עבודה סוציאלית היא מקצוע הנע באופן תמידי וסינרגטי על שני צירים: ציר בין־לאומי וציר מקומי, המחובר לקהילה. המקצוע מושתת על איגום ידע מבוסס־ראיות והמשגתו לתאוריה אוניברסלית. כמו כן, קוד האתיקה הגלובלי שלנו ודרכי היישום של התאוריות מחייבים זיקה ורגישות לסוגיות ייחודיות – מקומיות, תרבותיות, אתניות ואחרות. צירים אלו מאפיינים גם את ההכשרה למקצוע, הנעשית במסגרות אקדמיות אשר מגבירות למידה ומעורבות גלובלית מחד גיסא, ופיתוח ידע ושיטות התערבות ילידיות ומקומיות מאידך גיסא.
בישראל, העבודה הסוציאלית מוסדה עוד טרם ימי המדינה ונסמכה תחילה על עבודה סוציאלית ועובדים סוציאליים מאירופה ומארה"ב. ככל שחלף הזמן התפתחו מסלולי הכשרה ישראליים ייחודיים – תחילה באוניברסיטאות המחקר ומאוחר יותר גם במכללות האקדמיות האזוריות, אשר פיתחו ידע ייחודי, רגיש תרבות ומקום, התואם את העבודה הסוציאלית בישראל. לצד זאת, נמשכה ואף התחזקה הזיקה לארגונים הבין־לאומיים ולידע שנצבר במקומות שונים, ובכללם מדינות אמריקה ואירופה, אפריקה, אסיה ואוקיאניה, וכן במסגרת מיזמים בין־לאומיים שמערכות הרווחה וההשכלה הגבוהה בישראל שותפות בהם.

ביטויים לזיקה אמיצה זו ניתן לראות, בין היתר, בחברות המתמשכת של בתי הספר לעבודה סוציאלית בישראל בארגון העולמי של בתי הספר (IASSW), בחברותו של איגוד העובדים הסוציאליים בישראל בפדרציה הבין־לאומית של העובדים הסוציאליים (IFSW), בהשתתפות בתוכניות של האיחוד האירופי לקידום פרויקטים בין־לאומיים (למשל, ארסמוס) ובשותפות לפיתוח ידע, תוכניות לימודים והכשרה בעבודה סוציאלית מטעם האיגוד האירופי של בתי הספר לע"ס (EASSW) והאיגוד העולמי של בתי הספר (IASSW). נוסף על אלה, ישראל שותפה בפיתוח תוכניות לחילופי סטודנטים וסגל (student and faculty mobility), פיתוח תחומי דעת כמו ע"ס בין־לאומית (International social work) וע"ס ילידית (Indigenous social work), ועוד.
בשנה האחרונה, לאחר מבצע "שומר החומות", הציב האיגוד העולמי אתגר כביר בפני בתי הספר בישראל באשר לתפקידי העבודה הסוציאלית והעובדים הסוציאליים במימוש חזון הארגון. בכתב החזון של הארגון נכתב כי מטרתו "לקדם את הפיתוח של חינוך לעבודה סוציאלית ברחבי העולם, לפתח סטנדרטים לשיפור איכות החינוך לעבודה סוציאלית, לעודד חילופין בין־לאומיים באמצעות מסגרות לשיתוף פעולה במחקר ובמענקים בעבודה סוציאלית, לקדם זכויות אדם ופיתוח חברתי באמצעות פעילויות מדיניות והסברה". כל אלו מתורגמים לסדר יום שמטרתו להגביר סולידריות וצדק חברתי ובמיוחד לא להשאיר אף לא אחד מאחור.

עבודה סוציאלית במצבי מלחמה וקונפליקט היא לא אחת שם נרדף לעבודה הסוציאלית בישראל. מלחמות ומשברים הם כאב נורא, אך הם גם הזדמנות להסתייע בידע הייחודי שצברנו כאן

ברוח החזון שלעיל, היו קולות בארגון שקראו להחרים את בתי הספר לעבודה סוציאלית בישראל ולדרוש מן העובדים הסוציאליים לנקוט בפעילות כנגד מדיניות הממשלה. אנו, כנציגים וחברים בארגון, סברנו כי הדרך הנכונה והראויה איננה יצירת חומות אלא בניית גשרים של יצירה ופעולה, ולפיכך תמכנו ביצירת קבוצת עניין בין עובדות ועובדים סוציאליים מישראל ומהרשות הפלסטינית לקידום עבודה סוציאלית אזורית, שכבר החלה את עבודתה.
לנוכח תהליך מורכב, רגיש ורב־מהמורות זה, לאור החשיבות שאנו רואים בקידום מעמדם הבין־לאומי של בתי הספר ושל העובדים הסוציאליים בישראל ולנוכח הדאגה להמשך שיתוף הפעולה עם הארגונים הבין־לאומיים למען הכשרה ופיתוח ידע מקצועי התואמים את רוח הזמן – נבחרה הכותבת הראשונה לשמש כנציגת מנהלי בתי הספר בארגון, ולאחרונה נבחר הכותב השני כחבר הוועד המנהל ונציג האספה של כלל אנשי הסגל החברים בארגון. אנו פועלים מתוך שאיפה עמוקה להגדיל את מגוון שיתופי הפעולה, ללמוד מן העולם ככל שניתן ולחלוק את הידע הייחודי שנצבר בישראל עם עמיתותינו ועמיתינו ברחבי העולם.
אנו משתתפים, בין היתר, בהנחיית קבוצה מקוונת של סולידריות, תמיכה וחיזוק למען עמיתים חברי סגל מבתי הספר לע"ס באוקראינה, שחייהם השתנו לבלי הכר בתאריך 24.2.2022 בעקבות הפלישה הרוסית לארצם. הקבוצה, שהוקמה ביוזמת הארגון האירופי של בתי הספר לעבודה סוציאלית – EASSWי(European Association of Schools of Social Work), יחד עם הארגון העולמי של בתי הספר – IASSW (International Association of Schools of Social Work), נפגשת אחת לשבוע החל מתחילת המלחמה. חברים בה כ־30 חברי סגל ועובדים סוציאליים מאוקראינה, גיאורגיה, גרמניה, פולין, אנגליה, ישראל, פורטוגל, סלובניה, קוסובו, ועוד. מטרתה העיקרית היא להפגין סולידריות מתמשכת הלכה למעשה וליצור מרחב המאפשר הקשבה, דברור, מתן ידע ממוקד ופתרון בעיות מורכבות, וכן להתאים מענים מוכרים ממדינות אחרות ושל מומחים בעלי ניסיון, שיוכלו לסייע בטיפול בצרכים הייחודיים המתעוררים בעקבות המצב באוקראינה.

"אני בחושך… אנחנו בעוצר וביקשו כי בלילה לא נדליק אור… מפחיד… אבל חשוב לי להיות כאן עמכם ולספר שארגנתי היום את הסטודנטים שלי להתקשר זה לזה ולספר לנו מה קורה… אם יש מישהו במצוקה… העיקר לתמוך זה בזה"

מבט קרוב על דברי המשתתפות מאוקראינה בקבוצה, מתוך השיח שהתקיים בשבוע הראשון:
"מעולם לא הייתי במלחמה… אני לא מבינה מה עושים… הייתה אזעקה וירדתי למקלט בבניין… אמא שלי עודדה אותי להכין מזון, כמו שהיה פעם במלחמה"
"אני בחושך… אנחנו בעוצר וביקשו כי בלילה לא נדליק אור… מפחיד… לא נעים… אבל חשוב לי להיות כאן עמכם ולספר שארגנתי היום את הסטודנטים שלי להתקשר זה לזה ולספר לנו מה קורה… אם יש מישהו במצוקה… העיקר לתמוך זה בזה"
ובהמשך, בשבוע השני:
"טוב, זה הרבה הרבה יותר גרוע… יש גופות ברחוב… יש אנשים שאין להם אוכל בכלל… התחלנו לנסות ולעשות ביקורי בית… אני לא בטוחה שאתם מבינים… אולי בישראל קצת…"
"הורסים לנו את הארץ… אתם מבינים, הכול פה מופגז! …קייב הפכה למחנה פליטים גדול… וגם העיר לביב"
"הארגון חייב לנדות את רוסיה… או לפחות לגרום להם להתנגד למלחמה… לצאת בקול גדול"
ולאחר חמישה חודשים:
"התעייפתי… כבר אין לי כוח לברוח… רוצה חופש גם מלדבר על זה…"
"קיץ, צריכה קצת להתאוורר… לא יודעת איפה… מחפשת לאן לנסוע… לא להיות קרוב להדי המלחמה"
"בואו נעשה הפסקה… מרגישה שנגמרו המילים… גם אתם עייפים, לא?!"
רבים מהמשתתפים הביעו דאגה לקראת החורף הקר, הצפוי להגיע בחודש ספטמבר:
"החורף בפתח.. מה נעשה…? בואו ננוח ונצבור כוחות לאתגר שעוד לפנינו, כי לא נראה שהמלחמה נגמרת…"
לאורך כל התהליך ניכרו בקבוצה רצון עז להשמיע קול, לקבל תמיכה והכרה בין־לאומיות, להראות חוסן, לחזור לשגרת לימודים ועבודה – שגרה שאבדה כליל ואין לדעת לכמה זמן. בלט גם הצורך העז בהכשרה ייעודית לתחום ע"ס במצבי מלחמה, ולדאבון הלב – כאן בלט היתרון הגדול של הידע שלנו, חברות וחברי סגל ועו"סים מישראל. לא התקשינו לגייס, למשל, את ד"ר משה פרחי, ראש המחלקה לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל־חי, שבהתלהבות רבה ארגן כמה הכשרות לעמיתינו באוקראינה. האיגוד העולמי של בתי־הספר לעבודה סוציאלית נתן חסות לכמה אירועים הקשורים לעבודה סוציאלית במצבי מלחמה, ובימים אלה אף מממן מיזם לפיתוח תוכנית לימודים מבוססת־התנסות באוקראינה.
במקביל, עלו בקבוצה קולות של חברי סגל מהמדינות הקולטות את מיליוני הפליטים הנסים על נפשם. הם האירו את הצרכים הרגשיים, הקהילתיים והכלכליים ההולכים וגדלים של מדינותיהן, תושביהן והעובדים הסוציאליים בהן כתוצאה מן ההכרח להמשיך ולארח מספרים גדלים והולכים של פליטים מהארץ השכנה. גם כשליבם יוצא אליהם, המצב אינו נטול־מורכבות לאורך זמן.

לסיכום – ובתחושת השתאות, הערכה והתפעלות לקראת צאת הגיליון ה־100 של מידעו"ס – חשוב לנו לציין כי לנוכח הנסיבות, עבודה סוציאלית במצבי מלחמה וקונפליקט היא לא אחת שם נרדף לעבודה הסוציאלית בישראל. מלחמות ומשברים הם כאב נורא, אך הם גם הזדמנות להסתייע בידע הייחודי שצברנו כאן, בישראל – שלא בטובתנו ועל רקע נסיבות מאתגרות במיוחד – ולעזור לאחרים מתוך מקום של אכפתיות וסולידריות אמת.
החזון וערכי המקצוע השמים דגש על דאגה לחלש, למודר, לקורבן, הם תמיד נר לרגלינו ומחייבים אותנו לנהל דיאלוג אמיץ, כן, רציף ומתמשך עם עמיתינו בעולם – הן עם כאלה שדעתם קרובה מאוד לשלנו והן עם אלו שדעתם שונה, ולעיתים אף עוינת. כבעבר כן היום, לא אחת נדרשת לנו מעטפת חיצונית כדי לשתף ולהציג את תרומתנו ואת תובנותינו הייחודיות לגישה, למומחיות ולידע הנדרשים מעובדים סוציאליים ברחבי העולם בבואם לסייע לקורבנות המלחמות או מצבי חירום אחרים; לקהילות שנחרבו, לשכולים, לפליטים, לקולטים, לשרויים במצוקה ולכולנו, אזרחי העולם. על אף החושך הרב, שקיים במציאות הקרובה והרחוקה כאחת, אנו מבקשים לבחור ולדבוק באור ובתקווה. זו דרכנו וזו תמצית מהותה של העבודה הסוציאלית.
אנו מבקשים לאחל למידעו"ס ולעומדת בראשו, גב' אילנה בן שחר, המשך עשייה ברוכה, ענפה, אפקטיבית ומעוררת השראה.

 

פרופ׳ אורית נוטמן־שורץ – נציגת ישראל בוועד המנהל של הארגון העולמי של בתי הספר לעבודה סוציאלית
(2026-2021); המכללה האקדמית ספיר.

ד״ר אלכס אלטשולר – חבר הוועד המנהל של הארגון העולמי של בתי הספר לעבודה סוציאלית (2026-2022); אוניברסיטת חיפה.