"שוק הדיור בשלומי הוא היה נהדר עד השביעי לאוקטובר… ועכשיו הכול קפוא, הכול מת, מת קפוט, ככה הכול מת… אנחנו הולכים אל הלא נודע". כך מספר אלי אלון, תושב שלומי בן 59, סוכן נדל"ן במקצועו והבעלים של הסוכנות TOP נדל"ן.

בין היישוב שלומי לגבול לבנון מפריד קילומטר אחד בלבד. היישוב נוסד ב-1950 במטרה לחזק את ההתיישבות על גבול לבנון וסבל ממש מההתחלה ממחסור בתשתיות, בתעסוקה ומרכזי בילוי ותרבות. שש שנים אחרי שהוא נוסד היו בכל היישוב שלושה ברזי מים בלבד. בשנות השמונים, בעזרת הטבות מס שניתנו לאזור עדיפות לאומית הצליח אזור התעשייה של היישוב למשוך אליו מפעלים ובהמשך נוסדו גם שכונות חדשות.

אלי הגיע לגור בשלומי לפני 23 שנים לאחר שהתחתן עם בת המקום. על המפגש הראשון שלו עם היישוב הוא מספר: "בשבילי היה מטורף, מה שלומי? מה יש לכם פה חשמל? יש לכם מים? ופתאום הסתבר שזה מקום מקסים ועם אנשים מקסימים וזה מה שהכי חשוב".

גם המציאות הביטחונית לא היטיבה עם תושבי היישוב – לאורך שנות ה-70' הם ספגו קטיושות, במלחמת לבנון השנייה נחתו טילי נ"ט וב-2002 טיפסו מחבלים על הגדר בעזרת סולם וביצעו פיגוע.

איפה היית בשביעי לאוקטובר?
"היינו בבית, כי ערב לפניכן עשינו ארוחת חג אצלנו, אירחנו פה בבית 30 איש ביום שישי. בשש וחצי בבוקר הגיעו כבר הידיעות. נכנסו ללחץ, כי פחדנו שמיד מצטרפים אליהם החיזבאללה, כי אנחנו גרים ממש צמוד להר, בעצם רק ההר חוצה ביננו, והייתה תחושה שהנה הם עוד שנייה יורים, ממש הסתכלנו במין בפחד ולא יודעים מה צפוי. וככל שעבר הזמן נחשפנו לזוועות, זה התחיל בהתחלה עם כמה הרוגים, ואז אמרו שיש כמאה הרוגים יש מאתיים הרוגים, וכול שעבר הזמן זה עלה ועלה וזה נהיה טראומה".

משפחתו של אלי התפנתה ביחד עם תושבים נוספים מהיישוב למלון בטבריה. אלי נשאר לגור בבית ומצטרף למשפחתו בסופי שבוע. על החיים בזמן המלחמה בשלומי הוא מספר: "פעם בזמנו היו הרבה סרטי מערבונים ולפני דו קרב במערבונים היית רואה שיחים כאלה מתגלגלים בכביש. זה התחושה פה, כאילו עוד רגע מתגלגל איזה שיח כי הכול פה שומם".

איך להיות איש מקצוע בזמן מלחמה?
"אני מאוד אוהב את המקצוע שלי וגם היום אחרי שלושים שנה בתחום התיווך כשאני עושה עסקה אני מחייך, אני מאושר אני מתרגש כאילו זאת העסקה הראשונה שלי ובימים האלה זה שובר את הלב כי אין כלום, אין. אף אחד אף אחד לא בא לראות, אף אחד לא נמצא כדי להראות את הבית שלו. זה מאוד מבאס כי אנחנו תלויים באוויר ואין הכנסות. תחשבי שאת נוסעת במהירות 100 קמ"ש ובשנייה אני מוריד אותך ל-0".

אם אין עבודה, מה אתה עושה בשלומי במשך היום?
"תמיד יש משהו, מכיוון שמכרתי את הבתים אז אני מרגיש צורך, כאילו אני נפרד מהילדים שלי, אז אני לא נפרד, אני מתחילת המלחמה דאגתי לשים בכל בית בשכונה דגל. אני מאכיל פה את החתולים שיש פה הרבה שהשאירו חתולים וברחו השאירו כלבים וברחו".

שמעת על אנשים שרוצים לעזוב את שלומי?
"הרבה קיבלו פחד בגלל החדירות, בגלל שאנחנו יושבים צמוד להר. איך אמרו לי מלא זוגות שגרים פה 'תשמע, אני לא רוצה שהילדים שלי יבוא איזה מחבל, ישחט אותם' וזה דבר תיאורטי שיכול להיות חד וחלק".

איך המדינה דואגת להתיישבות בשלומי?
"בשלומי יש הטבת מס מאוד מהותית. למשל שוטר שגר בשלומי ושוטר שגר בכרמיאל ושניהם עובדים באותו עבודה, השוטר בשלומי מרוויח עוד 4,000 שקל שזה משמעותי מאוד. זה כסף לשלם את המשכנתא".

***

כתבה זו הינה חלק מפרויקט חינוכי "חיים על הגבול" של שכבות יא' ויב' בבית הספר תיכון "אדם חברה וטבע" בכרמיאל. הפרויקט – 'חיים על הגבול' נוצר אחרי פרוץ מלחמת אוקטובר 23 במטרה להתאים את תכנית הלימודים של חניכי ׳אדם חברה וטבע׳ בכרמיאל לאתגרי התקופה ולרתום את החניכים לעשייה חברתית אקטואלית. החניכים פגשו פנים אל פנים את השאלה ‘למה לחיות על הגבול׳ ודרך השיח עם המרואיינים שלהם הבינו את חווית השליחות שזה מזמן.