תקציר

הרקע: מחקר זה עוסק באופן שנשים בוגרות מספרות את סיפור הקשר הדיאדי עם אימותיהן לאורך מעגל החיים, בדגש על הדרך שבה קשר זה עיצב אותן כנשים בוגרות. מרבית המחקרים עד כה התמקדו בפן מסוים ביחסי אימהות ובנות, ולא עסקו בהתבוננות הוליסטית בראי התפתחותי לאורך מעגל החיים על קשר זה.

השיטה: מחקר איכותני בקרב 41 נשים בוגרות, שסיפרו בראיונות עומק חצי־מובנים על ארבע אפיזודות אייקוניות בולטות בקשר שלהן עם אימותיהן לאורך חייהן. אפיזודות אלו מגלמות אירועים משמעותיים שנחקקו בזיכרונן כמעצבים במערכת היחסים אם-בת. הנתונים נותחו באמצעות ניתוח תוכן קונסטרוקטיביסטי, תוך שימוש במתודולוגיית התאוריה המעוגנת בשדה.

ממצאים: בניתוח הראיונות זוקקו שתי קטגוריות: קונפליקט בין קרבה לריחוק;  תיקון ואידיאליזציה. בקטגוריה הראשונה נכללו שתי תמות מרכזיות: האימא הנפקדת־נוכחת;  מלכוד בין אוטונומיה לתלות. הקטגוריה השנייה כוללת גם היא שתי תמות: תיקון אימהי דרך הטיפול בנכדים; אידיאליזציה של דמות האם. הממצאים הניבו מודל, המתאר את תהליך ההתפתחות של הקשר הדיאדי.

מסקנות והמלצות: המחקר מצביע על המורכבות הגלומה בדיאדת אם-בת ועל הדרכים השונות שבהן קשר זה מתעצב לאורך החיים, בפרט עם מעבר הבת לבגרות. המחקר מחדד את החשיבות של התפתחות הקשר עבור שני חלקי הדיאדה וממחיש את האופנים שמערכת יחסים זו עשויה להשפיע על עיצוב הזהות הנשית והאימהית.

מילות מפתח: יחסי אימהות ובנות, דיאדת אם-בת, זהות נשית, מעגל החיים, יחסים בין־דוריים

מבוא

אימהות ובנות קשורות בדרכים רבות. ראשית, הגוף שלהן דומה ולכן יש להן חוויות פיזיולוגיות משותפות. כמו כן, האם והבת חולקות התקשרויות אינטנסיביות מוקדמות, כמו גם חוויות רבות של השלכות, הזדהויות והפנמות. כל אלו הם דו־כיווניים ובין־דוריים, הואיל ובדיאדה שני הצדדים מעצבים את מערכת היחסים בכל זמן נתון (Shapiro, 2006; Tronick, 2003). המחקר בתחום יחסי אימהות-בנות מדגיש את האופי הייחודי והסוער לפרקים של מערכות יחסים אלו, המאופיינות לא אחת בתלות הדדית ובעוצמה רגשית גבוהה. חלק מהנשים אף מתקשות לעיתים להגדיר את זהותן האישית מבלי להגדיר את עצמן תחילה בתוך דיאדת אם-בת (Miller & Day, 2002).

לאור היעדר התייחסות מספקת לדיאדת אם-בת מפרספקטיבה התפתחותית (Elder et al., 2003), מחקר חלוצי זה שם לו למטרה לחקור את יחסיהן של אימהות ובנותיהן הבוגרות ולהציע מודל ראשוני מסוגו להבנת יחסי הגומלין הללו לאורך מעגל החיים. זאת בהתבסס על ראיונות עומק עם נשים בוגרות, שכל אחת מהן תיארה ארבע אפיזודות משמעותיות שהיא תופסת כמרכזיות וכמאפיינות את עיצוב דיאדת האם-בת בסיפור חייה.

רקע תאורטי

יחסי אימהות-בנות בגילים המוקדמים כמכונני זהות

בכל החברות שבהן הוא נחקר, הקשר בין אימהות לבנותיהן מתאפיין כמורכב יותר מאשר הקשר בין אימהות לבנים, ועל כן דיאדה זו היא ייחודית ושונה מסוגי קשרים אחרים (Russell & Saebel, 1997).  לא בכדי, מערכת היחסים בין אימהות לבנותיהן תוארה על ידי הסופרת סביון ליברכט כ"מחול המלחמה והחיזור" (ליברכט, 1998). על אף קווי הדמיון בין אימהות לבנותיהן (Gillison et al., 2015), דינמיקה זו מאופיינת כסוערת ובה תנודות של קרבה וריחוק, כמו גם קונפליקטים, בעיקר בגיל ההתבגרות (למדן, 1999). בעודה מרגישה קרבה עזה לבתה, על האם לשמור בו־זמנית על הנפרדות הנפשית והסומטית ולטפח את הזהות המובחנת של הבת (Ernst, 2002).

אתגרים בקשר שבין אימהות לבנות במעגל החיים

לעיתים, הגבולות בקשר שבין אימהות לבנות מיטשטשים והן חשות עצמן כחלק בלתי נפרד זו מזו. מיזוג חלקי או מלא זה נקרא בשפה הפסיכואנליטית "סימביוזה" (Pine, 2004). לקשר כזה ישנם אפיונים בעלי השפעה שלילית על יכולת האינדיבידואציה והספרציה של הבת, בפרט משום שלבת נדרשת אוטונומיה הולכת וגוברת בהמשך התפתחותה העצמאית, לשם אחדות פסיכוסומטית עם האחר – למשל במהלך יחסי מין, היריון, לידה והנקה. כך, אופי הקשר הדיאדי בין אימהות לבנות והביטויים שהוא מקבל עשויים לשקף ולהצביע על קשיים ומצוקות שונות ביחסים במשפחה. למשל, במקרים של חשד לפגיעה בשלומן וברווחתן של ילדות ונערות, בפרט במשפחות רווחה, נמצאה עוינות מצד אימהות כלפי בנותיהן (Schechter et al., 2002).

יחסי אימהות-בנות בוגרות

מזווית התפתחותית של הקשר אם-בת במעגל החיים, ניתן לראות יחסי אימהות ובנות כמכונני זהות נשית מעגלית, המתעצבת כל העת לאורך החיים (בביץ והדר, 2016). בהשוואה לגברים, אצל נשים קיימת רמה נמוכה יותר של נפרדות מהוריהן, ולצד זאת יש גם אינטימיות ומעורבות רגשית גבוהה יותר במערכות היחסים איתם, ובפרט עם אימן (קרן ומייזלס, 2018). בחלוף השנים, הקשר בין אימהות לבנותיהן מתעצב מחדש באופנים חדשים, בזיקה לתחנות חייהן של האם והבת.

בדומה למחקרן של קרן ומייזלס (2018), אשר בדק את אופיין של מערכות היחסים בין אימהות ובנות מבוגרות בישראל, גם המחקר הנוכחי עסק בתקופת החיים שהבנות חוות בה מַעֲבָר לזוגיות ומיסודה, כמו גם כניסה לאימהות. תהליכי התבגרות משמעותיים אלו מגלמים שינויים קוגניטיביים ורגשיים לכיוון של צמיחה ושינוי פנימי. בד בבד, האימהות עוברות שינויים בזוגיות ובהורות, לצד מעבר לסבתאות. לפיכך, בתקופת חיים זו של האימהות והבנות בולט לטובה השינוי באיכות היחסים ביניהן (קרן ומייזלס, 2018 Levitzki, 2009;).

״הייתי הקטנה הזאת, שנוח לכרבל ונוח מאוד מאוד לקבל ממנה אהבה, וכשלא היה נוח לה, אז לא. אז היא הייתה יכולה להתפרץ. […] היא הייתה מתפרצת עליי כאילו בצורה מטורפת“

המאמר הנוכחי בוחן כיצד מתעצב הקשר בין אימהות לבנות בוגרות בפרספקטיבה התפתחותית, על פי תפיסתן של הבנות הבוגרות את הקשר ואת מיצובן בו מתוך פרספקטיבה של אירועים איקוניים במערכת היחסים ביניהן. שאלת המחקר העומדת בבסיס המחקר היא: כיצד תופסות בנות בוגרות את ההתפתחות והמשמעות של הקשר אם-בת בחייהן, את האירועים המרכזיים שעיצבו אותו ואת מיצובן בקשר זה לאורך מעגל החיים האישי והמשפחתי?

שיטת המחקר

מאמר איכותני זה הוא פרי מחקר משולב נרחב יותר שנעשה בקרב 41 זוגות ישראלים נשואים. כל הזוגות היו יהודים, נשואים לפחות שנה ושייכים למעמד סוציו־אקונומי בינוני וגבוה. משך שנות הנישואין שלהם נע בין שנה אחת ל־30. האימהות של בני הזוג היו בחיים במועד ביצוע הריאיון. הגיוס למחקר התבצע באמצעות דגימת נוחות (Obilor, 2023). כדי להגיע לאוכלוסיית המחקר פורסמו מודעות בפורומים שונים, ומי שנענה בחיוב הצטרף/ה למחקר. גילן של הנשים שהשתתפו במחקר נע מ־24 ועד 54 (גיל ממוצע: 34.8). בני הזוג קיבלו הסבר מקיף על המחקר והוחתמו מראש על טופס הסכמה מדעת. המחקר אושר על ידי ועדת האתיקה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

המחקר המקורי בחן תיקון של ייצוגים ודפוסים פנימיים ראשוניים במערכות יחסים זוגיות באמצעות כלי ה־CCRT (The Core Conflictual Relationship Theme Method) (Luborsky & Crist-Christoph, 1998). זהו כלי להתבוננות בנרטיבים של אפיזודות בין־אישיות, שדרכן ניתן לזהות את דפוס/י היחסים המרכזיים של הנבדק/המטופל. במחקר המקורי נעשה שימוש בכלי זה כדי לבחון אם דפוס היחסים המרכזי עם האם משוחזר במערכת היחסים הזוגית של הבת/הבן בבגרות.

המאמר הנוכחי מבוסס על ניתוח משני של ארבע אפיזודות שהנשים בחרו, בהיותן משמעותיות וסמליות בקשר שלהן עם אימותיהן לאורך מעגל החיים. ניתוח משני מאפשר שימוש בנתונים קיימים למטרות שונות מאלו שלשמן נאספו הנתונים המקוריים (Heaton, 2008). בראיונות העומק החצי־מובנים עימן (זמן ממוצע לריאיון: כשעה וחצי), הנשים התבקשו לתאר סיטואציות יום־יומיות מהשנה האחרונה שבהן הייתה האם מעורבת, לצד אירוע אחד לפחות מהילדות ו/או מגיל ההתבגרות. ראיונות חצי־מובנים נחשבים ככלי המחקר הגמיש והפופולרי ביותר לאיסוף מידע איכותני (DiCicco‐Bloom & Crabtree, 2006). במסגרת הניתוח המשני של הנתונים, הראיונות נותחו על ידי החוקרים מחדש בשיטת ניתוח תוכן קונסטרוקטיביסטי – גישה אינדוקטיבית המבוססת על מתודולוגיית התאוריה המעוגנת בשדה (Fassinger, 2005).

ממצאים

על בסיס הידע התאורטי שנצבר בנוגע למורכבות המאפיינת את מערכות היחסים בין אימהות ובנות, ותוך הדגשת אופיו האמביוולנטי של קשר זה והדינמיקה הסוערת שלו, ניתוח התוכן הוביל לפיתוח מודל אינדוקטיבי המורכב משתי קטגוריות, כאשר בכל קטגוריה מופיעות שתי תמות מרכזיות. מודל זה משקף את תהליך ההתפתחות של הקשר בין אימהות לבנות במעגל החיים, כפי שהוא משתקף בראיונות. תחילתו של תהליך זה בתחושת אי־יציבות בגלל היעדר איזון בין נוכחות לנפקדות של האם בחיי הבת, והמשכו בהתהוות של מלכוד בין אוטונומיה לתלות – קונפליקטים שניתן להמשיג כקונפליקטים בין קרבה לריחוק. בהמשך מעגל החיים ניכר סוג של פיוס – בין תיקון לאידיאליזציה. זאת, דרך התהוות של תיקון אימהי על ידי הטיפול של האם בנכדים, ולעיתים דרך אידיאליזציה של הבת את דמות האם.

מודל תהליך התפתחות הקשר בין אימהות לבנותיהן במעגל החיים

1. 
הקטגוריה הראשונה: קונפליקט בין קרבה לריחוק

1.1 האימא הנפקדת–נוכחת

אחת המרואיינות מתארת את הפיצול שבין תפקידה של האם כנוכחת עבור מי שזקוקה לה (אחותה הגדולה), לבין היעדרותה המתמשכת עבור מי שלדבריה אינה נזקקת לה דייה (המרואיינת). פיצול זה הוביל אותה לחוות תחושת בדידות עמוקה בילדותה. עם זאת, הוא גם תרם להתפתחותן של סתגלנות ועצמאות. בדבריה ניכר תסכול מאופן התנהלות האם כלפיה בילדותה, כאשר חוותה אותה כבלתי זמינה פיזית ורגשית.

"אחותי הגדולה תמיד הייתה זקוקה לה, תמיד עשתה משהו שהיא זקוקה לה. ותמיד אימא שלי נעמדת דום. אימא שלי כאילו בן אדם כזה, שכשמישהו זקוק לו – הוא נמצא. אם את לא זקוקה כמוני, תודה לאל, היא לא נמצאת. […] בגלל שאני לא דורשת – אז זה לא בא כנראה בסבבה. אז אחותי כל הזמן הייתה דורשת וכל הזמן היו לה דברים קשים. יש בגרויות, יש מבחנים, יש פסיכומטרי, יש אלף ואחד דברים. […] אז כל הזמן אימא שלי שם – יושבת איתה, מדברת איתה, עוזרת לה ותומכת בה. […] אני, כילדה, תמיד הייתי עצמאית, תמיד כזה לבד, תמיד בסדר כזה, ולא זקוקה ללא יודעת מה…"

דוגמה מייצגת נוספת ניתן למצוא בדבריה של מרואיינת בת קיבוץ, אשר גדלה בילדותה בבית הילדים ומתארת את האם כדמות מרוחקת, שלא הרעיפה עליה חיבה ואהבה. המשאלה של המרואיינת כילדה הייתה לקבל מאימה מגע, שאותו ראתה ופירשה כביטוי של אהבה. לפיכך, כאשר נוצרה האפשרות לקרבה גופנית בינה לבין האם, היא מימשה הזדמנות זו במלואה וזכתה ברגעי חסד של קרבה לאימה.

"אימא שלי… אני חושבת שהיא עברה איזשהו דיכאון אחרי לידה. והיא – בעצם, אולי בגלל שלקחו אותי לבית התינוקות ואולי זה גם לא קשור – היא לא נגעה בי הרבה, ובעצם מה שאני זוכרת זה את המקומות שבאמת היה מגע. […] כמו הרבה ילדים בקיבוץ שגדלו באותו הזמן, חייתי בבית הילדים. לא כל כך הייתי מעורבת בחיים של ההורים. […] היא גם אישה מאוד נזירית כזאת. אני זה בדיוק ההפך ממנה, והיא הייתה מאוד נחבאת אל הכלים. אז, אני זוכרת ככה זיכרון מאוד חזק מהיום שהזמינו את הבנות למדוד חזיות בקומונה, ואז כל בת הלכה עם האימא שלה. זה היה מבחינתי דבר מאוד מאוד מרגש. ואז כדי למדוד את החזייה, היא גם הייתה צריכה לגעת בי. אז אני ממש ניצלתי את העניין הזה כדי שהיא תיגע ותמדוד ועוד פעם תמדוד – ומדדתי שלוש חזיות שהיו שם למדידה עוד פעם, ועוד פעם ועוד פעם – כדי באמת ליצור איזשהו מגע אמיתי. […] מגע שווה אהבה. אני הרגשתי שאני בשמיים!"

1.2 מלכוד בין אוטונומיה לתלות

אחת המרואיינות מתארת את הקשר הסבוך עם אימה ככזה שבילדותה היה מאופיין בגבולות דיפוזיים ובסימביוזה; זאת עד שהחליטה להתנתק מהתלות באהבה החונקת והמבלבלת, לתפיסתה, מצד האם, שהיא מתארת כהתנהגות פסיבית־אגרסיבית. את אימה היא מתארת כחברה הכי טובה שלה וכמרכז עולמה, לטוב ולרע, ולא כדמות של הורה סמכותי. כדי להמחיש זאת היא משתמשת בדימוי דו־משמעי של היותה "פודל" עבור האם; קרי, גם מישהי שכיף ללטף ולטפח וגם "שק חבטות", כשבחווייתה האם נזקקה לאובייקט מתמיר כדי לפרוק עליו את השלכותיה ורגשותיה השליליים.

"כשהייתי ילדה, אני הכי קטנה, ואני חמש שנים אחרי האחות הקודמת לי. ואחריי גם אימא שלי לא יכלה להביא עוד ילדים. […] בקיצור, אז הקשר בינינו היה מאוד מאוד סבוך והדוק. הרבה מעבר למה שאמור להיות. […] בגיל 17 אני חושבת שהתנתקתי. […] כאילו, עד אז אימא שלי הייתה החברה הכי טובה שלי לגמרי – וממש היא הייתה, אני חושבת, מרכז עולמי. אני לא חושבת שזה היה הכי טוב לי. כן, הייתי מין פודל. […] כאילו היה לנו נוח שהייתי חמודה. […] הייתי הקטנה הזאת, שנוח לכרבל ונוח מאוד מאוד לקבל ממנה אהבה, וכשלא היה נוח לה, אז לא. אז היא הייתה יכולה להתפרץ. […] היא הייתה מתפרצת עליי כאילו בצורה מטורפת".

מרואיינת אחרת מתארת כי הקשר בינה לבין האם אופיין תמיד בתלות רגשית גבוהה של האם בה. לדבריה, הגם שהאינטנסיביות פחתה מאז שנות ילדותה, היא מרגישה שההיקשרות של האם אליה חזקה מכפי שהייתה רוצה ומכפי שמתאים לה כיום. מצב זה מעמיד אותה באי־נוחות תמידית וברצון לנפרדות רבה יותר מכפי שהמציאות החונקת בינה לבין האם הכתיבה וממשיכה להכתיב.

"מה הייתי רוצה? הייתי רוצה שהיא קצת תשחרר. נראה לי שהיא קצת שחררה בתקופה מאז שבאו הילדים. כי לפני זה היא הייתה ממש… הייתי באה אליה פעמיים בשבוע רק בשביל שהיא תראה אותי, והיא הייתה נורא קשורה אליי. הייתי רוצה שתשחרר, תשחרר קצת, שתיתן לי את מה שאני ארגיש צורך. אני בטוחה שאני אתקשר אליה פעם ביום, אין מצב שלא, כאילו זה לא רק מתבטא בטלפון, זה מתבטא בעוד כמה דברים. היא קצת מתחילה לשחרר, אני מרגישה את זה. אבל עדיין זה נורא מפריע לה שאני לא אתקשר אליה בבוקר ואשאל 'מה שלומך?', ונורא רגשי וכאלה".

2. הקטגוריה השנייה: תיקון ואידיאליזציה

2.1 תיקון אימהי דרך הטיפול בנכדים

נושא מרכזי שבלט בדברי המרואיינות נגע בתיקון שאימותיהן עשו בשלב שהפכו לסבתות. דרך הטיפול של האם בנכדים, הבת חווה צדדים של האם שלא בהכרח חוותה כילדה, ואשר מאפשרים לה כיום לחוש שלווה פנימית ורגש מפויס ביחס לאם. הקשר בין האם לנכדים מתואר ככזה שאפשר לבת לעבור תהליך רוחני בתוך עצמה, כך שכיום היא חווה את הקשר עם אימה באופן בונה ולא הרסני. הפיוס הפנימי הזה אפשר למרואיינת לנקות את רעלי העבר ולהזדכך מבחינה רגשית ביחסה אל האם בהווה.

"מי שמתפייסת עם אימא שלה בעודה בחיים, תתפייס גם עם עצמה וגם עם הילדים שלה. […] האמת, שכאשר ש' נולדה גיליתי שאימא שלי הצליחה להיות אימא, מה שהיא לא הצליחה איתי. היא לא הצליחה שלא באשמתה. זאת אומרת, הכעס שהיה לי עליה, בעיקר בנושא של החום והאהבה שקיבלתי בעיקר מאבא שלי. […] היא פשוט לא יכלה לעשות את זה. כשאני שחררתי, גם היא שחררה, והיא סבתא שמאוד מאוד אהובה על ילדיי, והיא בעצם עזרה לי לגדל אותם. […] היא בעצמה חוותה חוויה של לאפשר לעצמה לחבק תינוק ולהיות איתו. זה היה תהליך. אני נורא התרגשתי כשהיא החזיקה את ש' כאילו שהיא מחזיקה אותי. […] זאת אומרת, עברתי מבחינה רגשית איזשהו תהליך מאוד מעניין. אולי בשפה היותר היולית קוראים לזה 'תיקון'. ממש איזו תחושה מאוד רוחנית כזאת, שקרתה שם ברגעים האלה. […] למדתי בעצם דרך הטיפול שלה בילדים שלי לראות גם את הצדדים האחרים, שלא חוויתי אותם בתור ילדה".

אישה אחרת מתארת את מערכת היחסים שלה עם אימה ככזאת שידעה עליות ומורדות, כאשר עם לידת בתה חלה תפנית חיובית בקשר ביניהן, במיוחד בזכות הקשר האיתן שנרקם בין הסבתא לנכדה. המרואיינת אף עברה לגור על יד האם כדי שהאם תוכל לבלות יותר זמן איכות עם הנכדה ולשמור עליה.

"סוף סוף היא נותנת בשבילי – בשביל הילדה כסבתא. סוף סוף היא עוזרת לי. סוף סוף היא מוכנה להשקיע. באתי לגור קרוב אליה. סוף סוף היא עושה משהו בשבילי. בשבילי ובשביל הילדה. זה נחמד. נורא שמחתי שסוף סוף אני יכולה קצת ללכת, וגם שאימא שלי תוכל לשמור על הילדה וגם שהיא נהנתה. היא ממש ממש נהנתה איתה, ממש הייתה מאושרת".

2.2. אידיאליזציה של דמות האם

אצל חלק מהנשים שרואיינו במסגרת המחקר בלטה האידיאליזציה של דמות האם כאם אומניפוטנטית ומושלמת. תפיסה אידילית זו מבליטה הפנמה של ייצוגים פנימיים ראשוניים בקשר שבין התינוק לאם. כך, אחת המרואיינות תיארה את מערכת היחסים שלה עם אימה באופן שעל פניו משקף דמות של אם למופת, כאשר בפרשנותה לאירועי החיים המשותפים שלהן היא מצטיירת ככלילת השלמות. דמותה של האם ממלאת את המרואיינת השראה ותחושת ביטחון אבסולוטי בקשר שביניהן.

"הרגשתי שאימא שלי היא החברה הכי טובה שלי בלידה של הבן שלי. כשהיא לידי, אני מרגישה כאילו אני מסוגלת להכול. לא משנה מה בעולם יבקשו ממני, אם אימא שלי שם, אני מסוגלת. […] אני מרגישה כלפיה הכול ביחד – הכרת תודה, הערכה, אהבה. בהמון דברים, אני ממש הייתי רוצה שההתנהלות שלי עם הבת שלי תהיה ככה. […] ידעתי תמיד שלא משנה מה אני אגיד לה בעולם שעשיתי או שחשבתי או שאני חושבת לעשות – היא תמיד תכוון אותי לדרך שהיא חושבת שהיא הנכונה. לא משנה שהיא תמיד צדקה בסוף, ושהיא תמיד תמיד בסופו של דבר תגיד לי 'אני סומכת עלייך שמה שתבחרי לעשות, זה הדבר הנכון'. זה מה שבעצם היה מוביל אותי לעשות את הדבר הנכון. באותו רגע, ההרגשה היא שאני מרגישה שהיא אוהבת אותי, שהיא סומכת עליי ושהיא בוטחת בי".

הקטגוריות המוצגות מדגישות את המורכבות שביחסי אם-בת, כפי שהיא משתקפת בדברי המרואיינות. הקטגוריה הראשונה, "קונפליקט בין קרבה לריחוק", חושפת את ההשפעה העמוקה של דפוסי הקרבה והזמינות הרגשית של האם על התפתחותן של הבנות. המרואיינות תיארו תחושות של בדידות, תלות, עצמאות ואכזבה, לצד מאבקים פנימיים בנוגע לאוטונומיה ולציפייה לאהבה ללא תנאי. מנגד, הקטגוריה השנייה, "תיקון ואידיאליזציה", מתארת את תהליכי השינוי והפיוס שיכולים להתרחש במערכות יחסים אלו בשלב מאוחר יותר של החיים, במיוחד באמצעות קשרים מיטיבים בין האימהות לנכדיהן. התהליכים הללו אפשרו לבנות לבחון מחדש את יחסיהן עם האימהות, לנקות משקעים מהעבר ולהגיע להבנה עמוקה יותר של הדינמיקה המשפחתית.

דיון

גישות תאורטיות רבות רואות בדיאדת אם-בת קשר ראשון במעלה בחשיבותו מבחינה התפתחותית (Bojczyk et al., 2011). הקשר הזה מאופיין כדינמי ומתעצב מחדש בצמתים רבים לאורך מעגל החיים, שבהם הוא מקבל תפניות ומשמעויות חדשות; למשל, כאשר הבנות מתחתנות והופכות לאימהות והאימהות הופכות לסבתות (קרן ומייזלס, 2018). מחד גיסא, שינויים אלו מושפעים מתהליכי ההתבגרות של הבנות, אשר מלווים בהתפתחות רגשית ותודעתית, ומאידך גיסא הם מושפעים מחשבון נפש של האימהות, אשר בין השאר נוטות למיקוד פנימי בשנות החיים המאוחרות. תמורות אלו משליכות על איכות היחסים ביניהן בבגרות ולרוב מאופיינות בהתקרבות, במעבר למערכת יחסים שוויונית ובפיחות בקונפליקטים בין האם לבת (Birditt & Fingerman, 2013; Bojczyk et al., 2010).

המאמר הנוכחי מתמקד בסיפוריהן של נשים ישראליות בוגרות המתייחסים לאופי הקשר הדיאדי אם-בת לאורך מעגל החיים. סיפוריהן מלמדים על האיכויות שקשר זה טומן בחובו בתחנות חיים שונות – החל מגיל הילדות, עבור בגיל ההתבגרות וכלה בשלב שהקשר מתעצב מחדש כקשר בין שתי נשים בוגרות. הקשר הבוגר מאופיין בפחות תלות פיזית וביותר אינטימיות, במציאת תחומי עניין משותפים וביחסי גומלין שוויוניים (Bojczyk et al., 2011; Nachopoulou, 2022). ממצאים אלו מהדהדים את ממצאי המחקר הנוכחי, אשר מצביעים על התנועה של הקשר – מעמדה קונפליקטואלית בשנות החיים המוקדמות לפיוס הדדי, אשר מתהווה בשלבי חיים מאוחרים יותר.

"הרגשתי שאימא שלי היא החברה הכי טובה שלי בלידה של הבן שלי. כשהיא לידי, אני מרגישה כאילו אני מסוגלת להכול. לא משנה מה בעולם יבקשו ממני, אם אימא שלי שם, אני מסוגלת״

זאת ועוד, בדומה לתמות שעלו במחקר הנוכחי, גם במחקרים קודמים שעסקו ביחסים בין אימהות לבנותיהן זוהו תמות של קונפליקט, אוטונומיה ואינטימיות כגורמי מפתח בהתהוות הקשר ביניהן בשלבי חיים שונים, בהיבטי האיכויות המאפיינות כל שלב בעיצוב הזהות הנשית והאימהית (Reis & Youniss, 2004; Smith et al., 1995). במחקר הנוכחי, נראה כי הקונפליקט בין קרבה לריחוק המאפיין את השלבים המוקדמים של הקשר, בהלימה לשלבי ההתפתחות של הבת כילדה וכנערה ושל האם כאימא צעירה הנמצאת בשלבים הראשוניים של מסע האימהות שלה, מאופיין אצל הבנות בתחושת מלכוד כפול בין הרצון בנוכחות של האם בחייהן והזנה מתמדת על ידיה, לבין הרצון בעצמאות ובהיעדר מעורבות יתר מצד האם. לעיתים, תחושות אלו מייצרות קונפליקטים. כאשר קונפליקטים אלו הופכים למרכז הכובד של הקשר, עשוי להתפתח בין האם לבת מצב של קונפליקט כרוני, שלעת זקנתה של האם אף עלול לשמש כקרקע פורייה להתעמרות של הבת בה (Pickering et al., 2015).

אפיון פתולוגי נוסף בקשר שבין אימהות לבנותיהן מתקיים כשחל היפוך תפקידים בין האם לבת. פסיכואנליטיקנים תיארו דינמיקה זו כנובעת מהעדפת האם את צרכיה הרגשיים על פני צרכיה הרגשיים של בתה (Kabat, 1996). הפועל היוצא של מצב זה הוא תלות הולכת וגוברת של האם בבתה לצורך איזון רגשי. כתוצאה מכך, הבת תתקשה לפתח תחושת "עצמי" מגובשת ותחווה קושי בהשגת ספרציה. חלק מן המרואיינות במחקר אכן תיארו כי חשו "חנוקות" מן ההתמזגות הסימביוטית ומהקשר התובעני עם האם. אחת מהן אף החליטה באופן חד־צדדי להתרחק מהאם ומצרכיה הנרקיסיסטיים הלא מסופקים.

לסיכום, ממצאי המחקר מלמדים כי מערכת היחסים בין אימהות לבנות מתגמלת ומועילה לשתיהן במבט התפתחותי. נראה כי בגילי הבגרות של הבת נוצר תיקון לחלק מהקונפליקטים שאפיינו את מערכת היחסים בשלבים מוקדמים יותר, והקשר עשוי לקבל נופך חיובי של הזנה הדדית (Smith et al., 1995). ממצאים אלו מספקים עדות כי דיאדת אם-בת מבוססת על מערכת יחסים דינמית ומתפתחת, המעצבת את מרכיבי הזהות הנשית של האם והבת. על כן, עובדות סוציאליות המבצעות התערבויות פסיכוסוציאליות ודיאדיות עם אימהות ובנותיהן לאורך מעגל החיים עשויות למצוא ממצאים אלו כשימושיים וכאופטימיים במבט על פוטנציאל הצמיחה החיובי הטמון בקשר זה.

הקשר אם-בת הוא קשר בעל השפעה רחבה על מערכות היחסים של הבת עם דמויות שונות בחייה בכלל, ובפרט במערכות יחסים אינטימיות. לכן, התערבות פסיכוסוציאלית בדיאדה זו עשויה להשפיע על מערכות יחסים נוספות של הבת, ובכך ליצור תנועה חיובית ביחסים נוספים בחייה

מכאן, להשקפתנו המקצועית -יש חשיבות מיוחדת, בתחומי המומחיות של עבודה סוציאלית עם משפחות ונשים, לביצוע הערכה מקיפה של מאפייני מערכת היחסים בין אימהות לבנותיהן בעת ביצוע הערכה פסיכוסוציאלית כוללת למשפחות, ובפרט במשפחות רווחה ובמקרים של חשד לאירוע טראומטי ו/ואו פגיעה מינית בילדות (Schechter et al., 2002). כמו כן, אנו סבורים כי יש במחקר זה ובמודל שהוא מציע משום "מורה נבוכים" העשוי להנחות התערבויות מקצועיות ועבודה טיפולית דיאדית ופרטנית עם אימהות ובנות הסובלות מקשר לקוי ביניהן. זאת במטרה לסייע להן, בראייה התפתחותית, לבצע תנועה חיובית של צמיחה מעמדה של תקיעות (קשר מורכב המאופיין בהתקרבות-התרחקות, אהבה-שנאה, ביקורת-הבנה וייאוש-תקווה) לעמדה של פיוס (נשים העושות שינוי חיובי אשר מאופיין בהקשבה ולמידה הדדית, במטרה למצוא את היכולת ללכת האחת לקראת השנייה) (קרן, 2018). התערבות בצמתים מרכזיים ביחסי אם-בת, כגון המעבר של הבת להורות בעצמה, עשויה למנוע העברה בין־דורית של המורכבות בקשר. לבסוף, הקשר אם-בת הוא קשר בעל השפעה רחבה על מערכות היחסים של הבת עם דמויות שונות בחייה בכלל, ובפרט במערכות יחסים אינטימיות. לכן, התערבות פסיכוסוציאלית בדיאדה זו עשויה להשפיע על מערכות יחסים נוספות של הבת, ובכך ליצור תנועה חיובית ביחסים נוספים בחייה.

למחקר זה יש כמה מגבלות עיקריות: ראשית, עצם השימוש בדגימה מכוונת ולא בדגימה הסתברותית. בהתחשב בגודל המדגם המצומצם יחסית וההומוגניות של המדגם מבחינת רקע סוציו־אקונומי ותרבותי, יש בו תת־ייצוג לקבוצות כמו אימהות חד־הוריות, בנות מאומצות ונשים בעלות רקע אתנו־תרבותי מגוון (כגון נשים ערביות, עולות מבריה"מ לשעבר ומאתיופיה). שנית, ההגבלה האינהרנטית בראיונות, לפיה כל אישה התבקשה לתאר ארבע אפיזודות בלבד הזכורות לה במיוחד ביחס למערכת היחסים עם אימה. כמו כן, ראיינו רק צד אחד בדיאדה – קרי את הבת ולא את האם.

על כן, אנו ממליצים על ביצוע מחקרי המשך בגישה של שיטות מחקר משולבות. אנו אף סבורים כי לצד ראיונות עומק חצי־מובנים דיאדיים, נכון יהיה לקיים במסגרת מחקרי המשך גם קבוצות מיקוד נפרדות ומשולבות של אימהות ובנות, וכן לבקש למלא שאלון לדיווח עצמי בקרב אוכלוסיית מחקר רחבה של אימהות ובנות, אשר תכלול ייצוג הסתברותי הולם של הפסיפס התרבותי בישראל.

רשימת המקורות

בביץ, ע', והדר, ל' (2016). מקומן של אימהות בתהליך הבחירה של מסלול הקריירה של בנותיהן: מבט פסיכולוגי. מגמות, נ(2), 116-92.

ליברכט, ס' (1998). איש ואישה ואיש. ירושלים: מאגנס.

למדן, א' (1999). "מחול המלחמה והחיזור": על הקשר בין אימהות ובנות. מעוף ומעשה, 5, 231-201.

מייזלס, ע' (2001). יחסי הורים ומתבגרים בישראל עם המעבר אל גיל ההתבגרות. מגמות, מ"א(2-1), 194-180.

קרן, ע' (2018). קשורות לחיים: שינוי חיובי ביחסי אימהות ובנות מבוגרות על רקע עבר יחסים כואב. אבן יהודה: אמציה הוצאת ספרים.

קרן, ע', ומייזלס, ע' (2018). "החברה הכי טובה שלי": יחסים אולטרה קרובים בין אימהות ובנות מבוגרות בישראל. ביטחון סוציאלי, 103, 283-263.

Birditt, K. S., & Fingerman, K. L. (2013). Parent-child and intergenerational relationships in adulthood. In M. A. Fine & F. D. Fincham (Eds.), Handbook of family theories: A content-based approach (pp. 71-86). New York: Routledge/Taylor & Francis Group.

Bojczyk, K. E., Lehan, T. J., McWey, L. M., Melson, G. F., & Kaufman, D. R. (2011). Mothers’ and their adult daughters’ perceptions of their relationship. Journal of Family Issues, 32(4), 452-481. https://doi.org/10.1177/0192513X10384073

DiCicco-Bloom, B., & Crabtree, B. F. (2006). The qualitative research interview. Medical Education, 40(4), 314-321. https://doi.org/10.1111/j.1365-2929.2006.02418.x

Elder, G. H., Kirkpatrick Johnson, M., & Crosnoe, R. (2003). The emergence and development of life course theory. In J. T. Mortimer & M. J. Shanahan (Eds.), Handbook of the life course methods in family research (pp. 3-19). New York, NY: Kluwer Academic.

Ernst, S. (2002). Mothers and daughters within a changing world. In B. Featherstone & W. Hollway (Eds.), Mothering and ambivalence (pp. 90-98). London: Routledge. https://doi.org/10.4324/9780203131015

Fassinger, R. E. (2005). Paradigms, praxis, problems, and promise: Grounded theory in counseling psychology research. Journal of Counseling Psychology, 52(2), 156-166. https://doi.org/10.1037/0022-0167.52.2.156

Gillison, S., Givan, A. M., Beatty, S. E., Kim, K., Reynolds, K., & Baker, J. (2015). Mother-adolescent daughter identity interplay processes. Journal of Consumer Marketing, 32(4), 234-244. https://doi.org/10.1108/JCM-12-2014-1244

Heaton, J. (2008). Secondary analysis of qualitative data: An overview. Historical Social Research/Historische Sozialforschung, 33-45. https://doi.org/10.12759/hsr.33.2008.3.33-45

Kabat, R. (1996). A role-reversal in the mother-daughter relationship. Clinical Social Work Journal, 24, 255-269. https://doi.org/10.1007/BF02190554

Levitzki, N. (2009). Parenting of adult children in an Israeli sample: Parents are always parents. Journal of Family Psychology, 23, 226-235.

Luborsky, L., & Crist-Christoph, P. (1998). Understanding transference: The CCRT method. Washington: American Psychology Association.

Miller, M., & Day, L. E. (2002). Family communication, maternal and paternal expectations, and college students' suicidality. The Journal of Family Communication, 2(4), 167-184. http://dx.doi.org/10.1207/S15327698JFC0204_01

Nachopoulou, K., Sidiropoulou, M., & Avdi, E. (2022). Transformations in the trajectory of mother-daughter relationship in the narratives of mothers with adult daughters. Scientific Annals-School of Psychology AUTh, 14, 123-148. https://doi.org/10.26262/sasp.v14i0.9263

Obilor, E. I. (2023). Convenience and purposive sampling techniques: Are they the same. International Journal of Innovative Social & Science Education Research, 11(1), 1-7.

Pickering, C. E., Mentes, J. C., Moon, A., Pieters, H. C., & Phillips, L. R. (2015). Adult daughters’ descriptions of their mother–daughter relationship in the context of chronic conflict. Journal of Elder Abuse & Neglect, 27(4-5), 356-376.  https://doi.org/10.1080/08946566.2015.1093987

Pine, F. (2004). Mahler's concepts of “symbiosis” and separation-individuation: Revisited, reevaluated, refined. Journal of the American Psychoanalytic Association, 52(2), 511-533. https://doi.org/10.1177/00030651040520021001

Reis, O., & Youniss, J. (2004). Patterns in identity change and development in relationships with mothers and friends. Journal of Adolescent Research, 19(1), 31-44. https://doi.org/10.1177/0743558403258115

Russell, A., & Saebel, J. (1997). Mother-son, mother-daughter, father-son, and father-daughter: Are they distinct relationships?  Developmental Review, 17(2), 111-147. https://doi.org/10.1006/drev.1996.0431

Schechter, D. S., Brunelli, S. A., Cunningham, N., Brown, J., & Baca, P. (2002). Mother-daughter relationships and child sexual abuse: A pilot study of 35 dyads. Bulletin of the Menninger Clinic, 66(1), 39-60. http://dx.doi.org/10.1521/bumc.66.1.39.23374

Shapiro, B. S. (2006). Bound together by chronic pain and trauma: A study of two mother–daughter relationships. Psychoanalytic Inquiry, 26(1), 92-117. https://doi.org/10.1080/07351690609353114

Smith, L. M., Mullis, R. L., & Hill, E. W. (1995). Identity strivings within the mother-daughter relationship. Psychological Reports, 76(2), 495-503. https://doi.org/10.2466/pr0.1995.76.2.495

Tronick, E. Z. (2003). “Of course all relationships are unique”: How co-creative processes generate unique mother-infant and patient-therapist relationships and change other relationships. Psychoanalytic Inquiry, 23(3), 473-491. https://doi.org/10.1080/07351692309349044

***

^{ד"ר פליקס קפלן, ד"ר כרמל מעוז־דותן¹ | בית הספר לעבודה סוציאלית, המכללה האקדמית צפת. felixk@zefat.ac.il.
1 החוקרת השנייה בעלת תרומה שווה לכתיבת המאמר}