"לא ממש הכרתי את ההסתדרות לפני", אומר פז כולל (27) בוגר לימודי עבודה סוציאלית, שסיים לאחרונה 3 שנים במלגת סל"ע – סטודנטים למען עובדים, של אגף צעירים ומנהיגות בהסתדרות בראשות פיני קבלו. "אני ועוד חבר בשם ערן הגענו לזה בתל חי והיינו בזה שלוש שנים, והצטרפו אלינו עוד כמה חברים לאורך השנים. בשנה הראשונה השתתפתי כסטודנט, בשנה השנייה ריכזתי את המלגה אצלנו, ובשנה האחרונה ליוויתי את המלגה, אף שהמכללה לא פעלה פיזית כי כולם היו מפונים".

סינה הרוּן (29), במקור מכפר כנא, מתחילה את השנה האחרונה בלימודי משפטים במכללת ספיר. "רוב הסטודנטים במכללת ספיר עבדו בצורה כזאת או אחרת והשנה הפסיקו לעבוד, אז זה היה ממש קריטי מבחינתנו לעשות את התוכנית הזו", היא אומרת. "הם היו צריכים לשמוע אותנו ואת מה שיש לנו להביא, אבל המלחמה התחילה וזה הפך למאתגר יותר".

פולינה רודקובסקי (27), בוגרת לימודי עבודה סוציאלית, גם היא ממכללת ספיר: "משך אותי הנושא של מיצוי הזכויות. במהלך התואר עבדתי בגוונים, עמותה לסיוע לאנשים עם מוגבלויות, והבנתי כמה אנשים לא תמיד מכירים את הזכויות שלהם וכמה אפשר לקדם את הנושא הזה".

התוכנית פועלת כבר תשע שנים, נותנת למשתתפים בה את הכלים להעניק סיוע ראשוני לעובדים בתחום מיצוי הזכויות בעבודה, ונותנת למשתתפים את הפלטפורמה לעזור לחבריהם לקבל ידע נרחב יותר ולהתחבר לאיגודים ותיקים וחדשים, או אפילו להקים התאגדות חדשה במקום העבודה שלהם.

"הגעתי לתוכנית דרך כמה הרצאות בעבודה הקודמת שלי", נזכר כולל, "הדרכתי במכינת גליל עליון במעיין ברוך, וכחלק מההכשרה של המדריכים היו מפגשים עם נועה אמיר (מנהלת אגף צעירים ומנהיגות) ועם אלון מההסתדרות, זה התחיל בהרצאה מעולה ובהמשך היו עוד מפגשים שמאוד עניינו אותי, עד שבמפגש האחרון הם שאלו אם יש מישהו הולך ללמוד בתל חי, אמרתי שכן והיא סיפרה לי על התוכנית. די עפתי על זה והצטרפתי.

"מבחינתי התוכנית הזו היא תוכנית שההסתדרות משקיעה בך כדי שתוכל להתפתח וגם להתחנך לפי הערכים של סולידריות וצדק חברתי. בשנה הראשונה פשוט הביאו לנו בכל יום ראשון הרצאה בזום, והגיעו מרצים מעניינים ומעולים, אני אישית למדתי המון. בשנה השנייה כבר ריכזתי את המלגה כי ממש נכנסתי לזה, ועשינו כל מיני אירועים לסטודנטים במכללה".

מה למשל?
"הפסקות על זכויות בקמפוס, הרצאות על נושאים שמטרידים את הסטודנטים כמו התעמרות בעבודה או על המקצועות שלומדים ורוצים לעבוד בהם, עשינו אירוע 1 במאי עם הופעה של אקו, אירועים על הבר, כל מיני".

מה זה אומר אירועים על הבר?
"הבאנו את שאנן סטריט מ'הדג נחש' להרצאה על אקטיביזם במוזיקה, לאירוע בשיתוף עם ארגון 'תוצרת הארץ', ולאירוע הזה אפילו השגנו סבסוד לבירה ראשונה לכל משתתף והגיעו בין 500 ל-600 איש, ובצפון זה נחשב המון".

בשנה השלישית פז נכנס ללוות את המלגה ולתמוך בה שלא על תקן סטודנט. "תכננו לעשות אירועים לאורך כל השנה בשילוב עם האגודה, עם ארגון החלוץ, עם כפרי הסטודנטים, כלומר ממש להרחיב את הפעילות בצפון כדי להצליח להגיע לכולם".

ואז הגיעה המלחמה

שלושה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, הוחלט בתל חי הסמוכה לגבול לבנון ובקמפוסים נוספים ברחבי הארץ שהשנה לא תיפתח. בקמפוס הצפוני בישראל לא נפתחו הלימודים עד היום, ובמכללת ספיר ניסו לחזור ברגע שרוב האיומים המידיים הוסרו, אך חזרה של יום בשבוע מקשה מאוד על קיום שגרה סטודנטיאלית בקמפוס.

"היה שוק רציני מאוד אחרי 7 באוקטובר, במיוחד בספיר", אומרת הרון. "המלגה לא ממש הצליחה לפעול בהתחלה, אז הלכנו להתנדב במקומות אחרים בינתיים". סינה התנדבה בקטיף אבוקדו בעין כרמל ופולינה בעמותת מלב"ב, עמותה לסיוע למבוגרים בהפגת הבדידות.

כשהבינו בספיר שהמלחמה לא עומדת להסתיים כל כך מהר, התחילו לפעול. "עשינו זום לכל התואר עם ענבל חרמוני יו"ר איגוד העובדות הסוציאליות", אומרת רודקובסקי. "הגיעו בעיקר אנשים משנה ג' כי זה היה יותר רלוונטי עבורם, אף שזה היה רלוונטי גם לשנים הראשונות".

הרון: "זו שנה קריטית לנושא העבודה, ועשינו כל מיני דברים מרחוק. זה היה מאתגר להביא סטודנטים לזום אחרי שהם היו כל היום בזום, פרסמנו את זה בעיקר בספיר, אבל הגיעו גם סטודנטים ממקומות נוספים. העובדה שאני סטודנטית למשפטים והתחלתי את השנה הזו אחרי שנתיים שבהן למדתי משפטים, זה משך אותי מאוד כי רציתי למצוא את הדרכים לעזור לסטודנטים האחרים".

רודקובסקי: "היו הרבה הרצאות מעניינות, מובילי איגודים ועוד אנשים מעוררי השראה. אני מאוד התחברתי לאתגרים שהם עמדו בהם ולעובדה שהם רצו לקדם משהו, נאבקו עבורו ויצרו שינוי במקום העבודה שלהם".

כולל לוחם בצנחנים במילואים, וב-7 באוקטובר הוא גויס ללחימה בדרום, ופשט את המדים רק אחרי חמישה חודשים. "כשחזרתי במרץ כבר רציתי לקפוץ חזרה ישר לעניינים", הוא אומר ומדלג על המלחמה כמו ברגע. "אבל אין לנו מקום פיזי מן הסתם, אז חזרנו למתכונת של הקורונה עם הרצאות בזום, אבל גם הסטודנטים די שבוזים כי אין להם ממש בית והם רק עוברים ממקום למקום, וגם ככה מנסים ללמוד תוך כדי. קידמנו מפגשים בזום ואיך שאפשר כדי לשמור על זה בחיים, אבל הבנו שצריך גם עשייה ולהצליח באמת לענות על צרכים. קידמנו יריד תעסוקה לסטודנטים מכל הארץ שיהיה בסוף שנת הלימודים, כדי להצליח לעזור להם לחזור לעבודה אחרי שהמלחמה תסתיים או לפחות אחרי שיחזרו לבתים".

סיום שנת לימודים בזום, ושנת מלגה בפסטיבל

יריד תעסוקה למאות סטודנטים מכל רחבי הארץ התקיים ב-26 ביוני בגינת ההסתדרות, עם פינוקים למפונים מהצפון והדרום, עמדות לסיוע במציאת עבודה, מעסיקים רבים שהגיעו להציע עבודה לקהל, מיצוי זכויות, פתיחת פרופילים בלינקדאין וניסיון לתת מענה לכל מה שהסטודנט צריך מבחינת עבודה בתקופה של אי-ודאות.

"הסטודנטים הם כנראה הראשונים שנפגעו תעסוקתית מהמלחמה, כי הם בדרך כלל עובדים זמניים", אומרת הרון, "אז התחלנו לעבוד על היריד משהו כמו שבועיים לפני. התחלקנו לצוותים וכל צוות קידם משהו אחר. אני הייתי בצוות שדיבר עם מעסיקים והזמין אותם ליריד, וזה לא היה פשוט כי גם הרבה עצמאים נפגעו בעקבות המלחמה".

כולל: "ניסינו באמת לתת כמה שיותר מענה לכל הצרכים שאפשר, לא רק בתעסוקה. אפילו היה שם מענה של קב"ן מהצבא. הבאנו המון מעסיקים, והיה אירוע יפה ביחס לנסיבות. בסך הכול הגיעו בסוף בערך 600 סטודנטים שזה לא הרבה ולא מעט, אבל בתקופה של מלחמה הכול פרופורציונלי".

"זה כבר נהיה חלק ממני"

רודקובסקי עובדת כיום ברשות לשיקום האסיר במרחב ירושלים. "בעקבות הפעילות בסל"ע וההתחברות להסתדרות עשיתי סדנת קריאת תלוש שכר למגזר הערבי, שמבחינת תושבי מזרח העיר זה נייר שהם לא יודעים איך לקרוא אותו", היא אומרת, "אז לקחתי איתי דברים להמשך, אבל אני חושבת שממש כדאי לייצר צוותים גדולים במכללות כי זו מלגה עם המון ערך וכשיש צוות סטודנטים גדול אפשר להרים יותר דברים".

בשנה שעברה עברה הרון להתגורר בחיפה, ומעידה שלא תצליח להיות חלק מהמלגה בספיר בשנה הקרובה, אבל כן שהמלגה השפיעה עליה, במיוחד כסטודנטית למשפטים. "ההבנה הזו של הזווית של העובדים ולא רק של הפסיקה או החוק משמעותית", היא אומרת. "אני מקווה שכן אצליח לשלב את הנושא הזה ולהיות חלק מהתוכנית, כי אני מאוד מאמינה בה".

כולל: "מעבר לכמה שזה משמעותי, אני כסטודנט פשוט מאוד נהניתי מהמלגה, כי היא הייתה מאוד מעניינת וגם מאוד מאפשרת. אם למשל אנחנו עכשיו בתקופת מבחנים, אנחנו עושים הפסקה וכשהתקופה מסתיימת חוזרים לעשות אירועים. ולגבי ההמשך, אין לי ספק שאמשיך להתעסק בסיוע לעובדים, במיוחד כשאני לא סטודנט. זה כבר נהיה חלק ממני".