מאמר זה עלה בתאריך ה-16.1.25 כקדימון לגיליון המיוחד

בימים אלה עם התגבשותה של עסקה לשחרור חטופים, עולה החשיבות להתבונן על ערכי היסוד המקצועיים שלנו בהקשר זה. מקצוע העבודה הסוציאלית מאופיין במתח מתמיד בין תפקידנו, כעובדים סוציאליים, לשמש כמתריעים בשער ולערער על הסדר החברתי הקיים, לבין היותנו מייצגים את הממסד ומיישמים את מדיניותו. בבסיסה של העבודה הסוציאלית עומדת המחויבות לקידום רווחה, צדק חברתי וזכויות אדם, שאף מעוגנת בקוד האתיקה המקצועי. מהי משמעותה של מחויבות זו בשעה ש־98 חטופים וחטופות מוחזקים בשבי חמאס כבר 468 ימים ולילות? מעבר לצער ולזעזוע שלנו, כאזרחים מן השורה,  ממציאות זו – האם יש לנו גם מחויבות פרופסיונלית, כעובדים סוציאליים, לתמוך בעסקה למען שחרורם? במאמר דעה זה אטען שכן, ואעגן טענה זו בארבעה נימוקים עיקריים: המחויבות האתית והחוקית של מקצוע העבודה הסוציאלית להגן על חסרי הישע; המחויבות לפעול לקידום רווחת החברה; הזיקה ההדוקה שבין העבודה הסוציאלית למדינת הרווחה; והממד הפוליטי שביסודה של העבודה הסוציאלית.

המחויבות האתית והחוקית להגן על חסרי הישע

נכון לעת כתיבת שורות אלה, 98 חטופים וחטופות כלואים בשבי חמאס בעזה. החופש שלהם וזכויות האדם הבסיסיות ביותר נשללו מהם. הם סובלים מרעב, הזנחה ואלימות וממשיכים להיפגע בכל רגע שחולף. רבים מהם, למרבה הצער, כבר אינם בין החיים. שליחותה של העבודה הסוציאלית לפי בוכבינדר (2012, עמ' 27) היא "קידום רווחה אנושית והתערבות לשם תיקון סבל אנושי ואי־צדק". החטופים סובלים עינויי גוף ונפש שלא יתוארו, ועל פי הערכות של מומחי רפואה, הם מצויים בסכנת חיים מיידית בשל התנאים שהם מוחזקים בהם. כליאתם בשבי והפגיעה המתמשכת בגופם ובנפשם עומדים בסתירה מהותית לכל תפיסה או אמנה של זכויות אדם.

על פי החוק במדינת ישראל, על כל אזרח מוטלת החובה לדווח לרשויות על אדם חסר ישע אשר מצוי בסיכון או נתון להתעללות. על אנשי מקצוע, כולל עובדים סוציאליים, מוטלת חובת דיווח אף מחמירה יותר. כאנשי מקצוע, אנחנו מצופים על פי חוק לאמות מידה מחמירות יותר מאלה של כלל הציבור באשר להגנה על זכויותיהם של חסרי הישע. על בסיס עקרונות היסוד של המקצוע, כפי שהם משתקפים בחקיקה וכן בקוד האתיקה המקצועית, אין אנו יכולים לעמוד מנגד לנוכח מעשי זוועה אלה באנשים חסרי ישע הזקוקים להגנתנו. עלינו לפעול כפרופסיה, בכל דרך העומדת לרשותנו, כדי להפסיק לאלתר את הפגיעה המתמשכת בהם ולהשיבם הביתה.

המחויבות האתית לפעול לקידום רווחת החברה

משחר היווסדה של העבודה הסוציאלית וכחלק מהעמדה הפסיכו־סוציאלית העומדת בבסיס המקצוע, המחויבות לקידום צדק חברתי היא חלק אינטגרלי משליחותה המקצועית. מעבר לדאגה ללקוחות הישירים שבטיפולה, מתפקידה של העבודה הסוציאלית לפעול גם לקידום רווחת החברה ולמניעת מצבים של אפליה, אי־צדק והדרה. עם זאת, מאז ראשית המקצוע מתקיים בו המתח שבין האסכולה הפרטנית בעבודה סוציאלית לבין אסכולות של מַקרו־פרקטיקה. האסכולה הפרטנית שמה דגש בעיקר על תפקידה של העבודה הסוציאלית בפיקוח חברתי ובסיוע לפרטים ומשפחות להשתלב בסדר החברתי הקיים, ואילו המַקרו־פרקטיקה בעבודה סוציאלית חותרת לרפורמה ולקידום של צדק חברתי. במרוצת השנים, השאיפה הפרופסיונלית להתמקצעות באה על חשבון המעורבות בשינויי מדיניות ברמת המַקרו. כדי להתמקצע ולהתחרות במישור המקצועי מול פרופסיות אחרות, העבודה הסוציאלית נטשה בהדרגה את תפקידה המסורתי כמתריעה בשער והדגישה את הטיפול במצוקותיו של הפרט על חשבון פעילות לשינוי החברתי (וייס־גל וגל, 2013; שפירו, 2012Soffer-Elnekave, 2024).

על אף מגמת המיקוד בפרקטיקה הישירה, החתירה להשפיע על המרחב הציבורי לצורך קידום רווחה היא עדיין רכיב אינטגרלי מהזהות המקצועית ואף מעוגנת בקוד האתיקה של העובדים הסוציאליים (2018) – בדרישה "לפעול לקידום רווחת החברה" (סעיף ו'), ובצמיחה של גוף ידע אקדמי ומעשי בפרקטיקה של מדיניות בעבודה סוציאלית (וייס־גל וגל, 2013). בהתאמה, גם איגוד העובדים הסוציאליים היה מעורב לאורך ההיסטוריה גם במאבקים שאינם קשורים ישירות לתנאי העסקה של עובדים סוציאליים, אלא בנושאים של קידום רווחה וצדק חברתי בהקשרם הרחב (שפירו, 2012).

כליאתם המתמשכת של החטופים בשבי היא פגיעה אנושה בזכויות האדם שלהם וגם בעקרונות היסוד של צדק חברתי. בהתאמה, גם סוגיית שחרור החטופים היא סוגיה של צדק חברתי במובנו הרחב ולא סוגיה פרטית של החטופים ובני משפחותיהם. נוסף על הפגיעה האנושה בזכויותיהם של החטופים עצמם, העובדה שהם שבויים בעזה פוגעת באופן מתמשך במעגלים רחבים של בני משפחותיהם, חברי קהילותיהם, ואף הציבור הרחב – שלא יידעו מנוח או רווחה עד לשובם. תחושת הפגיעה של הציבור מהפקרתם המתמשכת של החטופים מוסיפה לפגיעה באמון הציבורי בממסד כתוצאה מהטבח ומאיימת לכרסם במרקם החברתי הפגיע גם כך של החברה הישראלית. ספק רב אם יהיה אפשר לשקם את אמון הציבור בממסד ללא השבתם של כלל החטופים. מכאן עולה שקריאה לשחרור החטופים חיונית גם לקידום רווחתם של מעגליים חברתיים רחבים בציבור ולשיקום הנדרש של החוסן הקהילתי והלאומי.

עובדים סוציאליים כנציגים של מדינת הרווחה

המנדט לפעילותנו המקצועית כעובדים סוציאליים הוא במסגרת מחויבותה של מדינת הרווחה לספק שירותים חברתיים לאזרחיה, ולא בכדי תהליכי המיסוד והפרופסיונליזציה של מקצוע העבודה הסוציאלית הואצו במקביל להתפתחותה של מדינת הרווחה (שפירו, 2012). בין אם אנו מועסקים באופן ישיר בשירות הציבורי או מועסקים בארגון מופרט, פעילותנו מתבצעת בכל מקרה תחת האצטלה של מדינת הרווחה. הפקרתם של החטופים בשבי, מעבר להיותה פשע מוסרי, תסמן גם שבירה של האמון הבסיסי ביותר בין האזרחים למדינה. כמו כן, הפקרה זו משמעה שבירה של הסולידריות והלכידות החברתית בין איש לרעהו, שקידומן היא אחת ממטרותיה המרכזיות של מדינת הרווחה (דורון, 1995). כיצד תיתכן מדינת רווחה במקום שאין בו ולו הביטחון הבסיסי ביותר של דאגה לחיי האזרחים? כיצד יכולים עובדים סוציאליים לייצג את מדינת הרווחה, או לתווך בין צרכני השירותים למדינה, באין ביטחון ואמון במדינה ובמוסדותיה? מכאן שהתפוררות החוזה הבסיסי ביותר בין המדינה לאזרחיה משמעה גם הישמטות הקרקע מתחת לפעילותם של העובדים הסוציאליים, כמו גם שבירה בלתי הפיכה של המרקם החברתי. התפוררות ההסדרים החברתיים העומדים בבסיסה של מדינת הרווחה עלולה להחזיר את המקצוע דורות לאחור – למקצוע שיש בו לכל היותר הגשת סעד לנזקקים, ולא פרופסיה מקצועית המבוססת על מתן שירות כחלק מתפיסות של סולידריות, הגנה חברתית וזכויות אדם.

עבודה סוציאלית כמקצוע פוליטי

חלק מההתנגדות למעורבותם של העובדים הסוציאליים בסוגיית החטופים נובע מן הטענה שאל לה לעבודה הסוציאלית להתערב בפוליטיקה, וכי עליה להישאר נקייה ו"מקצועית". טיעונים אלה משקפים את חלחולן לתוך המקצוע של גישות ניהוליות נאו־ליברליות, המקשרות בין מקצועיות לבין ניטרליות, כך שעבודה סוציאלית "מקצועית" נתפסת ככזו המתבצעת באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים (Soffer-Elnekave, 2024).

הזיקה לכאורה בין מקצועיות לבין ניטרליות היא מלאכותית ועומדת בעוכריה של העבודה הסוציאלית. ביסודה, המשמעות של עבודה סוציאלית היא נקיטת עמדה והימנעות מניטרליות. הפעולה הבסיסית ביותר שאנו מבצעים בשגרת העבודה מכונה "התערבות". אנחנו מתערבים במגוון סיטואציות במהלך פעילותנו המקצועית,  גם במרחבים שבעבר נחשבו כפרטיים כגון בין גבר לאשתו או בין הורים לילדיהם. גם בהתערבויות אלה, אשר נעשות לרוב הרחק מעין הציבור ואף בחדרי חדרים, מתקיים ממד פוליטי ובו השאיפה להגן על מי שזקוק להגנה. הזיקה בין עבודה סוציאלית לפוליטיקה אינה במובן הצר של השתייכות למחנה כזה או אחר, אלא במובן הרחב של קידום רווחה וערעור על מצבי דיכוי והדרה. מכאן, שההיבט הפוליטי בעבודה הסוציאלית אינו רק מנת חלקם של עובדים סוציאליים העוסקים במַקרו־פרקטיקה, כגון עבודה קהילתית או פרקטיקה של מדיניות. בכל התערבות שאנו עושים כעובדים סוציאליים, גם בעבודה עם פרטים ומשפחות, ישנו ממד פוליטי הקורא תיגר על יחסי הכוח הקיימים בחברה ומגן על אלה הזקוקים להגנה. התפקיד הפוליטי של העבודה הסוציאלית נדרש לא אחת לעמוד איתן מול כוחות נגד, המבקשים לשמר את הסדר החברתי הקיים גם במחיר של שימור מצבים מתמשכים של פגיעה והדרה.

כשם שאיננו שומרים על ניטרליות כאשר אנו מזהים פגיעה בחסרי ישע ומתערבים מייד כדי לסייע, גם כאשר אנו חשופים להתנגדות ולביקורת על כך – גם בנושא שחרור החטופים האתיקה המקצועית מחייבת אותנו לעמדה אקטיבית ולהתערבות. כאנשי מקצוע, יש לנו מחויבות פרופסיונלית להתערב גם בזירה הציבורית והפוליטית, לקרוא תיגר על סדרי העדיפויות הקיימים של הממסד ולצאת בדרישה להעמיד את שחרור החטופים בראש סדר העדיפויות הלאומי.

על בסיס ארבעת הטיעונים האלה, בשעת מבחן זו מחויבותנו כעובדים סוציאליים היא להתעלות לגודל השעה ולהביע תמיכה פרופסיונאלית חד-משמעית בעסקה לשחרור החטופים. שתיקה ועמידה פסיבית לנוכח הפקרתם המתמשכת משרתות את מוקדי הכוח בממסד המבקשים להוריד את נושא החטופים מסדר היום הציבורי, ומשמען בגידה בעקרונות היסוד המקצועיים שלנו. על ההנהגה המקצועית של העבודה הסוציאלית – איגוד העובדים הסוציאליים, בתי הספר לעבודה סוציאלית באקדמיה וגופים מקצועיים בשדה – לפעול כדי לדאוג שנושא החטופים לא ירד מסדר היום במרחב הציבורי, בוועדות הכנסת, באקדמיה ובתקשורת ולצאת בקריאה ציבורית רמה אל מול הממשלה להמשיך ולפעול עד לשחרורם המלא של  כלל החטופים. באופן פרטני, על כל עובדת סוציאלית לפעול בנושא לפי יכולתה וצו מצפונה: להפגין, להפעיל לחץ על קובעי מדיניות, להנכיח את החטופים בכל עת במרחב הציבורי באופן פיזי וסימבולי, להמשיך ולתמוך במשפחות החטופים, להביע עמדה ולהתערב. עקרונות היסוד של העבודה הסוציאלית אינם מאפשרים לנו עמידה מנגד עד לשובו של אחרון החטופים הביתה. עלינו לצאת בקריאה פרופסיונלית רמה וחד־משמעית – את כולם! עכשיו!

רשימת המקורות

בוכבינדר, א' (2012). מהי עבודה סוציאלית? הגדרות, מרכיבים ודילמות. בתוך: מ' חובב, א' לונטל, וי' קטן (עורכים), עבודה סוציאלית בישראל (עמ' 50-27). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

דורון, א' (1995). בזכות האוניברסליות: האתגרים של המדיניות החברתית בישראל. ירושלים: מאגנס.

וייס־גל, ע', וגל, ג' (2013). פרקטיקת מדיניות בעבודה סוציאלית. ירושלים: מאגנס.

קוד האתיקה המקצועית של העובדים הסוציאליים בישראל (2018). האגודה לקידום העבודה הסוציאלית בישראל.

שפירו, ש' (2012). ההיסטוריה של מקצוע העבודה הסוציאלית.  בתוך: מ' חובב, א' לונטל, וי' קטן (עורכים), עבודה סוציאלית בישראל (עמ' 68-50). תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

Soffer-Elnekave, R. (2024). Social work and intractable conflict: Professional experiences and role perceptions, The British Journal of Social Work, 54(5), 1945-1964.

***

ד"ר נוגה פיטובסקי־נוה – PhD, MSW, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד, אוניברסיטת בר־אילן.
noga.pitowsky-nave@biu.ac.il