מבוא
המחלקה לטיפול בנפגעי התמכרויות אשדוד זיהתה בשנים האחרונות מגמה של הפחתה ונשירה משמעותית בכמות המשתתפים במסגרות הדגל – מרכזי יום לנשים ולגברים על רצף ההתמכרות. מדובר במסגרות המופעלות על ידי מחלקות מקומיות לשירותים חברתיים, בחסות משרד הרווחה והביטחון החברתי, אשר מעניקות שירות אינטנסיבי למתמכרים במסגרת הקהילה הפתוחה.
על פי הוראה 11.4 (משרד הרווחה, 2012), על המסגרת לכלול מערך יומי של טיפול קבוצתי – חמישה ימים בשבוע, משעות הבוקר ועד שעות אחר הצהריים, למשך תשעה חודשים. ההשתתפות במערך מעין זה נועדה לסייע למתמכרים לפתח דרכי תקשורת מסתגלות ולרכוש מיומנויות וכישורי חיים, תוך התנסות בקשרים בין–אישיים ורגשיים. מיעוט המשתתפים במסגרות מפתח אלו עמד בניגוד לכמות הפניות לטיפול במחלקה ולמספר המטופלים בה.
החלטנו לפעול לשינוי המגמה השלילית, ויחד עם צוות העובדים והמטופלים הקמנו פיילוט של קבוצת "משתלבים". במבחן המעשה, פעולותינו הובילו לתהליך הבראה של מודל התערבות מרכזי היום. לאור הצלחה זו, יש לשקול שילוב של מענה זה כחלק אינטגרלי ממעני השירות בתחום ההתמכרויות.
רקע כללי
תופעת ההתמכרות היא אחת התופעות החברתיות המרכזיות שהחברה הישראלית מתמודדת עימן בעידן הפוסט–מודרני. בשנת 2020 נבחן היקף התופעה בישראל על ידי מרכז המחקר והמידע, תוך התבססות על מגוון נותני שירות וביניהם משרד הרווחה, משרד הבריאות, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי ועוד (הכנסת, 2020).
נתוני משרד הרווחה העלו כי בשנת 2019 נרשמו במשרדם כ–20,000 אנשים עם הפרעת התמכרות. להערכתם, מספר האנשים הסובלים מהתמכרויות בישראל בפועל גבוה לכל הפחות בכ–100 אלף איש ממספר הרשומים במשרדם. במשרד הרווחה מניחים כי מספר הסובלים מהתמכרות בישראל הוא לכל הפחות 120,000, כש–16.6% מהם מדווחים במשרד הרווחה.
לא ניתן להעריך במדויק את היקף התופעה בישראל, מאחר שאין בהירות מספקת בנתונים הנאספים על ידי משרדי הממשלה השונים ולאור היעדרו של מנגנון מתכלל. למשל, לא ידוע אם תיתכן כפילות בין נתוני מסגרות השייכות למשרדים שונים. כך, נתוני ההתמכרות בישראל אינם שלמים ואינם משקפים מהימנה את היקף התופעה במדינה. מצב זה יוצר קשיים רבים בתכנון מושכל של מענים טיפוליים ושל מדיניות טיפול באוכלוסיית הסובלים מהתמכרות.
התמכרות מאופיינת כהתנהגות כפייתית החוזרת על עצמה ופוגעת באיכות החיים של הסובלים ממנה בהיבטים חברתיים, מקצועיים ובריאותיים.
על פי הספרות המחקרית, יש כיום שתי קטגוריות מובחנות להתמכרות:
התמכרות לחומרים קשורה לצריכת חומרים פסיכו–אקטיביים ומשלבת תלות פיזיולוגית ותלות רגשית. החומרים הבולטים בסוג זה של התמכרות הם אלכוהול (אלכוהוליזם) וחומרים פסיכו–אקטיביים (נרקומניה) (Flores ,2004).
התמכרות להתנהגויות יוצרת תלות רגשית ומאופיינת בהגברת ההתנהגות למרות הסבל לפרט ולסביבתו. ההתמכרויות ההתנהגותיות הנפוצות ביותר הן הימורים ומין (Farre et al., 2015).
בשנים האחרונות חלו שינויים בהגדרת ההתמכרות – מראייה דיכוטומית לראיית ההתמכרות כמצויה על רצף ובעלת דרגות שונות של חומרה. כך גם חל שינוי בתפיסת ההבדלים שבין סוגי המתמכרים. כיום אושש שקיים דמיון במאפייני ההתמכרויות וכי ניתן לטפל בסוגי ההתמכרות השונים תחת קורת גג אחת. על אף האמור, תורג'מן ויעקב (2021) ציינו את הצורך בהתייחסות לייחודיות של כל סוג התמכרות ובהכשרת צוותים לתחומים חדשים (אינטרנט, קניות, מין).
חל שינוי בתפיסת ההבדלים שבין סוגי המתמכרים. כיום אושש שקיים דמיון במאפייני ההתמכרויות וכי ניתן לטפל בסוגי ההתמכרות השונים תחת קורת גג אחת
קיימת התייחסות להתמכרות גם ברמה החברתית והקהילתית, בהיבט של גורמי סיכון וחוסן:
גורמי הסיכון הם גורמים שמגבירים את הסבירות לתחילת ההתנסות בחומרים ממכרים, את השימוש לרעה ואת ההתמכרות. למשל, התנהגות אימפולסיבית, פיקוח משפחתי נמוך, חשיפה לחברים המשתמשים בחומרים פסיכו–אקטיביים. מודלים תאורטיים עכשוויים מאמצים פרספקטיבה סוציו–אקולוגית המעידה על מספר רב של גורמים ליצירת תהליך זה ולהתהוותו. בין הגורמים המצוינים נמצא אחריות משותפת של אינדיווידואלים, משפחות, קהילות והחברה הרחבה ליצירת מצבים של התמכרות. לכן, דרכי התמודדות המוצעות הן לרוב שיתופיות ורב–מערכתיות.
גורמי החוסן נתפסים כמפחיתים באופן ישיר את הסבירות לשימוש בחומרים ממכרים ומקטינים את השפעת גורמי הסיכון על הפרט. למשל, לכידות קהילתית והתקשרות לסביבה חברתית חיובית, חשיפה לחברים מצליחים, שליטה עצמית ודימוי עצמי חיובי.
הספרות המקצועית הציעה התבוננות ביעילות הטיפול בפרספקטיבה של חומרת השימוש, וכן התייחסות למסלול כרוני חוזר ונשנה של כמה פרקי טיפול – שביניהם מושגת הינזרות למשך תקופת ביניים – וחזרה להתמכרות. מסלול זה יכול להימשך שנים מספר, ובכך גם מוגברים השחיקה והכרוניות של המחלה.
סקירת מענים ויעילותם
משרד הרווחה ומשרד הבריאות נמצאים בחזית הובלת הטיפול בנפגעי התמכרויות ואמונים על פיתוח מענים רפואיים ופסיכו–סוציאליים. המענים מתפרסים על פני שלושה צירים מרכזיים, בהתאם לרצף התפתחות הטיפול: ציר הטיפול החוץ–ביתי, ציר הטיפול בקהילה וציר מזעור הנזקים.
נשירה מטיפול והקושי בהתמדה נבדקו בכלל השירותים המופעלים על ידי משרד הרווחה. הנתונים הצביעו על נשירה של 30% ממסגרות אלו, כשרק 15% מהמטופלים הצליחו להשיג את יעדי השיקום.
תורג'מן ויעקב (2021), במחקר הערכה מעצב שנערך ביחידות האמבולטוריות של משרד הרווחה, מצאו כי 39% מהמטופלים השלימו את מלוא תקופת הטיפול, ולאחר תום הטיפול חזרו חלקם להשתמש בחומרים בתקופות זמן שונות. באחד ממרכזי היום דווח שרק כ–12% מהמטופלים מצאו את המסלול המוצע להם כמתאים לצורכיהם.
לאור המצב הארצי, שתאם נתונים עירוניים, ערכנו חשיבה בפרקטיקה ביקורתית על אודות מרכזי היום, שהם בבחינת גשר בין הליך הגמילה הפיזית להליך הטיפול והשיקום בסביבתו הטבעית של המטופל (משרד הרווחה, 2012).
תמורות ומגמות במרכזי יום אשדוד
מרכזי היום הוקמו במסגרת תוכנית כוללת לשיקום שכונות בשם "נקודת קישור". התוכנית היוותה מודל קהילתי לטיפול במכורים לחומרים פסיכו–אקטיביים הנמצאים בקהילת מגוריהם, כאלטרנטיבה שהוצעה למי שאינם מתאימים להשתלבות במסגרות חוץ–ביתיות בשל הקושי לעמוד בניתוק הנדרש מהמשפחה והסביבה. צורך זה עלה בקנה אחד עם המגמה הכללית שהתפתחה בשירותי התקון בישראל, לפיה יש להעדיף שיקום בקהילה הטבעית של הנזקק על פני הוצאתו אל מחוץ לבית.
על פי הוראה 11.4 (משרד הרווחה, 2012), מטרות מרכז היום הוגדרו: סיוע בבניית דרכי תקשורת בין–אישית חיובית; שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות; פיתוח כישורי חיים ומיומנויות חברתיות; רכישת הרגלי עבודה ומושגים בסיסיים לקראת השתלבות בעולם התעסוקה.
מדובר במסגרת טיפולית המתקיימת חמישה ימים בשבוע, משעות הבוקר ועד לשעות אחר הצהריים. לאחריה חוזרים המטופלים לביתם כשהם מצוידים במשאבי התמודדות נוספים, שמסייעים להם להמשיך להתגבר על אתגרי היום–יום בסביבתם הטבעית. הטיפול במרכזים אלו מובנה ומתבסס על המשאב הקבוצתי.
המטופלים מתקבלים לאחר הפסקת שימוש, לצד ליווי פרטני. מודל ההתערבות הדרגתי וכולל שלושה חלקים – שלב ההכנה, שלב הפעילות ושלב הסיום וההכנה לחיי עבודה. במסגרת התוכנית, מטופלי המרכז נהנים משירותי הנחיה מגוונים ומשירותי הזנה.
בעיר אשדוד, המרכזים פועלים משנת 2000 ומציעים שירות לתושבי העיר וליישובים בסביבתה. המחלקה לטיפול בהתמכרויות מציעה שירות קהילתי זה לנשים ולגברים בהפרדה מגדרית.
מבדיקה פנימית בשנת 2015 עלה כי מספר הפונים לטיפול במסגרת זו עמד בממוצע על כ–51 משתתפים לכל אחד מהמרכזים. בחמש השנים האחרונות, כמות צרכני השירות פחתה באופן ניכר, עד לכדי 21 משתתפים לכל מרכז במהלך שנת פעילות אחת, כשבמהלך השנה נע ממוצע המשתתפים בקבוצות בין 7-3 מטופלים. עוד עלה כי על אף שמרבית צרכני השירות הגיעו באופן וולונטרי, הפונים שסיימו בהצלחה היו אלו שנמצאו תחת פיקוח כזה או אחר (רשות שיקום האסיר, שירות מבחן למבוגרים, חוק נוער וכיוצ"ב). שיעור הנשירה מהמסגרות עמד בממוצע על כ–70%, בעיקר בשליש הראשון של הטיפול. מנגד, זוהתה עלייה עקבית במספר המשתתפים בטיפול פרטני ביחידה – 3% מדי שנה (מתוך דוחות פנימיים של מחלקת מחקר, ידע ואסטרטגיה עירונית, עיריית אשדוד, 2019-2017).
הפער בין מספר המטופלים שפונים ליחידה להתמכרויות באשדוד לבין מספר המשתתפים בפעילות מרכזי היום התקיים למרות תפיסת עבודה כי טיפול פרטני לבדו אינו מספק ליצירת שינוי משמעותי ארוך–טווח בתחום ההתמכרויות, שכן אינו מאפשר התנסות משמעותית בקשרים בין–אישיים רגשיים, שהם מהותיים להתפתחות תהליך השיקום (תורג'מן ויעקב, 2021).
לאור כמות המשתתפים הנמוכה התלבטנו, כמובילות מדיניות טיפול עירונית, בשאלת הכדאיות הטיפולית והכלכלית של הפעלת מרכזי היום בגרסתם הנוכחית.
בהיבט הכלכלי, הפעלת מרכז היום הצריכה, על פי הוראה 11.4, העסקה של עו"ס ב–75% משרה ומדריך חברתי ב–75% משרה נוספים, וכן שילוב מנחים חיצוניים לתחומים השונים (פסיכודרמה, טיפול באמנות וכדומה), לצד הזנה וציוד מתכלה. העלויות עשויות להגיע לכדי כ–250 אלף ש"ח בשנה.
בהיבט הטיפולי – זוהו מגמות של שינוי בדפוסי השימוש של המתמכרים: עלייה של 27% במשתמשי הקנאביס הרפואי, הגברת הלגיטימציה החברתית ומדיניות אי–הפללה על החזקת קנאביס שאינו רפואי לשימוש עצמי משנת 2018, לצד שכיחות גבוהה של שימוש באלכוהול ובמשככי כאבים (פיינגולד ווינשטיין, 2019).
בהתחשב בנתונים אלו, עלתה שאלת ההתאמה של טיפול מסוג זה לאוכלוסיית המתמכרים של היום.
פיילוט "משתלבים" – מענה קבוצתי טרומי לקידום מרכזי היום. הקבוצה יועדה לגברים והתקיימה פעמיים בשבוע, בסמיכות לשעות שבהן מתבצעות במחלקה בדיקות לגילוי שרידי סם. לאחר שיחת היכרות, כל פונה, למעט מקרי קצה, הופנה לקבוצה
בתהליך רפלקציה על אודות הנתונים שעלו בבדיקה המחלקתית, הופעלו שלושה מדדי בדיקה:
- התבוננות בשירותים מקבילים – ערכנו מפגשי שטח עם צוותים מהתחום, בסיוע הפיקוח. פגשנו דיווחים על אודות מיעוט משתתפים במרכזי היום ועל ניסיונות להתמודד עם המגמה באמצעות הפחתת יום פעילות, במחשבה כי יום חופשי בשבוע יגביר את המוטיבציה בקרב צרכני השירות. מסגרת אחרת צמצמה את הפעילות לשלושה ימים בשבוע, מתוך הכרה בצורכי התעסוקה והפרנסה של צרכני השירות. הובא לידיעתנו כי כמה יחידות ניסחו נייר עמדה למשרד הרווחה, המבקש להתאים את מודל העבודה לקבוצות קטנות כדי לעמוד במכסות המשתתפים ובמכסות התקציביות. בבירת ישראל, מרכז היום לנשים נסגר.
- ראיונות ושאלוני הערכה למקבלי שירות ולעובדי היחידה – בשיחות קבוצתיות ופרטניות יזומות עם משתתפי מרכזי יום בעבר ובהווה ועם מקבלי שירות במחלקה, הועבר שאלון מיפוי צרכים. הגורמים המרכזיים שנרשמו כמעכבים התחלקו לשני מוקדים עיקריים:
ברמת הפרט
- חרדה כלכלית – הטיפול המוצע התקיים על בסיס יומי, משעות הבוקר ועד שעות הצהריים, כך ששילוב במסגרת גורע באופן מיידי מיכולת הפונים להתפרנס בצורה מיטיבה. זאת בשעה שהזכאות לקצבת הבטחת הכנסה בעילת טיפול אינה מספקת אפילו בעבור הצרכים הבסיסיים ביותר למשק בית בישראל.
- חרדה חברתית – משתתפים רבים העידו כי הצטרפות למודל קבוצתי העלה חששות ופחדים חברתיים והסתגלותיים רבים הקשורים בסיפור חייהם.
- קשיי הסתגלות למערכות פורמליות – בעבור אוכלוסיית המתמכרים, המסוגלות לשאת גבולות ותנאים בדמות כושר לניהול זמן, קבלת סמכות ומרות, נוכחות עקבית ושמירה על הפסקת שימוש יציבה, הפכו לגורם מעכב משמעותי.
- שילוב בשעת משבר – ההתגייסות לטיפול התחילה לרוב מנקודת שבר וממשבר חמור המבקש להיפתר. העובדים זיהו כי עם הירידה בעוצמת המשבר, נרשמת ירידה במוטיבציה הפנימית ובמחויבות לטיפול מקיף, ובהמשך לכך נצפתה נשירה מהטיפול הקבוצתי והפרטני כאחד.
ברמת השירות
- מודל התערבות "קבוצת רכבת" – לתפיסת העובדים, תחלופה תכופה של משתתפי הקבוצה הקשתה על יצירת לכידות ומחויבות קבוצתית לאורך זמן.
- אורך התוכנית – אורכה של תוכנית מרכז יום הוא תשעה חודשים, ללא תחנות יציאה. בשלב ההכנה דובר רבות על פניוּת והתחייבות מצד המועמד לאורך זה של טיפול. בעבור אנשים החיים בקהילה, הממשיכים להתמודד עם אתגרי היום–יום, התחייבות זו נחוותה כמאיימת ולעיתים כבלתי אפשרית.
- שלב הכנה ממושך – הצורך בהכנה הדרגתית של המועמדים לפני שילובם בקבוצה המגובשת, למול ציפייה להתקדמות מהירה ולתוצרים ניכרים כבר בשלב ההכנה – הן בקרב גורמים מפנים והן בקרב הפונים עצמם – יצרו פערים שברובם אינם ניתנים לגישור. תהליך הקליטה וההפניה למרכז היום הצריך אינטייק ראשוני, לעיתים הפניה לאשפוז גמילה, השתלבות בטיפול פרטני לצורכי אבחון דרגת ההתמכרות, ולבסוף – קיום ועדת אבחון והערכה ובחינת ההתאמה למרכז יום.
- מוקד גיוס למרכז יום – על פי מדיניות השירות, עו"ס התמכרויות אמון על גיוס הפונה לתוכנית. העובדים התקשו לייצר את ההישג הנדרש כשתדירות המפגשים היא שיחה אחת בשבוע. זוהה מחסור בחשיפה למספר דמויות טיפוליות, שיכלו לקדם גיוס לתהליך טיפול מקיף ומעמיק.
- ניסוי והתאמה – מתוך רצון להתמודד עם הנושאים שעלו, התקבלה החלטה לעבוד על חסמים מרכזיים:
- במישור הכלכלי – נעשה ניסיון לשלב את משתתפי המסגרת בתעסוקה כחלק אינטגרטיבי ממערך הטיפול במרכז היום. מרכז תעסוקה לשילוב נפגעי התמכרויות במחלקה התגייס לאתר מעסיק ידיד, שיסכים לקלוט בשכר במסגרת ימי הפעילות השוטפים במרכז, מתוך הנחה שבאופן זה, המשתתפים יתרגלו מיומנויות תעסוקה הכרחיות לשיקומם במקביל להשלמת הכנסה.לדאבוננו, הניסיון כשל בשל חוסר כדאיות כלכלית למעסיקים. מעסיקים סירבו להעסיק יום בשבוע בלבד ולשאת בהוצאות הנלוות להעסקה. נציין שאנו מאמינות עד לרגע זה כי מענה מעין זה הוא המיטבי למשתתפים בהיבט של מימוש צרכים כלכליים לצד צרכים שיקומיים, אך הוא מצריך התגייסות של משרד העבודה. לנוכח כך, הוחלט לייעד יום במרכזי היום לתוכן תעסוקתי, כאשר מטרת הפעילות היא לקיים שיח עקבי ורציף, שכבר מ"היום הראשון" יסייע להכין את המשתתפים להשתלבות בחיי הקהילה.
- יצירת תחנות יציאה – ההשתתפות בתוכנית חולקה לשלושה שלבים בני שלושה חודשי טיפול כל אחד. יצירת השלבים נועדה להפחית רתיעה ראשונית בקרב המועמדים. בתום כל אחד מהשלבים, ניתנה הבחירה בידי המשתתף להמשיך או לסיים את התוכנית. לצד זאת נאמר כי תקופה קצובה אינה מאפשרת הליך טיפולי מעמיק ומקיף להתמודדות עם השלכות ההתמכרות כפי שאובחנו, בשאיפה שעם צליחת שלב ההסתגלות – יתפתחו מוטיבציה פנימית ומחויבות כנה להמשיך לשלב הבא. השינוי התקבל בחיוב, ונרשמה מוטיבציה גבוהה יותר בהליך ההשתלבות במחלקה.
- קיצור שלב ההכנה – בשיח עם מקבלי השירות וגורמי המקצוע, שביקשו שילוב של מסיימי גמילה רפואית במסגרות האינטנסיביות באופן כמעט מיידי, קוצר תהליך ההכנה עד למינימום האפשרי. הוחלט כי יצירת הקשר, הגיוס וההכנה לטיפול במרכזי היום יתחילו כבר באשפוזית לגמילה. עובד המחלקה קיים שיחות עם המועמדים במקום הימצאם, ותהליך האבחון ובחינת ההתאמה התקיים כבר במעמד הגמילה הפיזית. כך, לאחר השחרור מהאשפוז והחזרה לקהילה, הפונה המשיך לשבוע נוסף של הכנה על ידי צוות מרכז היום ולאחריו השתלב בפעילות הקבוצה הכללית.
אלא שניסיון זה כשל. בחלוף הזמן ועם ירידת עוצמת המשבר, המוטיבציה של הפונים שהתגייסו לטיפול זה פחתה, והחלה תנודתיות במחויבות לטיפול. זמן קצר לאחר מכן נרשמה נשירה ממרכז היום ואף מהטיפול הפרטני בתחנה.
ניסיון זה חידד את ההבנה שטובת המשתתפים דורשת הליך הכנה משמעותי טרם השילוב במרכז היום, הכולל את השלבים הבאים:
- גמילה רפואית וצליחת המשבר הכרוך בכך;
- צליחת משבר החזרה לקהילה;
- ביסוס קשר ופיתוח אמון בגורמי הטיפול;
- הפחתת חרדה חברתית;
- חיבור למתמכרים נוספים הנמצאים בתהליך קבלת החלטה וביצועה.
כל המהלכים הללו הוביל להבנה כי מלאכת שזירה עדינה וחשובה זו קריטית להצלחת הטיפול בכללותו, ובמרכזי היום בפרט.
מיזם "משתלבים"
הרפלקציה הבהירה כי במערך הטיפול הקיים חסר מענה טרומי בקהילה לטיפול ארוך–טווח – שלב מתווך בין הגמילה הרפואית להשתלבות בתוכניות הדגל – מרכזי היום: מענה שיאפשר חשיפה לדמויות טיפוליות נוספות ולנגמלים אחרים הנמצאים בתהליך קבלת החלטה וביצועה; שיפחית חרדה חברתית באמצעות חשיפה הדרגתית לקבוצת שווים; יאפשר שהות במרחב של הרהור והתלבטות בנושא שינוי אורחות חיים, יחד עם ביסוס קשרים ופיתוח אמון בגורמי הטיפול. כל זאת באינטנסיביות שתתרום לתחושת אחזקה ומעטפת ותמנע רפיון או צמידות לא מיטיבים.
כך החל פיילוט "משתלבים" – מענה קבוצתי טרומי לקידום מרכזי היום. הקבוצה יועדה לגברים והתקיימה פעמיים בשבוע, בסמיכות לשעות שבהן מתבצעות במחלקה בדיקות לגילוי שרידי סם. לאחר שיחת היכרות, כל פונה, למעט מקרי קצה, הופנה לקבוצה.
הקבוצה פותחה במודל של קבוצת "רכבת", כשהרכב המשתתפים מתחלף. התנאי היחיד שהוצב היה צלילות מספקת המאפשרת שיח במפגש. גויסו ארבעה מנחים, שניים לכל יום מפגש. מאחר שבעיר אשדוד המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים נמצא במבנה נפרד מהתחנה לטיפול בנפגעי סמים, צורפו מנחים שהיו אמונים על האינטייק בשתי היחידות, נוסף על צוות מרכז היום, מדריך ועו"ס. בכך הרחבנו את אפיקי הטיפול ודרכי ההפניה – הן לפונים והן למטפלים.
תוכני הקבוצה עסקו בעיקר בהכרת ההתמכרות על תצורותיה, מניעיה והשלכותיה. מהו שינוי, ובפרט שינוי בתחום ההתמכרויות? מהם המענים הקיימים בטיפול ברצף ההתמכרויות? זאת לצורך בחינת המענה הטיפולי המתאים לכל פונה.
שנתיים לתוך הפעילות, בצל תקופת הקורונה ותקופת חירום ביטחוני, אלו הממצאים הראשוניים שהתקבלו:
- מספר המשתתפים בכל מפגש "משתלבים" נע בין 15-8, מעל הממוצע הנצפה במערכי הטיפול הקבוצתיים במחלקה.
- הקבוצה נתנה מענה לאוכלוסיות מורכבות, ביניהן טרום–זקנה ותחלואה משולבת, שלצד רצונם בליווי טיפולי מעקבי, אינם חפצים בהינזרות. כך, המרחב הקבוצתי אפשר מערך למזעור נזקים, המסייע בשמירת הפסקות שימוש קצובות אשר מתאימות ליכולתם.
- חל שיפור משמעותי במעבר פונים לתוכניות מרכזי היום, לצד הפחתה דרמטית בשיעור הנשירה – מ–70% ל–30%.
- ההשתתפות בקבוצה הפכה למעשה לשלב הכנה לטיפול במרכז היום, ובכך הובילה לצמצום התנודתיות במסגרת ההמשך. המשתתפים הגיעו בשלים יותר לתהליך משמעותי ומעמיק, מה שתרם ליצירת לכידות ומחויבות קבוצתית.
- התוצאות ברמת היציבות במסגרת מרכזי היום נשמרו לאורך זמן.
- התהוות מעטפת יציבה לטיפול – קרי, יצירת מעטפת כלכלית ומשפחתית שתתמוך בשלב הטיפולי. למשל, השתלבות בני משפחה בקבוצת נפגעים עקיפים במחלקה ואיתור תעסוקה שאינה מתנגשת עם פעילות מרכז היום, או התארגנות משפחתית בהיבט הכלכלי לתקופת ההשתלבות.
תובנות העובדים לתרומת הפיילוט
- תרומה משמעותית נרשמה ליכולת אבחון ההתמכרות וחומרתה. צירוף עובדים נוספים להתערבות בשלב האבחון תרמה באופן ניכר לבניית תוכנית טיפול המותאמת לפונה – כחייט התופר את החליפה המדויקת ביותר בעבור לקוחותיו.
- מיתוג מסגרת מרכזי היום כמערך טיפול אקסקלוסיבי, שטרם כניסה אליו יש לצלוח שלב ביניים, יצר בקרב המתמכרים שאיפה להשתלבות במערך הדגל.
- הקבוצה סיפקה תהליך הכנה ממושך ככל שנדרש בעבור פונים הנמצאים בתהליכי טרום טיפול. בכך הורחבו המענים גם בעבור פונים הנמצאים בשלבים ראשוניים של מעגל השינוי.
- הכלת התנודתיות בטיפול הגבירה מסרים מסוג "אתה רצוי במקום הזה" ואפשרה מרחב עמוק יותר של בחירה ושליטה של הפונה בטיפול ובקצב שלו. כך צומצמו הזדמנויות לכישלון בתהליך והוגברו תחושת המסוגלות וחוויית הערך העצמי.
- ההשתתפות במערך אפשרה מרחב אחזקה מספק לביסוס הקשר הפרטני עם העובד הסוציאלי המטפל.
- הקבוצה הפכה למרחב תרגול והתנסות בעמידה בדרישות הסביבה השונות וביחסים בין–אישיים.
- הקבוצה אפשרה קבלת החלטה על הפסקת שימוש ללא תלות בקיום משבר אקוטי.
- הצטרפות מנהל למערך ההנחיה תרמה בשני אופנים: עובדי המחלקה מסרו שהשתתפות המנהל תרמה להתפתחות קשר ישיר בין ההנהלה למטופלים, ובכך הוגברה תחושת השייכות למחלקה. העובדים, מנגד, נתרמו מהתבוננות ישירה של המנהל המדריך במקרים שונים ובתהליכי אבחון והערכה.
לסיכום, הקמת מענה מקדמי לתוכנית מרכזי היום התקבלה בחיוב הן על ידי מקבלי השירות והן על ידי הצוותים המקצועיים. כך, כשנה לאחר פתיחת הקבוצה לגברים הוחלט לאמץ את מודל ההפעלה הזה ולהקים קבוצה זהה בעבור נשים על רצף ההתמכרויות. גם קבוצה ניסיונית זו הראתה סימני חיוניות: מקבוצה של 3-2 משתתפות במרכז היום הגענו עד כה ל–11-8 משתתפות.
תודה מיוחדת נתונה לנחום מיכאלי וסלבה קוברדינסקי על תובנותיהם החדות שהיו לעזר בשיפור המאמר.
רשימת המקורות
מרכז המחקר והמידע של הכנסת (26 בנובמבר 2020). המידע הקיים על אוכלוסיית הסובלים מהתמכרות בישראל. https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/475853d2-cad7-ea11-8118-00155d0af32a/2_475853d2-cad7-ea11-8118-00155d0af32a_11_16466.pdf
משרד הרווחה (2012). הוראה 11.4 – מרכז יום סוציאלי טיפולי אמבולטורי לטיפול בנפגעי התמכרויות. https://www.gov.il/he/pages/molsa-social-regulations
עיריית אשדוד (2019-2017). מחלקת מחקר, ידע ואסטרטגיה עירונית.
פיינגולד, ד', ווינשטין, א' (2019). קנאביס: השפעות גופניות ונפשיות והטיפול בהתמכרות לסם. חברה ורווחה, ל"ט, עמ' 415-440
תורג'מן, ח', ויעקב, ר' (2021). בחינת רצף ההתמכרות ושירותי ההתערבות שבאחריות השירות לטיפול בהתמכרויות. מחקר הערכה מעצב. המכללה האקדמית גליל מערבי ומשרד הרווחה והביטחון החברתי.
Brook, J., Rifenbark, G. G., Boulton, A., Little, T. D., & McDonald ,T. P. (2014). Risk and protective factors for drug use among youth living in foster care. Child and Adolescent Social Work Journal, 32(2), 155-165.
Farré, J. M., Fernández-Aranda, F., Granero, R., Aragay, N., Mallorquí-Bague, N., & Jiménez-Murcia, S. (2015). Sex addiction and gambling disorder: Similarities and differences. Comprehensive Psychiatry, 56, 59-68
Flores, P. J. (2004). Addiction as an attachment disorder. Jason Aronson.
***
מילנה בן שמחון | מפקחת מחוזית, מנהל מוגבלויות חוץ ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי; לשעבר מנהלת התחנה לטיפול בנפגעי התמכרויות, עיריית אשדוד. milana830@gmail.com
רונית דיניץ | עו"ס בכירה יחידת הסיוע, שירות יח' הסיוע שליד ביהמ"ש לענייני משפחה וביה"ד הדתיים, משרד הרווחה והביטחון החברתי; לשעבר מנהלת מחלקת התמכרויות, דרי רחוב ושיקום האסיר, עיריית אשדוד. RonitD@molsa.gov.il