קוראות וקוראים יקרים,
בימים של שיח מלחמה, חירום וגבורה, חשוב להזכיר לעצמנו שגבורה היא לא רק בשדות קרב; היא גם לבחור לעשות מעשה יוצא דופן, חדשני ואחר בנקודות משמעותיות של חיינו האישיים, המקצועיים והחברתיים; לנסות, באופן יזום ומתוך אומץ מוסרי ואתי – לפתור עוול, להקל על קושי, לחולל שינוי.
גיליון זה עוסק בגיבורות ובגיבורים, עובדות ועובדים סוציאליים, שגבורתם ביוזמה ובחדשנות; שמצאו דרכים ייחודיות להגביר את הטוב, בעצמם ובאחרים, ובכך אפשרו ל"עולם", לכולנו, לזוז קדימה ולצמוח מתוך משבר.
חשבתי להפנות בדבריי זרקור אל שניים ממעשי גבורה אלה, אך ככל שניסיתי לבחור מבין המאמרים או הכותבים המוצגים בגיליון – כך הבנתי שהבחירה היא בלתי אפשרית. ביני לביני, ניסיתי לתעדף גבורה אחת על פני האחרת, אך ככל שהפכתי בכך התחדדו לי הייחודיות, האומץ והחדשנות שהביא עימו כל אחת ואחד מהם.
אציין כאן את עו"ס אנדי איפרגן, שכבר בשעות הראשונות של שבעה באוקטובר, במיון בסורוקה, זיהתה את הצורך במענה נפשי מיידי לפצועים ולצוותים ופעלה לעשות את המיטב. "בסך הכול רציתי למנוע מהם את ה–PTSD", אמרה. בהמשך בחרה להוסיף טיפול מיני לפצועים עוד בשלב השיקום הראשוני, כי "זה הרי חלק משמעותי בחיים ובשיקום". על מעשיה באותם ימים קשים זכתה אנדי בפרס ע"ש אורה גילבר לעבודה סוציאלית פורצת דרך, שהוענק לה על ידי נשיא המדינה, אך בחירותיה האמיצות לא הסתכמו בכך: בהמשך עמדה שוב בפני בחירה אישית מאתגרת, ומתוך תחושת שליחות ואמונה בדרך החליטה להציג את נושא הפגיעות המיניות והאונס שאירעו בשבעה באוקטובר בכנס מטפלים מיניים בבולוניה. "אותי אף אחד לא ישתיק", אמרה, ודיברה באומץ לב מול קהל גדול, בחלקו עוין כלפי ישראל, כלפי ישראלים וכלפי האמת על שבעה באוקטובר. ובקצרה: עשתה להם עדן גולן…
אומץ לב מסוג אחר ניתן לפגוש בכתיבה האוטו–אתנוגרפית של ד"ר יהונתן פיאמנטה וד"ר פליקס קפלן על התמודדות עם דילמות אתיות במחנה שורה. פיאמנטה בחר לשתף בדילמות המורכבות שהתמודד איתן כעו"ס במחנה שורה, ואשר שינו את מציאות חייו האישית והמקצועית. "השגרה הסדורה והערכים המנחים אותה נצבעו באי–ודאות ובחוסר אונים נוכח ההתמודדויות המקצועיות המורכבות", כתב. יחד מתעדים השניים דילמות קשות סביב חוויות האובדן והשכול, לראשונה מפריזמה אתית.
במאמרם של ד"ר דניאל ווייסהוט ויצחק בקר תוכלו לקרוא על אומץ ליבם של סטודנטים מהמגזר החרדי, שבחרו לדבר על פגיעות מיניות ועל הצורך לשנות את אופן הטיפול בהן. הם בחרו לא להמשיך לסגור את הנושא מאחורי "דלתות הקהילה" אלא להשמיע קול – ועוד בשיתוף פעולה עם מרצה חילוני!
מאמרה של עו"ס נילי צפר מספר על פרויקט ייחודי וחדשני של הנגשת זכויות לקצבת נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי בקרב תלמידות החינוך המיוחד שמלאו להן 18 שנים. המאמר עוסק ביכולת לגבור על חסמים רבים – אישיים, קהילתיים וביורוקרטיים, כדי לאפשר לתלמידות ליהנות מיותר עצמאות ובחירה בדרכן כנשים בוגרות.
האם הורים לנוער טרנס, אשר מתמודדים ביום–יום עם הפער שבין ציפיות אישות וחברתיות לבין ההכרה בילדיהם "החדשים" – אינם גיבורים בבחירתם לצאת מהארון ולהאיר חוויות ייחודיות וקשיים אישיים? כל זה לא היה קורה ללא התהליך הטיפולי המשמעותי שעברו, אשר סיפק תמיכה, הזדהות ולמידה. על התהליך מספרות העו"סיות ליאת אוזנה ועומרה לוי–חזן.
וטעמה של מלחמה: המלחמה הפנימית והחיצונית בדחף לאכול; בדחף להאכיל את הפחדים. מאמרן של עו"ס אלינה ויימן וד"ר ג'וליה גוזמן פותח צוהר ראשוני אל השפעות מלחמת "חרבות ברזל" על התכנים הקשורים במערכת היחסים עם האוכל בתקופת המלחמה, כפי שהם עולים בוועדות טרום ניתוח בריאטרי.
אומץ הוא גם הבחירה להתבונן בפרויקט דגל דוגמת מרכזי יום לנשים וגברים על רצף ההתמכרויות, להציף את נקודות החולשה שבו, להתעמק בהן וליזום מענה חדשני שיתמודד איתן. דוגמה כזו אנו רואים במאמרן של עו"ס רונית דיניץ ועו"ס מילנה בן שימחון, העוסק בהקמת קבוצת "משתלבים".
גבורה היא גם היכולת לקשור בין שתי מלחמות – באוקראינה ובישראל – למען הילדים שנפגעו בהן. לבחור להביא את התכנים באופן חדשני, בכנס מקוון, ולחשוף את העולם כולו לשיטות מיטביות (Best Practice) לעבודה חינוכית ופסיכו–סוציאלית עם ילדים בגיל הרך בהקשר של מלחמה מתמשכת, כאשר לאורך כל הכנס מרחפת הבחירה להאיר; העוצמה והאומץ לצמוח מתוך המשבר ולהעצים את הטוב על פני התסכול, הייאוש והסבל. על כך כתבו יולי חרומצ'נקו וד"ר יאן סרדצה.
בתקווה לחזרת כל חטופינו, חיילינו ותושבינו לבתיהם, ולהגעתנו, כחברה, לשלב ההתחדשות!
ד"ר עדי פכטר–אלט