זמן קצר לאחר שהחלו להגיע הדיווחים הקשים מהדרום, נפתח ב"אסותא מרכזים רפואיים" קו חם לעובדים ולבני משפחותיהם – לקבלת ייעוץ, תמיכה וכלים להגברת החוסן הנפשי. קו חם זה פעיל 24/7, גם כיום.
מייד עם פתיחת הקו החלו להגיע פניות מגוונות ומורכבות: מהורים מודאגים שילדיהם הגיבו לאזעקות בתגובות חרדה קשות, מאנשים שבני משפחתם גרים בדרום, מנשים שבעליהן גויסו בצו 8, מהורים לילדים בשירות סדיר, מעובדים שקרוביהם נעדרים… הפניות ממשיכות לזרום, ביום ובלילה.
מטרת ההתערבות הטלפונית הראשונית בקו חם היא להחזיר את האנשים לרציפות תפקודית, כדי שתחושת המסוגלות תעלה ורמת המצוקה תרד. במהלך ההתערבות אנחנו מסייעים לאנשים לעבור מהמקום הרגשי למקום הקוגניטיבי ומעודדות חזרה לתפקוד, לצד נרמול התגובות והסימפטומים שאנשים חווים וסיוע בהתמודדות עם התקף חרדה ומחשבות טורדניות.
לפעמים, מה שמסייע הם תרגילי נשימה משותפים, או "רק" שיחה ומתן לגיטימציה לתחושות ורגשות. במקרים אחרים, אנשים צריכים לקבל משימות קונקרטיות שיניעו אותם לפעולה, או הפניה לקבלת טיפול תרופתי.
כל פנייה – מהתקף חרדה שמגיע כשהאדם נמצא במקום בטוח ומשפחתו בריאה ושלמה, ועד האובדן והאבל של מי שאיבד בן משפחה או בן משפחתו נעדר – מקבלת מענה בהתאם.
אין חוקיות או "הוראות הפעלה" מוכנות מראש. לכל אחד כוחות ומשאבים ייחודיים לו, וחשוב להזכיר לאנשים מה עובד להם בדרך כלל ולעודד אותם להשתמש בכלים אלה.
מפתיע בכל פעם מחדש עד כמה שיחה טלפונית של חצי שעה יכולה לסייע ולהקל. כמובן, בחלק מהמקרים נדרשות שיחות טלפוניות כל כמה שעות לצורך קשר טיפולי רציף, שייתן תחושה שאת/ה לא לבד, שיש מי שאכפת לו.
למרות הניסיון של 20 שנה בקו חם, בכל מבצע ומלחמה, הפעם זה נשמע ומרגיש אחרת – התכנים, הפחדים, ההתמודדויות, ההחלטות שאנשים נאלצים לקבל, התערערות האמונות הבסיסיות, תחושת הכאוס וחוסר המוגנות. כאילו כל תסריטי האימה מתממשים בו זמנית והמציאות עולה על כל דמיון. במצב הנוכחי, של אירוע מתמשך עם רמות חוסר ודאות כל כך גבוהות, אנשי המקצוע נדרשים לעשות התאמה לחלק מהמודלים שמהווים עוגן להתערבותם בחירום ("אני איתך ואנחנו במקום בטוח, האירוע נגמר – האומנם?").
בנוסף לקו חם, ערכנו ב"אסותא" וובינר בנושא התמודדות עם המצב ומתן כלים להגברת החוסן, ונפתחו קבוצות פרונטליות ובזום לצוותים, לצורך שיתוף ותמיכה. כמו כן, נעשו כמה התערבויות מול המנהלים, כדי לסייע להם להתמודד עם המצוקות והצרכים של העובדים.
במצבי משבר, לא מעט אנשים נכנסים למעגל של חרדה מהחרדה, וחשוב להעניק להם ידע וכלים כדי להפחית מצוקה רגשית. התערבויות פסיכו־חינוכיות עוזרות מאוד במצבים כאלה.
בשלב הבא העברנו הכשרות לצוותים על מודל מעש"ה של ד"ר משה פרחי להתערבות ראשונית במצבי דחק, במטרה להנגיש לכלל הצוותים מיומנויות לסייע לאחרים – בבית ובעבודה.
השירות לעבודה סוציאלית מקיים שיתופי פעולה עם הסקטורים האחרים ועם ארגוני הקהילה, כדי למצוא פתרונות לאתגרים שעולים כל הזמן בעקבות המצב. זה יכול להיות מטופל דיאליזה שאין מי שיביא אותו לטיפול כי הבן היחיד שלו גויס בצו 8, או מטופלת אונקולוגית שאינה יכולה לחזור הביתה אחרי טיפולי ההקרנות בגלל המצב, או מטופלת אחרי ניתוח להחלפת מפרק ירך שמדווחת על הסלמה במעגל האלימות במשפחה לאור המצב.
כך, ההתערבות נעשית בכמה רמות: ברמה הפרטנית, ברמה הצוותית, ברמה הקבוצתית והארגונית, מול המנהלים והמטופלים.
חשוב לציין שכל הסקטורים והארגונים עובדים יחד, כתף אל כתף. רק ככה אפשר לצלוח את התקופה הזאת, כשרמות המצוקה גבוהות כל כך, הצרכים רבים כל כך, והצוות נמצא יחד עם המטופלים במציאות טראומטית משותפת.
מדובר הפעם ב"ריצה למרחקים ארוכים". לכן, חשוב לשמור על הכוחות שלנו ולמלא את המצברים. חשוב גם "להחזיק בראש" שרובנו חסינים לטראומה, יוצאים מחוזקים מהאירועים הטראומטיים וחוזרים לשגרה יחסית במהירות. כמובן, בעלי טראומות קודמות, פסיכופתולוגיות וגורמי סיכון פסיכו־סוציאליים רגישים יותר להשפעות התקופה.
העובדים הסוציאליים במערכת הבריאות, כל אחד בתחומו, מסייעים לאנשים לצלוח את התקופה הקשה וימשיכו לטפל במי שיצטרכו ליווי לאורך זמן.
***
ד"ר ג'וליה גוזמן – מנהלת השירות לעבודה סוציאלית באסותא מרכזים רפואיים, מרצה באוניברסיטת תל אביב
juliago@assuta.co.il