לרגל הוצאתו לאור של גיליון ה־100 של מידעו״ס, התבקשתי לכתוב על העיסוק בתחום זקנה בשדה העבודה הסוציאלית – כפי שהוא משתקף בגיליונותיו בעבר ובהווה וכפי שהוא עשוי להשתקף בגיליונותיו בעתיד.

|| עבר

עליתי לספריית האוניברסיטה העברית בהר הצופים כדי לעיין בגיליונות מידעו״ס מראשית דרכו. סקרתי את הגיליונות הראשונים, בחיפוש אחר תכנים הקשורים בזקנה. הגיליון הראשון יצא בשנת 1975, אך נושא הזקנה מוזכר לראשונה רק שנתיים מאוחר יותר, בגיליון 11. במהלך 14 השנים הראשונות למידעו״ס, עד לשנת 1989, נושא הזקנה מופיע בו חמש פעמים בלבד (!), בעוד אוכלוסיות אחרות, כגון ילדים, נוער בסיכון ומשפחות בעוני, זוכות להתייחסויות נרחבות בהרבה. נפח ההתייחסויות מרמז על מקומה השולי יחסית של הזקנה בשדה העשייה המקצועית באותן שנים. ניתן להבין זאת לאור העובדה שישראל של שנות ה־70 הייתה חברה צעירה; בשנת 1975, שיעור הזקנים בקרב האוכלוסייה היה פחות מ־8%, והם מנו כ־277,000 איש בלבד (ברוקדייל, 2021).בתחילת דרכו של מידעו״ס, הידיעות בנושא זקנה היו מעטות וקצרות ביותר, אך התרשמתי עד מאוד מתוכנן, שנגע ישירות בלב ערכי המקצוע. הן התמקדו באוכלוסיות פגיעות מקרב הזקנים: זקנים בעוני וזקנים שדרים במוסדות וחווים הזנחה והתעללות, ונועדו להעלות על סדר היום את מצוקת הזקנים ולסנגר על זכויותיהם. כך למשל, בגיליון 11 (שנת 1977), מעדכן איגוד העובדים הסוציאליים בקבילתו למנכ״ל הביטוח הלאומי בדבר מדיניות הקצבאות המונהגת כלפי זקנים עניים: בהגיעם לגיל 65, מקבלי קצבת סעד דרך לשכות הסעד עוברים לקבל קצבת זקנה מטעם הביטוח הלאומי, וכתוצאה מכך מאבדים את זכאותם לפטור מתשלום אגרת טלוויזיה. האיגוד מתקומם כנגד ״עיוות בלתי מתקבל על הדעת״ זה, הפוגע בעניים עם הגיעם לזקנה, ונלחם להביא לתיקונו (איגוד העובדים הסוציאליים, 1977).

במדור ״תגובות״ בגיליון 17 (שנת 1979), עו״ס איה קריאל מפרסמת מכתב פתוח לשר העבודה והרווחה דאז, ד״ר ישראל כץ. המכתב, שכותרתו ״מי אשם במצוקתם של הקשישים?״, מכיל דברי ביקורת נוקבים. קריאל כותבת למען זקנים המתקיימים ״קיום של רעב״ מקצבת הביטוח הלאומי בלבד, ולמען זקנים החיים בבתי אבות בתנאים של הזנחה והתעללות:
״איך יכולים אתה ומשרדך להשלים עם החרפה של מצב הזקנים בבתי אבות פרטיים הקיימים לצורך עשיית רווחים בלבד? איך אינכם מתביישים להקצות מספר זעום כל כך של מפקחים לנושא זה בכל הארץ, וזאת כאשר הפיקוח אינו עבודתם הבלעדית? וכך ישנם הרבה בתי זקנים בהם אין מספיק אוכל, אין מספיק בגדים להחלפה, הניקיון אינו ניקיון, הזקנים מושפלים ואפילו מוכים, הטיפול הרפואי רשלני והגיעו הדברים לידי כך שזקנים מתו או שילמו בכריתת אברים בגלל שהמטפלים לא שעו לבקשותיהם ואנחותיהם״ (קריאל, 1979, עמ׳ 10).
ניכרת בהילות בדבריה של קריאל. היא קובלת כנגד שר הרווחה, שאינו פועל למען אנשים זקנים ובעודו מתמהמה הם סובלים ומתים. לכן, ועל אף שהיא מיודדת עם השר כץ (היא מספרת שהוא היה מורה שלה, והם נפגשים לעיתים ברחובות ירושלים ומשוחחים), היא מאיימת: ״אחרי שנים כה רבות של הליכות נועם, אשתמש בכל האמצעים הלגיטימיים העומדים לרשותי כדי שיחול שינוי משמעותי בנושא זה״.

מבעד למילותיה של קריאל אפשר לחוש בכעס עמוק, בהתקוממות של חוש הצדק הטבעי וברחמים על הזקנים שנעשה להם עוול גדול. רגשות גולמיים אלה הם הכוח המניע בבסיס העבודה הסוציאלית, שהפרקטיקה שלה משכילה לנתבם לניסיונות תיקון. התרגשתי מאומץ ליבה של קריאל, שמעזה לאיים ולהפנות אצבע מאשימה כלפי בכירים, ומהאופן שהיא קושרת את גורלה בגורל הזקנים הנפגעים תוך הקרבת קשריה האישיים עם השר.

התרשמתי מכתבות רבות שפורסמו במידעו״ס באותן שנים ראשונות, אשר מתאפיינות בכעס על עוולות חברתיות, בעמידה איתנה לצד אוכלוסיות במצוקה ובדרישה לצדק חברתי. הלך הרוח לוחמני הרבה יותר מכפי שהוא כיום, וכותבים אינם נרתעים מלנקוט עמדה חד־משמעית נגד מדיניות הפוגעת בלקוחותיהם ולהפנות אצבע מאשימה כלפי רשויות ואישים המובילים מדיניות זו. כלים מרכזיים של העבודה הסוציאלית בשנות ה־70 ובתחילת שנות ה־80, כפי שהם משתקפים בכתבות במידעו״ס, הם התרעה, סינגור והפעלה חברתית (ראו למשל: רוטשילד, 1981; קדמן, 1980; ינוב, 1981).

מספר הכתבות בנושא זקנה המתפרסמות במידעו״ס עולה באופן משמעותי החל מסוף שנות ה־80, וזאת במקביל לשינויים דמוגרפיים בישראל. בשנת 1989, זקנים מהווים 9% מהאוכלוסייה ומונים כ־410,000 איש, ולאורך השנים שיעורם מקרב האוכלוסייה עולה בהתמדה (ברוקדייל, 2021). מקרב העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, שתחילתה בסוף שנות ה־80, כ־20% הם בני 65 ומעלה (שפס, 2016). כתבות בנושא זקנה מתחילת שנות ה־90 משקפות את מעורבותם של העובדים הסוציאליים בסיוע לזקנים בתקופת מלחמת המפרץ, ובהקמה, פיתוח ופיקוח על שירותים לאוכלוסייה הולכת וגדלה של זקנים בישראל (ראו למשל: חנוך, 1990; כרם, 1991; כרם, 1991א)

|| הווה

מגיליונות מידעו״ס ב־12 השנים האחרונות ניכר כי שדה העבודה הסוציאלית בתחום זקנה שינה את פניו. מתוך 27 הגיליונות שסקרתי משנת 2010 ועד היום, ב־16 גיליונות פורסמה לפחות כתבה אחת בנושא זקנה, ובשישה פורסמו שתי כתבות ויותר בנושא זה. הגידול הכמותי בפרסומים משקף את השינוי שהתחולל לאורך השנים ביחס לתחום הזקנה בשדה העבודה הסוציאלית. הזקנה הולכת ותופסת מקום מרכזי יותר בעשייה המקצועית, בעיקר בשל הגידול בשיעור הזקנים בישראל (בשנת 2020, הזקנים מהווים מעל 12% מהאוכלוסייה וכבר מונים כ־1,128,000 איש). כמו כן, ישראל מושפעת ממגמות עכשוויות בעולם המערבי, אשר מקצה משאבים רבים להתמודדות עם הזדקנות האוכלוסייה (ביפן ובמדינות רבות באירופה, שיעור הזקנים מקרב האוכלוסייה נסוב סביב 20%).

לכתבות בנושא זקנה המתפרסמות במידעו״ס בשנים האחרונות יש חשיבות רבה לקידום התחום. אוכלוסיית הזקנים אינה עשויה מקשה אחת, והכתבות מתארות היטב מגוון של תת־אוכלוסיות בקרב אוכלוסייה זו, על מאפייניהן וצורכיהן הייחודיים: סבתות שנכדיהן נמסרו לאימוץ, זקנים חולי פרקינסון, זקנים עם מוגבלות שכלית, ועוד (בן ארי, 2010; חדרקוביץ׳, 2014; גוזמן ובנטאטה, 2022). כתבות העוסקות בסוגיות מרכזיות בזקנה, כגון בדידות, בני משפחה מטפלים וזקנה בתקופת הקורונה, מסייעות להעלותן על סדר היום הציבורי. מרבית הכתבות מתארות שירותים ועבודה טיפולית עם זקנים וממלאות תפקיד מרכזי בהפצת רעיונות, בהפריה הדדית ובפיתוח שיתופי פעולה בין אנשי מקצוע ברחבי הארץ. כיום, מידעו״ס הוא מקור משמעותי לידע פרקטי ולידע על אודות התערבויות חדשניות בתחום זקנה המתקיימות בישראל. במהלך סקירת הגיליונות, שמחתי להיתקל בכתבות רבות שהן רלוונטיות ושימושיות לעבודתי. למשל, מצאתי מאמר המתאר שימוש בכלבנות טיפולית בעבודה עם זקנים ובני נוער (בלפר, 2012), שהתאים במדויק להרצאה בנושא זקנה שהעברתי לתלמידי תוכנית לטיפול באמצעות בעלי חיים. מאמר נוסף, המתאר קבוצה לבני דור הסנדוויץ׳ המטפלים בהוריהם (גלעדי, 2009), תרם לי רעיונות למתודות שהשתמשתי בהן בקבוצה דומה שהנחיתי באותו זמן.
כתבות עכשוויות העוסקות בזקנה הן בעלות מאפיינים דומים לכלל הכתבות המתפרסמות במידעו״ס בשנים האחרונות. לאורך השנים, מקצוע העבודה הסוציאלית בישראל עבר תהליך מבורך של אקדמיזציה; חל גידול בשדה המחקר ויותר עובדים סוציאליים רוכשים תארים מתקדמים. במקביל, ניתן לזהות מגמה של אקדמיזציה של מידעו״ס, המתבטאת בהעדפת מתן במה למחקרים אקדמיים ולכתבות מהשדה העומדות בדרישות של סקירת ספרות נרחבת.

לכתבות בנושא זקנה המתפרסמות במידעו״ס בשנים האחרונות יש חשיבות רבה לקידום התחום. אוכלוסיית הזקנים אינה עשויה מקשה אחת, והכתבות מתארות היטב מגוון של תת־אוכלוסיות בקרב אוכלוסייה זו, על מאפייניהן וצורכיהן הייחודיים

הכתבות מהשדה מתארות ברובן שירותים קיימים או מציגות עבודה טיפולית, קבוצתית ופרטנית עם אוכלוסיות שונות. עם השנים, חל גידול עצום במספר הכתבות המתארות עבודה טיפולית. גידול זה משקף תהליכים מרכזיים שעבר מקצוע העבודה הסוציאלית, אשר אימץ ידע פסיכולוגי וטיפול רגשי ככלי עבודה מרכזיים. בניגוד לעבר, כלים מרכזיים של העבודה הסוציאלית, כפי שהם משתקפים בכתבות מידעו״ס, הם פיתוח שירותים ותרפיה קבוצתית ופרטנית (למשל, דרימר ובקר, 2004; וינטרוב ודרימר, 2010; לצטר־פאו, 2018). מגמה זו ניכרת לא רק בכתבות, אלא גם בפרסומות הרבות לתוכניות הכשרה טיפוליות המופיעות בשנים האחרונות על דפי מידעו״ס. אני עצמי תוצר של מגמות אלה: השתלמתי בלימודי פסיכותרפיה ואני מכירה בתועלת הרבה של כלים טיפוליים בסיוע לאנשים במצוקה. לצד זאת, למרכזיות הידע הפסיכולוגי בשדה העבודה הסוציאלית יש גם מחירים כבדים.

הסוציולוגית אווה אילוז טוענת שהפסיכולוגיה היא לא רק טכניקה לריפוי, אלא גם תפיסת עולם בעלת השלכות פוליטיות. לדידה, התרבות הפסיכולוגית גרמה לכך שבעיות וקונפליקטים חברתיים נתפסים במישור הפסיכולוגי ומטופלים כבעיות אישיות־נפשיות. כעס, שהוא הרגש הפוליטי ביותר ומניע למחאה חברתית, נתפס בתרבות הפסיכולוגית כנובע מקונפליקט פנימי לא פתור של האדם הכועס וכביטוי לחוסר בגרות נפשית ולחוסר מקצועיות (אילוז, 2012). גם אסתר פלד, פסיכואנליטיקאית וסופרת, מבקרת את השימוש התרבותי בשפה הפסיכולוגית. היא מתריעה שאנו חיים בתרבות מעובדת, שבה אסור לכעוס, צריך להיות אמפתיים ועמומים, ומרוב אמפתיה נשכחה מאיתנו דעת טוב ורע ואבד השיפוט המוסרי (סלע, 2012).

במקביל לעליית קרנו של הידע הפסיכולוגי ולמעמדו המרכזי בשדה העבודה הסוציאלית, חלה ירידה ניכרת במאמרי דעה, תגובות קוראים ומכתבים פתוחים המפורסמים במידעו״ס. כיום, הביטאון כמעט שנעדר ביטויים של כעס על עוולות חברתיות או ביקורת נוקבת והפניית אצבע מאשימה כלפי מוסדות או אישים האחראים לסבל של לקוחותינו. ייתכן שבאקלים הפסיכולוגי הרווח, האשמה או ביטוי של כעס נתפסים על ידי עובדים סוציאליים כבלתי מקצועיים.

שפע העשייה היצירתית והאיכותית בתחום זקנה, הזוכה לבמה בגיליונות מידעו״ס בשנים האחרונות, מעורר בי השראה וגאווה. לצד זאת, אני חשה בחסרונם של דברי ביקורת נוקבים ושל ניסיונות סינגור, שאפיינו את ההתייחסות לזקנה במידעו״ס בראשית דרכו.
עתיד

אילו כתבות בנושא זקנה עתידות להתפרסם במידעו״ס? ובמילים אחרות, מה צופן העתיד לעבודה הסוציאלית בתחום זקנה? אינני מתיימרת לדעת, אך אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי לכתוב לאן אני מקווה שהמקצוע שלנו יתקדם.

הייתי שמחה לראות המשך והתגברות של המגמה הנוכחית למתן במה לכתבות בתחום זקנה המעלות מודעות לסוגיות עכשוויות ומתארות שירותים איכותיים ועבודה טיפולית משמעותית עם קבוצות מגוונות של זקנים. עם זאת, יש לזכור שעבודה סוציאלית איננה הפרופסיה היחידה שיודעת להעניק טיפול או לפתח שירותים עבור זקנים. יותר ויותר גרונטולוגים, ממגוון רחב של דיסציפלינות מקצועיות, אמונים על תפקידים אלה לצד עובדים סוציאליים. ייחודה של העבודה הסוציאלית הוא בראש ובראשונה בעמדה הערכית של המקצוע ובעמידתו לצד אוכלוסיות מוחלשות. ייחודיות זו ראוי שתבוא לידי ביטוי בעבודתנו ותשתקף בדפי מידעו״ס, כפי שהשתקפה בו בראשית דרכו.

עברו מעל 40 שנה מאז ביטאה עו״ס איה קריאל כעס על מצבם העגום של זקנים במוסדות במכתב פתוח לשר הרווחה, שהתפרסם במידעו״ס, ואותן עוולות ממשיכות להתרחש גם כיום. בתחילת דרכי המקצועית עבדתי תקופה קצרה במוסד לזקנים המתמודדים עם מחלות נפש. המוסד היה מופרט, בפיקוח ממשלתי, ובעליו החזיק בו למטרות רווח. שמעתי אנשי צוות צועקים על דיירים ומקללים אותם. ראיתי את עובדי המטבח גונבים אוכל, צלחות שמוגשות לדיירים כשהן כמעט ריקות ודיירים רעבים. ראיתי את הפסיכיאטר נכנע לבקשת המנהלת להעלות מינונים של תרופות הרגעה כדי להשקיט דיירים ממורמרים. ראיתי קולגות, פסיכותרפיסטים ורופאים מעלימים עין. המראות הדירו שינה מעיניי. בתום עבודתי במקום כתבתי מכתבי תלונה למוסדות המפקחים ולמשרד מבקר המדינה, וזמן קצר לאחר מכן המוסד נסגר.

התרשמתי מכתבות רבות שפורסמו במידעו״ס באותן שנים ראשונות, אשר מתאפיינות בכעס על עוולות חברתיות, בעמידה איתנה לצד אוכלוסיות במצוקה ובדרישה לצדק חברתי. הלך הרוח לוחמני הרבה יותר מכפי שהוא כיום

מי כמונו, העובדים הסוציאליים, עדים לעוולות המתרחשות כלפי זקנים בין דלתיים סגורות. אנו נמצאים בכל הצמתים המרכזיים שמגיעים אליהם זקנים במצבים הפגיעים ביותר: לשכות רווחה, חברות סיעוד, קופות חולים, מרכזי יום, בתי חולים ובתי אבות. בצמתים אלה, לעיתים קרובות אנו עדים ליחס בלתי הולם כלפי זקנים, הפרת זכויות, הזנחה ופגיעה, הנגרמות לאנשים בשעתם הקשה ביותר.

כך, רק לשם דוגמה, אנו עדים לפגיעה בזקנים במוסדות, לאפליה של זקנים בקבלת טיפול רפואי בבתי חולים ולעושק של זקנים על ידי מטפלים מטעם חברות הסיעוד, שאינם מספקים לזקנים את שעות הסיוע המגיעות להם. חובתנו המקצועית היא לסנגר על הזקנים ולזעוק את זעקת העוול הנגרם להם. אני מייחלת לשוב ולקרוא במידעו״ס מאמרי דעה ומכתבים למערכת, שיחשפו באומץ ויבקרו בכעס ובכאב עוולות המתרחשות כלפי זקנים ומדיניות ציבורית שפוגעת בהם.
בהצלחה לכולנו.

שרה הלפרין, MSW, MA – עובדת סוציאלית מומחית בתחום זקנה; מרצה, מדריכה ופסיכותרפיסטית; מחברת הספר ״פרח גדל על הר של אבנים״, העוסק בייצוגים של זקנה בספרות ובתרבות. halperinsara@gmail.com

רשימת המקורות

איגוד העובדים הסוציאליים (1977). מקבלי קיצבת זיקנה ואגרת הטלביזיה. מידעו"ס, 11, 1.

אילוז, א' (5 ביוני, 2012). כך הפסיכולוגיה יכולה להרוס מחאה חברתית. הארץ online. אוחזר מתוך
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2012-06-15/ty-article/0000017f-e359-d9aa-afff-fb59b0800000

אראל־ברודסקי, ה' (2012). קריסתו של המרחב הפוטנציאלי הקבוצתי ומחשבות על שיקומו. שיחות: כתב־עת ישראלי לפסיכותרפיה, 26(2), 132-126.

בלפר, ג' (2012). מודל להתערבות קבוצתית טיפולית תוך שימוש בכלבנות טיפולית. מידעו״ס, 64, 33-29.

בן ארי, ח' (2010). קבוצה לסבתות שנפרדו מנכדיהן אשר נמסרו לאימוץ. מידעו״ס, 55, 36-32.

גוזמן, ג׳, ובנטאטה, א' (2022). עובדים עם מוגבלויות אחרי גיל פנסיה לעומת פורשים לפנסיה: מחקר השוואתי שנערך בחברת ״המשקם״. מידעו״ס, 99, 21-15.

גלעדי, ג' (2009). על הורים, ילדיהם ומה שביניהם: תכנית התערבות קבוצתית לבני דור הסנדוויץ׳ המטפלים בהורים מבוגרים. מידעו״ס, 52, 33-26.

דרימר, ש', ובקר, ס' (2004). פרויקט ״בית חם״ לקשישים אתיופים בכפר סבא. מידעו״ס, 37, 31-28.

וינטרוב, ר', ודרימר, ש' (2010). התמודדות של בנות הדור השני לניצולי שואה עם הזדקנות הוריהן והערך המוסף של העבודה עמן בקבוצה. מידעו״ס, 58, 47-42.

חדרקביץ׳, נ' (2014). שילוב מודל סלוטוגני ומודל ACBX הכפול בעבודה עם חולי פרקינסון בגיל הזקנה. מידעו״ס, 71, 37-32.

חנוך, מ' (1990). שירות לקשישים: הקמה ופיתוח יחידה לשירות קהילתי לחברי מכבי מחוז ת״א-יפו. מידעו"ס, אפריל, 14-13.

ינוב, ב' (1981). עבודה סוציאלית והפעלה חברתית (social action) במסגרת הסוכנות המעסיקה. מידעו"ס, 21-20, 9-8.

כרם, ב' (1991). שיטת הפיקוח החדשה במעונות לזקנים. מידעו"ס, ספטמבר(9), 22-21.

כרם, ב' (1991). היערכות שירותים מוסדיים וקהילתיים לזקנים בתקופת מלחמת המפרץ. מידעו"ס, ספטמבר (מוסף חירום), 20-19.

לצטר־פאו, ס' (2018). פסיכותרפיה במחצית השנייה של החיים. מידעו״ס, 87, 29-24.

סלע, מ' (9 בנובמבר, 2012). על הספה הבודהיסטית של אסתי פלד. הארץ online. אוחזר מתוך https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2012-11-09/ty-article/0000017f-e3b3-df7c-a5ff-e3fb5c150000

קדמן, י' (1980). מכתב גלוי לשר העבודה והרווחה. מידעו"ס, 18, 6.

קריאל, א' (1979). מי אשם במצוקתם של הקשישים? מכתב גלוי לד״ר ישראל כץ. מידעו״ס, 17, 10.

רוטשילד, ה' (1981). החלשים שבחלשים שנשכחו מאחור. מידעו"ס, 21-20, 11.

שנור, י', וכהן, י' (2021). בני +65 בישראל: שנתון סטטיסטי(23). מאיירס־ג'וינט־ברוקדייל.
https://brookdale.jdc.org.il/publication/statistical-abstract-elderly-israel-2021/

שפס, מ' (2016). נתונים נבחרים על אוכלוסיית עולי ברית המועצות־לשעבר, לרגל עשרים וחמש שנה לגל העלייה. הד האולפן החדש, 105, 83-62.
https://meyda.education.gov.il/files/AdultEducation/hed_haulpan/hed_105_marina_sheps.pdf