הלב שלהם מופנית רק לטיפול נפשי פרטני או גם למימוש זכויות ולהקניית שירותים כגון סל שיקום, ביטוח לאומי וכדומה.
בהקשר זה ציין פרופ' שפירו את המגמה – הנכונה לדעתו – של הפרטת שירותים, אולם הדגיש שחיוני ביותר שהתהליך ילווה בהגברת הפיקוח על השירותים המופרטים. הדגש הוא על פיקוח מכיל ומבין, ולא פיקוח פורמלי בלבד המבקש לדלות ליקויים. צריך שהמפוקחים (בחסות הנוער, בשירותי הבריאות הכללית ובריאות הנפש) יחושו שהפיקוח נועד לסייע להם.
שאלנו לגבי שיתוף לקוחות. פרופ' שפירו חושב שמגמה זו תלך ותתרחב. בפועל, כרגע היא מתרחבת בעקר בתחום ברה"נ, ובעתיד תתרחב בתחומים נוספים ולאוכלוסיות נוספות.

|| ההתפתחות הטכנולוגית

מהפכת האינטרנט והמדיה שינתה את פני החברה בעשרות השנים האחרונות. אלא שככל שהטכנולוגיה מתקדמת, היא גם יוצרת פערים חדשים או מעמיקה את הקיימים: לא רק שהיא מדירה לא פעם את הקשישים והמוגבלים, המתקשים להתנהל בעולם הדיגיטלי, אלא שרבים מהעובדים הסוציאליים עצמם אינם מוצאים את דרכם בשילוב האלמנטים החדשים ופעילותם נפגעת. נושא זה בולט במיוחד בתחום מיצוי הזכויות, שבו נדרשות תמיכה ועזרה לאוכלוסייה מוחלשת. אל מול הטכנולוגיה, לעיתים מוחלשים גם התומכים והעוזרים.
פרופ' שפירו קורא לתת את הדעת על נושא זה; לספק לעובדים הכשרה מסיבית יותר לשימוש באמצעים הדיגיטליים ובמקביל להתאים את האמצעים לאוכלוסייה המבוגרת והמוגבלת, כך שיהיו ידידותיים וקלים יותר לשימוש.
הגם שהמהפכה הדיגיטלית הביאה עימה יתרונות, יש בה גם סכנות רבות. שימוש לא נכון באמצעים אלה במכוון (למשל, שיימינג), או שימוש לא מושכל מתוך חוסר ידיעה או רשלנות, עלולים להרע יותר מאשר להיטיב. ראוי שהעובדים הסוציאליים, כאנשי מקצוע, ידעו לנצל את הטוב שבמדיה החדשה, אך גם יִלמדו ויְלמדו אחרים כיצד להתמודד עם שימוש בה לרעה.

|| עבודה סוציאלית רגישת תרבות

ישראל היא מדינה קולטת עלייה ויש בה גם אוכלוסיות מגוונות תרבותית. לכן, חשוב מאוד שבלימודים יושם דגש על רגישות רב־תרבותית. חשוב שיהיה גיוון תרבותי גם בקרב המורים, שיהיו בגדר role model לסטודנטים שלהם. נושאים אלו נלמדים באוניברסיטאות, אך לא באופן מספק.
לסיכום, אנו מודות לפרופ' שמעון שפירו, על שחלק עימנו את מחשבותיו ודעותיו, ומקוות שחזונו באשר להתפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית ימשיך ויתגשם – כשם שהתגשם בעבר ובהווה.